Die Torah - Die fünf Bücher Mose
עשרת מנים. אֵין מוֹנִים פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה:
מנים. לְשׁוֹן סְכוּם, כְּלַל הַחֶשְׁבּוֹן וְהֵן עֲשִׂירִיּוֹת; לָמַדְנוּ שֶׁהֶחֱלִיף תְּנָאוֹ ק' פְּעָמִים:
Zehnmal, עשרת מנים selbst מוֹנִים ist auch nicht weniger als zehn (Bereschit Rabbah).
מונים bedeutet Anzahl, die Summe einer Rechnung, und zwar Zehnheiten; daraus lernen wir, dass er seine Abmachung hundertmal änderte.
התל׳ לדעת הראב"ע והרד"ק ושאר המדקדקים היא מלה זרה בעבור שהיא מבנין פִּעֵל וראוי להדגש הִתֵּל ובא הנח במקום הדגש , ונמצא השרש הזה י"ב פעמים במקרא , ב׳ מהם שמות , הֲתֻלִים , מַהֲתַלּוֹת , וי׳ מהם פעלים , ט׳ מהם מבנין פִּעֵל הֵתֶל , הֵתַלְתָּ (ג׳ פעמים) , הָתֵל , כְּהָתֵל , תְּהָתֵלּוּ , יְהָתֵלּוּ , וַיְהָתֶל , וא׳ מבנין פֻּעַל הוּתַל , (ועיין בקונטרס עלים לתרופה שכבר נדפס (שמות א׳ י׳ שם הראיתי מקומם) , וכולם יבואו על דרך זרות חוץ מאחד מהם שהוא וַיְהָתֶל , אולם לפי דעתי רחוק הוא לשומם כולם זרים , ולכן נראה לי כי שני שרשים יש למלה זאת ששניהם מורים על ענין השקר והתעתוע (או הלעג כפי׳ הראב"ע) , והם שרש התל ושרש תול , כאשר מצאנו ענינים רבים אשר להם שני שרשים , כענין התמימות אשר לו שרש יתם ותמם , יטב וטוב , ולפעמים שלשה שרשים מורים על ענין אחד , וכמ"ש הראב"ע במלת וַיָּזֶד יעקב נזיד (בראשית כ"ה כ"ט) , ששרשו זוד והם ב׳ שרשים וענינם אחד , ושלא כדעת הרד"ק שאמר כי הנח במקום הדגש , ויהיו ג׳ מלות וַיְהָתֶל , הֲתֻלִים , מַהֲתַלּוֹת , משרש התל , וט׳ הנשארים יהיו משרש תול , ומבנין הפעיל והפעל , ויהי׳ הֵתֶל עבר נסתר , והראוי הֵתִיל על משקל הֵשִׁיב (או הֵתַל כי נחי עי"ן יבואו לפעמים על דרך הכפולים בצירי) , רק בעבור שהנגינה נסוג אחור מפני קירוב הטעמים , ולא יבוא לעולם נח נראה אחר תנועה גדולה שאין בה נגינה , נשתנה לתנועה קטנה , כמו מן יָשִׁיב לנו (שם כ׳ ט"ו) , נאמר וַיָּשֶׁב את כל הרכש (שם י"ד י"ו) , הֵתַלְתָּ , הוא עבר נוכח מההפעיל במלת הֲנִפֹתָ עלי׳ (שמות כ׳ כ"ה) , התל , הוא מקור מההפעיל ע"מ הָשֵׁב תשיבנו (שם כ"ג ד׳ , וכן כְּהָתֵל , וּתְהָתֵלּוּ ויהתלו הם עתיד לנסתרים מההפעיל , והראוי תָּתֵלּוּ יָתֵלּוּ או הָתִילוּ יָתִילוּ על משקל תָּרֵעוּ (בראשית י"ט ז׳) , כי לא יָרֵעוּ (ירמי׳ י׳ ה׳) , או תָּשִׁיבוּ , יָשִׁיבוּ , רק שלא נפלה ה"א הבנין כמו יְהוֹשִׁיעַ ה׳ (שמואל א׳ י"ז מ"ז) , ולי יְהוֹשִׁיעַ (תהלים קי"ו ו׳) , משלו יְהֵילִילוּ (ישעי׳ כ"ב ה׳) ומשירי אהודנו (תהלים כ"ח ז׳) , על כן עמים יהודוך (שם מ"ה י"ח) , יְהוֹדֶה לתפלה (נחמי׳ י"א י"ז) , כי מהראוי להכתב הה"א לסי׳ הבנין בכל העתידים מבנין הפעיל , ויו"ד האית"ן בשוא , רק שלהקל נפלה הה"א ובאה תנועתה אל אות האית"ן , ובאלו הנזכרים באה כמשפט , ויהי׳ תְּהָתֵלּוּ יְהָתֵלּוּ כאחד מהם , ודגש הלמ"ד נוסף כאשר יאמרו גם המה , ומלת הוּתַל תהי׳ מבנין הפעל במלת הוּקַם המשכן (שמות מ׳ י"ו) , ואולי גם וַיְהָתֶל הוא מההפעיל בתשלום ה"א הבנין והדגש במקום הנח , כמו ופטורי צִצִּים (מלכים א׳ ו׳ י"ח וכ"ט ול"ב