Die Torah - Die fünf Bücher Mose
זבד טוב. כְּתַרְגּוּמוֹ:
יזבלני. לְ' בֵּית זְבֻל (מלכים א ח' י"ג), הירבריי"א בְּלַעַז, בֵּית מָדוֹר, מֵעַתָּה לֹא תְהֵא עִקַּר דִּירָתוֹ אֶלָּא עִמִּי שֶׁיֵּשׁ לִי בָנִים כְּנֶגֶד כָּל נָשָׁיו:
Eine gute Gabe זבד טוב, wie der Targum übersetzt.
Wird bei mir wohnen יזבלני, wie (I Kön. 8, 13), »ein Haus zur Stätte בֵּית זְבוּל«; Herberge in anderen Sprachen, Wohnhaus. Von jetzt an wird sein Hauptaufenthalt nur bei mir sein, da ich allein soviel Kinder habe wie alle seine anderen Frauen.
זבדני אלהים אתי , השרש הזה אין לו ריע במקרא , ופי׳ בו הראב"ע והרשב"ם לפי הענין נתן לי חלק ומתנה יפה , וכן ת"א זבד ה׳ יתי לי חולק טב , וכן פי׳ רש"י והמתרגם האשכנזי , ורבי יונה מפרש שענינו נתן לי אלהים מתן טוב כי הוא דומה ללשון הערב שאומר הלשון הזה על המתנה , וכ"פ הרד"ק בשרשים שרש זבד , וכפל הכנוי זבדני אתי הוא לתוספת באור, כמו ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב׳ ו׳) . ולשון הרמב"ן לא מצאו למלה הזאת מוצא בלשון הקדוש, ויתכן שנאמר שהיא מלה מורכבת זה בד, כמלת מדוע, ומלת בגד בכתיבה והסגול והפתח מומרים במקומות רבים, וכל שכן במלות המורכבות, וכן מלת צלמות ומלת בלעדי ויהיה מלשון בדים בדי עצי שטים (שם כ"ה י"ג וכ"ז ו׳ ול"ז ד׳) , ותעש בדים ותשלח פארות (יחזקאל י"ז ו׳) , כי ענפי האילן הגסים נקראים כן , והשאילוה לבנים , יאכל בדיו בכור מות (איוב י"ח י"ג) , לא כן בדיו (ישעי׳ י"ו ו׳) , ולכן אמרה לאה כי עשה לה האלהים זה הבן בד טוב להיות בעלה מתלונן בצלה כי יזבלני יתלונן בצלי וכן בנה בניתי בית זבל לך (מלכים א׳ ח׳ י"ג) , להתלונן בצלו ולכבוד עליון יאמר כן כמו שאמר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (שם כ"ז) , וכן שמש ירח עמד זבלה (חבקוק ג׳ י"א) , עמד במקום שיתלונן בו כמו שאמר לשמש שם אהל בהם (תהלים י"ט ה׳) , ואנקלוס תרגם זבד טוב חולק טב ולא הבינותי סברתו עד שראיתי בתרגום הירושלמי (כוונתו על תיב"ע כי בירושלמי לא נמצא תרגום על פסוק זה · ועיין בהקדמה מ"ש בענין תיב"ע , אבל בנוסח תיב"ע שבידנו נמצא נוסח אחר , עבד יתי ה׳ זבודין טבין זווד יתי מאברא דה׳ זודין טבין , ולמדתי שעשו המלה כאלו כתובה בוי"ו ועשו אותה אל לשון ארמית שמתרגמין צדה זוודין , אמרה שהבן הזה עשאו השם לה צדה טובה וחלק טוב כי בעלה יהיה עיקר דירתו עמה לרוב בניה תתפרנס עמו בטוב לו, והוי"ו והבי"ת ישתנו בלשוננו במקומות רבים, כמו תאוה ותאבה , גוי נתתי למכים (ישעי׳ נ׳ ו׳) כמו על גבי חרשו חרשים (תהלי׳ קכ"ט ג׳) , וכן לקצבי הרים ירדתי (יונה ב׳ ז׳) , כמו לקצוי , וכן לפרבר למערב ארבעה (ד"ה א׳ כ"ו י"ח) , יאמר ממנו פרוור , אל לשכת נתן מלך הסרים אשר בפרורים (מלכים ב׳ כ"ג י"א) , ופירוש שניהם