← Bechorot 32 Bechorot 34 →
Bechorot 33a–33b
בכורות
Torah NaCh zu talmud.de Impressum

Bechorot 33 בכורות

Traktat: Blatt: Ansicht:

Bechorot 33a

1
ובית הלל הני מילי תם אבל בעל מום כתיב (דברים טו, כב) הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור
Und die Schule Hillels!? – Dies gilt nur von einem fehlerfreien, von einem fehlerbehafteten aber heißt es:1der Unreine und der Reine, zusammen (mögen sie es essen). Wenn ein Unreiner, der Minderheiliges nicht essen darf, vom Erstgeborenen essen darf, um wieviel mehr darf ein Gemeiner, der Minderheiliges essen darf, vom Erstgeborenen essen. –
  1. 1 Dt. 15,22.
2
איכא למיפרך מה לטמא שכן הותר מכללו בעבודת צבור
Es ist ja aber zu widerlegen: wohl der Unreine, dem von der Allgemeinheit heraus der Gemeindetempeldienst erlaubt2wurde !? –
  1. 2 Ist kein reiner Priester vorhanden, so darf ein unreiner das Gemeindeopfer darbringen.
3
וב"ה אטו בעבודה קאמר באכילה קאמרינן אכילת זר עדיף
Und die Schule Hillels!? – Wir sprechen nicht vom Tempeldienste, wir sprechen vom Essen, und hinsichtlich des Essens ist ein Gemeiner bevorzugter.
4
ורבי עקיבא מתיר ואפי' עובדי כוכבים מ"ט דרבי עקיבא (דברים טו, כב) כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים אף פסולין מותר לעובדי כוכבים
«R. A͑qiba erlaubt sogar Nichtjuden.» Was ist der Grund R. A͑qibas? – 3Wie Hirsch und Reh; wie Hirsch und Reh einem Nichtjuden erlaubt sind, ebenso ist auch das Erstgeborene4einem Nichtjuden erlaubt. –
  1. 3 Dt. 15,22.
  2. 4 So rieht, nach manchen Randglossen.
5
ואידך תלתא צבי ואיל כתיבי חד לכדרבי יצחק וחד לכדר' אושעיא וחד לכדרבי אלעזר הקפר
Und jener!? – Es heißt dreimal5Hirsch und Reh; einmal wegen der Lehre des R. Jiçḥaq6und des R. Oša͑ja, einmal wegen der Lehre des R. Elea͑zar Haqappar7,
  1. 5 Dt. 12,15; ib. V. 22; ib. 15,22.
  2. 6 Schon Raschi bemerkt, daß ihm eine solche unbekannt sei; die Tosaphisten verweisen auf dessen Lehre Mak. Fol. 22a, die mit diesem Schriftverse begründet werden soll.
  3. 7 Cf. Hul. Fol. 28a.
6
ואידך מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה
und einmal: wie Hirsch und Reh erstgeburtsfrei sind, ebenso ist das untauglich gewordene Opfertier erstgeburtsfrei.
7
ת"ר בכור אין מאכילין אותו לנדות דברי בית שמאי וב"ה אומרים מאכילין אותו לנדות מ"ט דב"ש דכתיב (במדבר יח, יח) ובשרם יהיה לך מה התם נדות לא אף הכא נדות לא
Die Rabbanan lehrten: Man darf vom Erstgeborenen nicht Menstruierenden zu essen geben – Worte der Schule Šammajs; die Schule Hillels sagt, man dürfe davon Menstruierenden zu essen geben. Was ist der Grund der Schule Šammajs? – Es heißt:8und ihr Fleisch sei dein; wie da9keiner Menstruierenden, ebenso hier keiner Menstruierenden. –
  1. 8 Num. 18,18.
  2. 9 Bei den priesterl. Abgaben, die im angezogenen Schriftverse genannt werden.
8
וב"ה הני מילי תם אבל בעל מום הטמא והטהור אכלה
Und die Schule Hillels!? – Dies gilt nur von einem fehlerfreien, vom fehlerbehafteten aber [heißt es] : der Unreine und der Reine (mögen es essen). –
9
וב"ש ה"מ היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא
Und die Schule Šammajs!? – Dies nur, wenn die Unreinheit nicht aus dem Körper kommt10, nicht aber, wenn die Unreinheit aus dem Körper kommt.