ול"ה) , שהם במקום ציצים , ששרשם ציץ , כי יותר טוב ויותר נאה להיות כולם כמשפט ואחד זר , מן ההפך להיות האחד על משפטו , וכולם זרים , כי איך יהי׳ הפרוץ מרובה על העומד , ועם כי הרד"ק דרכו למעט בשרשים , הנה אביו הר"י קמחי איננו מבעלי הסברא הזאת , (עיין במכלול ד׳ קטן דף קע"ז ע"א) , ובאמת לא ידעתי מדוע נכלם בהם עד שנראה דוחקים במשקלים , ואף כי הראב"ע המרמר ג"כ בזה בפ׳ שמות (ד׳ ל"א) , ולא רצה לקבל שרש נתם במלת וַיִּתָּמוּ , ובחר לומר שהדגש יורה על חסרון אות שאחריו , ושרשו תמם , עכ"ז לא רצה לקבל הזרות הזה שהנח יהי׳ במקום הדגש במלת וַיָּזֶד יעקב נזיד (לעיל כ"ה כ"ט) , ולהיות שרשו כזד , כדעת הרד"ק במכלול (ד׳ קטן דף ק׳ ע"א) , ובשרשים שרש כזד , ואמר ששרשו זוד והם ב׳ שרשים וענינם אחד , עם שאינו נמצא רק פ"א , ובשרשים שרש כזד נמצא ו"פ , וכן אמר במלת לא ידון (לעיל ו׳ ג׳) , ומכ"ש במלת התל שבט"פ מן הי"ב שנמצא ממנו נצטרך לומר שהנח במקום הדגש , והמה זרים , רק פ"א בא על משפטו , לכן אבחר יותר לומר שהם ב׳ שרשים תול והתל , ושניהם מענין אחד , ובאו כולם כמשפט , ולפי דעתי יהי׳ ותוללינו שמחה (תהלים קל"ז ג׳) , מענין זה ויהי׳ שרשו תול , והשם תולל בכפל הלמ"ד ומשקלו בשלמים שַׁאֲנָן , רַעֲנָן , פֹּרֵחַ יקומו (איוב ל׳ י"ב) , ששרשם שאן , רען , פרח , ובאו השי"ן והרי"ש בפתח במלות שאנן רענן בעבור אות הגרון שאחריהן , והתי"ו במלת תולל בחולם להמשך הוא"ו הנחה שהיא עי"ן הפעל , ועל משקל השלמים הי׳ ראוי להיות תְּוֹלָל , והי׳ שם תואר אל המלעיגים עלינו על משקל וילך שׁוֹבָב בדרך לבו (ישעי׳ נ"ז י"ז) , בנים שׁוֹבָבִים (ירמי׳ ג׳ י"ד וכ"ב) הבת הַשּׁוֹבֵבָה (שם ל"א כ"ב ומ"ט ד׳) , ומשקלו פולל , ויהי׳ ותוללינו שמחה כפל לשון של שובינו דברי שיר , כדרך מליצת השירי׳ בכל מקום , והענין שם שאלונו השובי׳ אותנו דברי שיר , והמלעיגי׳ עלינו שאלו ממנו שנשמחם בשירינו , ואמרו שירו לנו משיר ציון , ואין כוונתם כי אם להתל בנו וללעוג עלינו ולהראותנו בזה כח יכלתם כי בטלו ממנו שיר ציון . עשרת מנים , מנינים , מלשון מנה את ישראל (שמואל ב׳ כ"ד א׳) , והטעם עשרה במספר , או מנים , פעמים לפי שהם מנין כאמר בזה הלשון , ואמר עשרת לפי שהוא סוף האחדים וראש העשרות , לפיכך לשון רבוי המספר בזה השם בשתם רוצה לומר פעמים רבות , וכן ואפו עשר נשים (ויקרא כ"ו כ"ו) , זה עשר פעמים תכלימוני (איוב י"ט ג׳) , ועשר לאו דוקא , ולשון הרמב"ן זה היה אמת ואם לא ספרו הכתוב מתחלה , וכן אמר לו ותחלף את משכרתי עשרת מנים , וכזה במקומות רבים בתורה , ובפרשה הזאת למעלה לא ספר שנתנה לאה את הדודאים לרחל עכ"ל . ולא נתנו , לא עזבו , ואינו זז מלשון נתינה , כלומר לא נתן לו כח להרע עמדי :

החל, rad. תלל , wovon תֵל: ein Trümmerhaufen, daher wahrscheinlich ותוללינו שמחה: unsere Zertrümmerer. Verwandt mit טַל .דלל ,טלל :תלל: der Niederschlag, Tau, der erst in die Höhe steigt und dann niederfällt. דַל, der Herabgekommene, der früher reich gewesen. הָתֵל: jemanden erst hohe Erwartungen bauen lassen und sie dann in Trümmer werfen: täuschen, jemandem sein Versprechen nicht halten.