Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא־נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Euer Vater aber hat mich mit Versprechungen getäuscht, hat meinen Lohn in zehn Bestimmungen gewechselt und nur Gott hat ihn mich nicht schädigen lassen.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Euer Vater aber hat mich hintergangen, und hat meinen Lohn zehnmal verändert. Jedoch hat Gott nicht zugegeben, daß er mir Böses thue.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
doch hat euer Vater mich getäuscht und zehnmal meinen Lohn geändert, Gott aber ließ ihn nicht, mir Böses fügen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
אייער פֿאטער אבער האט מיך הינטערגאנגען , אונד האט מיינען לאהן צעהענמאהל פֿערענדערט , יעדאך האט גאט ניכט צוגעגעבען , דאס ער מיר בעזעס טוהע.
Onkelos
וַאֲבוּכֶן שְׁקַּר בִּי וְאַשְׁנִי יָת אַגְרִי עֲשַׂר זִמְנִין וְלָא שָׁבְקֵהּ יְיָ לְאַבְאָשָׁא עִמִּי
Raschi

עשרת מנים. אֵין מוֹנִים פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה:

מנים. לְשׁוֹן סְכוּם, כְּלַל הַחֶשְׁבּוֹן וְהֵן עֲשִׂירִיּוֹת; לָמַדְנוּ שֶׁהֶחֱלִיף תְּנָאוֹ ק' פְּעָמִים:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Zehnmal, עשרת מנים selbst מוֹנִים ist auch nicht weniger als zehn (Bereschit Rabbah).

מונים bedeutet Anzahl, die Summe einer Rechnung, und zwar Zehnheiten; daraus lernen wir, dass er seine Abmachung hundertmal änderte.

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

החל, rad. תלל , wovon תֵל: ein Trümmerhaufen, daher wahrscheinlich ותוללינו שמחה: unsere Zertrümmerer. Verwandt mit טַל .דלל ,טלל :תלל: der Niederschlag, Tau, der erst in die Höhe steigt und dann niederfällt. דַל, der Herabgekommene, der früher reich gewesen. הָתֵל: jemanden erst hohe Erwartungen bauen lassen und sie dann in Trümmer werfen: täuschen, jemandem sein Versprechen nicht halten.