  1. 10 Sondern durch Berechnung.
10
דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו דתנן הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות
Wir finden nämlich, daß der Allbarmherzige zwischen der Unreinheit, die aus dem Körper kommt, und der Unreinheit, die nicht aus dem Körper kommt, unterscheidet, denn wir haben gelernt: Ist das Pesaḥopfer in Unreinheit dargebracht worden, so dürfen flußbehaftete Männer, Aussätzige, flußbehaftete Weiber, Menstruierende und Wöchnerinnen nicht davon essen. –
11
וב"ה התם הוא דגלי רחמנא (במדבר ט י) טמא נפש אבל הכא טמא סתמא כתיב לא שנא
Und die Schule Hillels!? – Da hat die Tora ausdrücklich bekundet:11an einer Person verunreinigt, hierbei heißt es schlechthin der Unreine, ohne Unterschied.
  1. 11 Num. 9,10.
12
ת"ר אין מרגילין ביום טוב כיוצא בו אין מרגילין בבכור ולא בפסולי המוקדשין
Die Rabbanan lehrten: Man darf am Feiertage nicht die Haut von den Füßen aus12abziehen; desgleichen darf man beim Erstgeborenen nicht die Haut von den Füßen aus abziehen, und nicht beim untauglich gewordenen Opfertiere.
  1. 12 Dh. die ganze Haut unverletzt, um sie als Schlauch zu verwenden.
13
בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה אלא בכור מאן תנא אמר רב חסדא בית שמאי היא דאמר אין מאכילין אותו לנדות
Allerdings am Feiertage, weil dies eine Mühe ist, von der man dann keinen Gebrauch macht, wer aber lehrte dies vom Erstgeborenen? R. Ḥisda erwiderte: Es ist die Schule Šammajs, welche sagt, man dürfe es Menstruierenden nicht zu essen geben. –
14
ולא בפסולי המוקדשין מאן תנא אמר רב חסדא רבי אלעזר בר' שמעון היא דתנן היו לפניו שתי חטאות אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב בעלת מום תיפדה
«Und nicht beim untauglich gewordenen Opfertiere.» Wer ist der Autor? R. Ḥisda erwiderte: Es ist R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n, denn wir haben gelernt: Wenn er vor sich zwei Sündopfer13hat, eines fehlerfrei und eines fehlerbehaftet, so ist das fehlerfreie darzubringen und das fehlerbehaftete auszulösen;
  1. 13 Die man zur Sicherheit abgesondert hat, wenn eines abhanden kommen sollte.
15
נשחטה בעלת מום אם עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת אם משנזרק דמה של תמימה אסורה
ist das fehlerbehaftete geschlachtet14worden, so ist es, wenn bevor das Blut des fehlerfreien gesprengt worden ist, erlaubt, und wenn nachdem das Blut des fehlerfreien gesprengt worden ist, verboten15.
  1. 14 Nach der Auslösung.
  2. 15 Auch zur Nutznießung, weil der Eigentümer bereits durch ein anderes Sühne erlangt hat.
16
ר"א ברבי שמעון אומר אפילו בשר בקדירה ונזרק דמה של תמימה אסורה
R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagt, selbst wenn das Fleisch sich bereits im Topfe befindet, das Blut des fehlerfreien aber gesprengt worden ist, sei es verboten. –
17
ורב חסדא לוקמה כולה כב"ש דלמא עד כאן לא קאמרי ב"ש אלא בבכור דקדושתו מרחם אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם לא
Sollte sie doch R. Ḥisda ganz der Schule Šammajs addizieren16!? – Die Schule Šammajs sagt dies vielleicht nur vom Erstgeborenen, das vom Mutterleibe aus heilig ist, nicht aber von untauglich gewordenen Opfertieren, die nicht vom Mutterleibe aus heilig sind. –
  1. 16 Wenn diese bei der Erstgeburt erschwerend ist, so ist sie es wohl auch bei untauglich gewordenen Opfertieren.

