Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ותפתח ותראהו. אֶת מִי רָאֲתָה? את הילד, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ (שם), שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה:
והנה נער בכה. קוֹלוֹ כְּנַעַר (שם):
Sie öffnete und sah es, wen sah sie? Das Kind, das ist die einfache Erklärung; der Midrasch sagt, sie sah Ihn, die Schechina bei ihm (Schemot rabbah; Sota dort). Und siehe, ein weinender Knabe, seine Stimme war wie die eines Knaben.
sie erbarmte sich sein. Im Gegensatz zu Pharaohs Befehlen will sie das Kind schonen. Sie »fürchtete Gott«.
Von den Kindern der Hebräer. Nur eine hebräische Mutter, im verzweifelten Bestreben, ihr Kind vor dem Tode zu bewahren, konnte es im Fluß aussetzen.
ותפתח ותראהו את הילד, לדעת הרשב"ם אין פי' ותראהו ראי' פשוטה, לומר שכשפתחה את התיבה ראתה בה הילד שבתוכה, כי היא הודעה שלא לצורך, כי מי לא ידע שכשפתחה ראתה בה הילד, אבל הוא מפרש לשון הבטה לראות אם הוא זכר או נקבה, והוא מחובר לאחריו, ושעורו, כשפתחה והביטה בו היטב ראתה כי נער הוא, כלומר זכר, והוא בכה, ויהי' לדעתו שם ילד לפעמים כולל זכר ונקבה, והיינו בטרם נודע עדיין מה הוא, או כשאין כוונת המדבר להבדיל ביניהם, רק ידבר מן נאצלי האיש או האשה יהיו זכרי' או נקבות, ולפעמים היא שם פרטי לזכר, ולנקבה ילדה, משא"כ שם נער אינו כי אם שם פרטי לזכרים, ולנקבה נערה, ולכן נאמר אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה (לקמן כ"א ד'), כלל במלת ילדיה הבנים והבנות, אבל נעריה לא יכללם, כי הכוונה בו דווקא על הזכרים, ולנקבות נאמר נערותי', וזהו ההבדל בכוונה בין שם נער לשם ילד, אבל גם נער נאמר על הילד מעת הולדו, כמו מה נעשה לנער היולד (שופטים י"ג ח'), וכן ויבקש דוד את האלהים בעד הנער (שמואל ב' י"ב ט"ז), ולכן כאשר פתחה את התיבה ולא נודע לה עדיין אם זכר או נקבה היא אמר הילד, וכשראתה שהוא זכר אמר והנה נער בכה, ושם ילד על הוראתו הכללית מתורגם בל"א (דאס קינד), ועל הוראתו הפרטית (דר יינגלינג, דר קנאבע) : [ והרמב"ן אמר שאין צורך לזה, להכירו בעבור שהוא מהול, רק שנתנה אל לבה המעשה כאשר הי' כי אמרה בעבור הציל אותו או שלא ירצו במות הילד שמוהו שם, ואיש מצרי למה יעשה כן, אבל לדעת חז"ל שגם על עמו גזר ע"פ אצטגניניו שאמרו שלא ידעו אם יהי' מושיען עברי או מצרי, בטלה טענת הרמב"ן] : ותראהו את הילד, אחר שאמר ותראהו הוסיף לבאר את הילד : והנה נער בכה ותחמל עליו, לפי שהי' בכה, לכך ותחמל עליו, והוי"ו מחברות המאמר הא' שהוא הסבה אל הב' שהוא המסובב, כנהוג במקרא :

V. 6. Sie öffnete und sah es. Erst als sie es öffnete, erfuhr sie den Inhalt. Es kann also das Kind nicht geschrien haben. Was muss das für ein "ילד "טוב gewesen sein! In solcher Lage! Wie spricht sich schon in diesem einzigen Zuge die Anlage zu dem künftigen ענו מאוד, zu der ruhigsten geduldigen Anspruchslosigkeit aus! Und da sie es öffnet, ותראהו את הילד, blickte es sie zuerst als Kind an, und erst nachher fing es an zu weinen. Ein schreiendes Kind ist nicht schön, gewinnt nicht durch Liebreiz, und darauf war ja die Rettung basiert. Der erste Eindruck des ruhig sie anblickenden Kindes gewann ihr Herz. Nachher erst weinte es. Der Anblick eines fremden Gesichtes bringt ein Kind zum Weinen, und noch dazu die Physiognomie einer Ägypterin, ein Kind, das bis dahin in seiner Verborgenheit nur die semitischen Profile seiner hebräischen Eltern und Geschwister gesehen. — חמל drückt wohl wie המל und עמל eine heftige Bewegung aus, חמל speziell die innere Rührung, die durch den Zustand hervorgerufen ist, in welchem ein Mensch oder ein Gegenstand sich befindet, oder von dem er bedroht wird.