Biur von Moses Mendelssohn

התל׳ לדעת הראב"ע והרד"ק ושאר המדקדקים היא מלה זרה בעבור שהיא מבנין פִּעֵל וראוי להדגש הִתֵּל ובא הנח במקום הדגש , ונמצא השרש הזה י"ב פעמים במקרא , ב׳ מהם שמות , הֲתֻלִים , מַהֲתַלּוֹת , וי׳ מהם פעלים , ט׳ מהם מבנין פִּעֵל הֵתֶל , הֵתַלְתָּ (ג׳ פעמים) , הָתֵל , כְּהָתֵל , תְּהָתֵלּוּ , יְהָתֵלּוּ , וַיְהָתֶל , וא׳ מבנין פֻּעַל הוּתַל , (ועיין בקונטרס עלים לתרופה שכבר נדפס (שמות א׳ י׳ שם הראיתי מקומם) , וכולם יבואו על דרך זרות חוץ מאחד מהם שהוא וַיְהָתֶל , אולם לפי דעתי רחוק הוא לשומם כולם זרים , ולכן נראה לי כי שני שרשים יש למלה זאת ששניהם מורים על ענין השקר והתעתוע (או הלעג כפי׳ הראב"ע) , והם שרש התל ושרש תול , כאשר מצאנו ענינים רבים אשר להם שני שרשים , כענין התמימות אשר לו שרש יתם ותמם , יטב וטוב , ולפעמים שלשה שרשים מורים על ענין אחד , וכמ"ש הראב"ע במלת וַיָּזֶד יעקב נזיד (בראשית כ"ה כ"ט) , ששרשו זוד והם ב׳ שרשים וענינם אחד , ושלא כדעת הרד"ק שאמר כי הנח במקום הדגש , ויהיו ג׳ מלות וַיְהָתֶל , הֲתֻלִים , מַהֲתַלּוֹת , משרש התל , וט׳ הנשארים יהיו משרש תול , ומבנין הפעיל והפעל , ויהי׳ הֵתֶל עבר נסתר , והראוי הֵתִיל על משקל הֵשִׁיב (או הֵתַל כי נחי עי"ן יבואו לפעמים על דרך הכפולים בצירי) , רק בעבור שהנגינה נסוג אחור מפני קירוב הטעמים , ולא יבוא לעולם נח נראה אחר תנועה גדולה שאין בה נגינה , נשתנה לתנועה קטנה , כמו מן יָשִׁיב לנו (שם כ׳ ט"ו) , נאמר וַיָּשֶׁב את כל הרכש (שם י"ד י"ו) , הֵתַלְתָּ , הוא עבר נוכח מההפעיל במלת הֲנִפֹתָ עלי׳ (שמות כ׳ כ"ה) , התל , הוא מקור מההפעיל ע"מ הָשֵׁב תשיבנו (שם כ"ג ד׳ , וכן כְּהָתֵל , וּתְהָתֵלּוּ ויהתלו הם עתיד לנסתרים מההפעיל , והראוי תָּתֵלּוּ יָתֵלּוּ או הָתִילוּ יָתִילוּ על משקל תָּרֵעוּ (בראשית י"ט ז׳) , כי לא יָרֵעוּ (ירמי׳ י׳ ה׳) , או תָּשִׁיבוּ , יָשִׁיבוּ , רק שלא נפלה ה"א הבנין כמו יְהוֹשִׁיעַ ה׳ (שמואל א׳ י"ז מ"ז) , ולי יְהוֹשִׁיעַ (תהלים קי"ו ו׳) , משלו יְהֵילִילוּ (ישעי׳ כ"ב ה׳) ומשירי אהודנו (תהלים כ"ח ז׳) , על כן עמים יהודוך (שם מ"ה י"ח) , יְהוֹדֶה לתפלה (נחמי׳ י"א י"ז) , כי מהראוי להכתב הה"א לסי׳ הבנין בכל העתידים מבנין הפעיל , ויו"ד האית"ן בשוא , רק שלהקל נפלה הה"א ובאה תנועתה אל אות האית"ן , ובאלו הנזכרים באה כמשפט , ויהי׳ תְּהָתֵלּוּ יְהָתֵלּוּ כאחד מהם , ודגש הלמ"ד נוסף כאשר יאמרו גם המה , ומלת הוּתַל תהי׳ מבנין הפעל במלת הוּקַם המשכן (שמות מ׳ י"ו) , ואולי גם וַיְהָתֶל הוא מההפעיל בתשלום ה"א הבנין והדגש במקום הנח , כמו ופטורי צִצִּים (מלכים א׳ ו׳ י"ח וכ"ט ול"ב ול"ה) , שהם במקום ציצים , ששרשם ציץ , כי יותר טוב ויותר נאה להיות כולם כמשפט ואחד זר , מן ההפך להיות האחד על משפטו , וכולם זרים , כי איך יהי׳ הפרוץ מרובה על העומד , ועם כי הרד"ק דרכו למעט בשרשים , הנה אביו הר"י קמחי איננו מבעלי הסברא הזאת , (עיין במכלול ד׳ קטן דף קע"ז ע"א) , ובאמת לא ידעתי מדוע נכלם בהם עד שנראה דוחקים במשקלים , ואף כי הראב"ע המרמר ג"כ בזה בפ׳ שמות (ד׳ ל"א) , ולא רצה לקבל שרש נתם במלת וַיִּתָּמוּ , ובחר לומר שהדגש יורה על חסרון אות שאחריו , ושרשו תמם , עכ"ז לא רצה לקבל הזרות הזה שהנח יהי׳ במקום הדגש במלת וַיָּזֶד יעקב נזיד (לעיל כ"ה כ"ט) , ולהיות שרשו כזד , כדעת הרד"ק במכלול (ד׳ קטן דף ק׳ ע"א) , ובשרשים שרש כזד , ואמר ששרשו זוד והם ב׳ שרשים וענינם אחד , עם שאינו נמצא רק פ"א , ובשרשים שרש כזד נמצא ו"פ , וכן אמר במלת לא ידון (לעיל ו׳ ג׳) , ומכ"ש במלת התל שבט"פ מן הי"ב שנמצא ממנו נצטרך לומר שהנח במקום הדגש , והמה זרים , רק פ"א בא על משפטו , לכן אבחר יותר לומר שהם ב׳ שרשים תול והתל , ושניהם מענין אחד , ובאו כולם כמשפט , ולפי דעתי יהי׳ ותוללינו שמחה (תהלים קל"ז ג׳) , מענין זה ויהי׳ שרשו תול , והשם תולל בכפל הלמ"ד ומשקלו בשלמים שַׁאֲנָן , רַעֲנָן , פֹּרֵחַ יקומו (איוב ל׳ י"ב) , ששרשם שאן , רען , פרח , ובאו השי"ן והרי"ש בפתח במלות שאנן רענן בעבור אות הגרון שאחריהן , והתי"ו במלת תולל בחולם להמשך הוא"ו הנחה שהיא עי"ן הפעל , ועל משקל השלמים הי׳ ראוי להיות תְּוֹלָל , והי׳ שם תואר אל המלעיגים עלינו על משקל וילך שׁוֹבָב בדרך לבו (ישעי׳ נ"ז י"ז) , בנים שׁוֹבָבִים (ירמי׳ ג׳ י"ד וכ"ב) הבת הַשּׁוֹבֵבָה (שם ל"א כ"ב ומ"ט ד׳) , ומשקלו פולל , ויהי׳ ותוללינו שמחה כפל לשון של שובינו דברי שיר , כדרך מליצת השירי׳ בכל מקום , והענין שם שאלונו השובי׳ אותנו דברי שיר , והמלעיגי׳ עלינו שאלו ממנו שנשמחם בשירינו , ואמרו שירו לנו משיר ציון , ואין כוונתם כי אם להתל בנו וללעוג עלינו ולהראותנו בזה כח יכלתם כי בטלו ממנו שיר ציון . עשרת מנים , מנינים , מלשון מנה את ישראל (שמואל ב׳ כ"ד א׳) , והטעם עשרה במספר , או מנים , פעמים לפי שהם מנין כאמר בזה הלשון , ואמר עשרת לפי שהוא סוף האחדים וראש העשרות , לפיכך לשון רבוי המספר בזה השם בשתם רוצה לומר פעמים רבות , וכן ואפו עשר נשים (ויקרא כ"ו כ"ו) , זה עשר פעמים תכלימוני (איוב י"ט ג׳) , ועשר לאו דוקא , ולשון הרמב"ן זה היה אמת ואם לא ספרו הכתוב מתחלה , וכן אמר לו ותחלף את משכרתי עשרת מנים , וכזה במקומות רבים בתורה , ובפרשה הזאת למעלה לא ספר שנתנה לאה את הדודאים לרחל עכ"ל . ולא נתנו , לא עזבו , ואינו זז מלשון נתינה , כלומר לא נתן לו כח להרע עמדי :

Text herunterladen