Bechorot 33b

1
ולוקמה כולה כר' אלעזר ברבי שמעון דילמא עד כאן לא קאמר ר' אלעזר בר' שמעון התם אלא פסולי המוקדשין דאלימי למיתפס פדיונו אבל בכור דלא אלים למיתפס פדיונו לא
Sollte er sie doch ganz R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n17addizieren!? – R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n sagt dies vielleicht nur von untauglich gewordenen Opfertieren, [deren Heiligkeit] stark ist, die Lösung zu erfassen, nicht aber vom Erstgeborenen, [dessen Heiligkeit] nicht so stark ist, die Lösung zu erfassen. –
  1. 17 Vgl.Fol. 33a, Anm. 16 mut. mut.
2
ור' אלעזר ברבי שמעון לית ליה כל פסולי המוקדשין נמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא אלמא דכיון דאיכא רווחא להקדש שרי לה
Hält denn R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n nichts von der Lehre, daß alle untauglich gewordenen Opfertiere im Scharren verkauft und nach Litra ausgewogen werden dürfen, wonach man dies darf, wo ein Gewinn für das Heiligtum vorhanden ist!?
3
אמר רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פגם בבשר במערבא משמיה דרבינא אמרי מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים
R. Mari, Sohn des R. Kahana, erwiderte: Was an der Haut gewonnen wird, geht am Fleische verloren18. Im Westen erklärten sie im Namen Rabinas: Weil es den Anschein hat, als verrichte man [Profan]arbeit mit Opfertieren.
  1. 18 Durch die Schonung der Haut wird das Fleisch zerschnitten u. verunstaltet.
4
רבי יוסי בר אבין אומר גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים:
R. Jose b. Abin erklärte: Aus Rücksicht darauf, man könnte aus solchen ganze Herden züchten19.
  1. 19 Wenn man auf Abnehmer solcher Häute wartet.
5
מתני׳ בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו דם דברי רבי יהודה וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחט עליו ר"ש אומר יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום:
ii,2HAT EIN ERSTGEBORENES BLUTANDRANG BEKOMMEN, SO DARF MAN IHM NICHT ZUR ADER LASSEN, SELBST WENN ES DARAN VERENDEN MUSS – SO R. JEHUDA. DIE WEISEN SAGEN, MAN LASSE IHM ZUR ADER, NUR DARF MAN IHM KEINEN LEIBESFEHLER BEIBRINGEN. HAT MAN IHM EINEN LEIBESFEHLER BEIGEBRACHT, SO DARF MAN ES NICHT DARAUFHIN SCHLACHTEN. R. ŠIMO͑N SAGT, MAN DÜRFE IHM ZUR ADER LASSEN, SELBST WENN MAN IHM DABEI EINEN LEIBESFEHLER BEIBRINGT.
6
גמ׳ ת"ר בכור שאחזו דם מקיזין לו את הדם במקום שאין עושים בו מום ואין מקיזין לו את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר
GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Wenn ein Erstgeborenes Blutandrang bekommt, so lasse man ihm zur Ader an einer Stelle, wo man ihm keinen Leibesfehler beibringt: man darf ihm aber nicht zur Ader lassen an einer Stelle, wo man ihm einen Leibesfehler beibringt – so R. Meír.
7
וחכ"א אף במקום שעושה בו מום ובלבד שלא ישחט על אותו המום ר"ש אומר אף נשחט על אותו המום ר' יהודה אומר אפי' מת אין מקיזין לו את הדם
Die Weisen sagen, auch an einer Stelle, wo man ihm einen Leibesfehler beibringt, nur dürfe man es auf diesen Leibesfehler hin nicht schlachten. R. Šimo͑n sagt, man dürfe es auch auf diesen Leibesfehler hin schlachten. R. Jehuda sagt, selbst wenn es daran verenden muß, dürfe man ihm nicht zur Ader lassen.
8
מתני ליה ר' אלעזר לבריה ואמרי לה ר' חייא לבריה כמחלוקת כאן כך מחלוקת בחבית של תרומה דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר"א אומר אם היתה במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע אם היתה מגולה יכסנה
R. Elea͑zar lehrte seinen Sohn, und wie manche sagen, R. Ḥija seinen Sohn: Wie sie hierüber streiten, so streiten sie auch über das Faß mit Hebe. Wir haben nämlich gelernt: Wenn über ein Faß mit Hebe ein Zweifel der Unreinheit entsteht, so stelle man es, wie R. Elie͑zer sagt, falls es sich auf einem freien Platze befindet, auf einen geborgenen Platz, und wenn es offen ist, so decke man es zu.