מה שהוא מקיף החומה למולה ומגרש לערים תרגום ירושלמי ופריור (בנוסח תרגו׳ ירושלמי שלנו ופרוילי ובנוסח תיב"ע שלנו ופרוילין) , וכן תרגם יונתן מגרשות (יחזקאל כ"ז כ"ח) , ובמשנה מלא תרווד תרבד , בטבלא שאין לה לזביז במקומות שונין ממנו לזביז ובמקומות שונין ממנו לזויז , אילטום , וכן כיוצא בהן הרבה ונהגו בירושלמי אביר בבי"ת במקום וי"ו שאינם מקפידים בכך עכ"ל · הפעם , ענינו הפעם הזאת כמו שת"א , הדא זימנא , וכן תרגם יב"ע והמתרגם האשכנזי , ודרכה של המלה הזאת לבוא בלא מלת הזאת , אבל ישנה בכמה · יזבלני , לשון דירה , יזבול עמי יהי׳ זבולו עמי תמיד כמו בנה בניתי בית זבל לך (מלכים א׳ ח׳ י"ג) , ולשון רש"י יזבלני לשון זבול הירבירגו"ריאה בלע"ז ובל"א (הערבערג) , בית מדור , מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו עכ"ל :

זבד verwandt mit ויצבט קלי ,צבט (Ruth 2, 14), jemanden etwas zumessen, zuteilen, und הצבתים ,צבת (das.): die zusammengenommenen Garbengebinde. Ebenso צבת: das Werkzeug, mit welchem man etwas von einer Masse zusammennimmt, Zange. Daher זבד: der beschiedene Teil. Da das אותי wiederholt die Person hervorhebt, so kann es auch heißen: Gott hat mich zu einem guten Teil — für meinen Mann — gemacht. Mein Mann findet in mir die Erfüllung seiner Wünsche. Ebenso יקבלני. Vergegenwärtigen wir uns, daß זְבול zunächst nur als Charakteristik des בית המקדש in seiner Geeignetheit für Gott vorkommt: בנה בניתי בית זכול לך (Kön. I. 8, 13) ebenso מזבול קדשך ותפארתך (Jes. 63, 15); daß זֶבֶל; chaldäisch und rabbinisch das Mittel bezeichnet, den Boden zur entsprechendsten Aufnahme der Saat geeignet zu machen: Düngen; daß סבל, verstärkt, das Tragen einer auferlegten Last, somit Hingebung aller seiner Kräfte als Boden und Unterlage eines Gegenstandes bedeutet: so scheint זבל nicht einfach Wohnung, sondern eine solche Stätte zu bedeuten, die den Zwecken, Wünschen und Begehrungen dessen, für den sie bestimmt ist, vollkommen entspricht: eine behagliche, entsprechende Wohnung. Sodann auch Habakuk 3, 11. שמש ירה עמד זבולה, Sonne, Mond, harrten an der Stätte, der sie immer zueilen; die Sonne ging nicht unter, der Mond nicht auf, oder umgekehrt. Ebenso Psalm 49, 15 וצורם לבלות שאול מזבול לו, ihr, der Gerechten, Wesen ist bestimmt, das Grab zu überdauern, daß es, das Grab, ihnen nicht die eigentliche, endliche Stätte bleibe. הפעם יזבלני אישי hieße demnach: jetzt wird mich mein Mann als seine eigentliche Stätte anerkennen (vergl. מעון אתה), wird sich bei mir vor allem heimisch fühlen.