9
רבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה אם היתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר לא יחדש בה דבר
R. Jehošua͑ sagt, befindet es sich auf einem geborgenen Platze, so stelle man es auf einen freien20Platz, und ist es zugedeckt, so decke man es auf21. R. Gamliél sagt, man ändere nichts daran.
  1. 20 Damit es unrein werde u. man es verbrennen dürfe.
  2. 21 Damit es unrein werde u. man es verbrennen dürfe.
10
ר"מ כרבי אליעזר ורבנן כרבי יהושע ור' יהודה כרבן גמליאל
R. Meír ist der Ansicht R. Elie͑zers. die Rabbanan sind der Ansicht R. Jehošua͑s und R. Jehuda ist der Ansicht R. Gamliéls. –
11
ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר"מ התם דקא עביד בידים אבל הכא דגרמא כרבי יהושע סבירא ליה
Wieso denn, vielleicht ist R. Meír dieser Ansicht nur hierbei, wo man es22mit Händen tut, da aber, wo man es nur verursacht, ist er der Ansicht R. Jehošua͑s.
  1. 22 Den Leibesfehler beibringen.
12
ועד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא שמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן סבירא ליה
Und vielleicht ist R. Elie͑zer dieser Ansicht nur da, weil Elijahu23kommen und es als rein erklären kann, hierbei aber, wo es, wenn man dies unterläßt, verenden muß, ist er der Ansicht der Rabbanan.
  1. 23 Der Prophet, der alle derartigen Zweifel lösen wird; cf. Ed. VIII,7.
13
ועד כאן לא קאמרי רבנן הכא דאי שביק ליה מיית אבל התם שמא יבא אליהו ויטהרנה כר' אליעזר סבירא להו ועד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא דקא עביד בידים אבל התם דגרמא כרבי יהושע ס"ל
Und vielleicht sind die Rabbanan dieser Ansicht nur hierbei, weil es, wenn man dies unterläßt, verenden muß, da aber, wo Elijahu kommen und es als rein erklären kann, sind sie der Ansicht R. Elie͑zers. Und vielleicht ist R. Jehuda dieser Ansicht nur hierbei, wo man es24mit Händen tut, da aber, wo man es nur verursacht, ist er der Ansicht R. Jehošua͑s.
  1. 24 Den Leibesfehler beibringen.
14
וע"כ לא קאמר רבן גמליאל התם דשמא יבא אליהו ויטהרנה אבל הכא דאי שביק ליה מיית כרבנן ס"ל
Und vielleicht ist R. Gamliél dieser Ansicht nur da, weil Elijahu kommen und es als rein erklären kann, hierbei aber, wo es, wenn man dies unterläßt, verenden muß, ist er der Ansicht der Rabbanan.
15
ועוד הכא בקראי פליגי והכא בקראי פליגי דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב (ויקרא ו, י) לא תאפה חמץ ולא תעשה
Und ferner streiten sie ja hier über Schriftverse und da über Schriftverse!? R. Ḥija b. Abin sagte nämlich im Namen R. Joḥanans: Alle stimmen überein, daß man, wenn man die gesäuerte [Opfergabe] säuert, schuldig sei, denn es heißt:25sie darf nicht aus Gesäuertem gebacken werden, und abermals:26sie darf nicht bereitet werden.
  1. 25 Lev. 6,10.
  2. 26 Ib. 2,11.
16
במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב (ויקרא כב, כד) ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב
Daß man ferner schuldig sei, wenn man ein Kastriertes abermals kastriert, denn es heißt: 27dem die Hoden zerquetscht, zerschlagen, abgerissen oder durchgeschnitten sind, und da man, wenn man wegen des Durchschneidens schuldig ist, wegen des Abreißens erst recht schuldig28ist, so schließt dies das Abreißen nach dem Durchschneiden ein, daß man dieserhalb schuldig ist.
  1. 27 Ib. 22,24.
  2. 28 Dies zu verbieten ist nicht nötig.
17
לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום דר"מ סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי (ויקרא כב, כא) תמים יהיה לרצון
Sie streiten nur über den Fall, wenn man einem fehlerbehafteten [Erstgeborenen] einen Leibesfehler beibringt. R. Meír sagt:29keinerlei30Gebrechen darf an ihm sein, und die Rabbanan sagen: fehlerfrei soll es sein, zum Wohlgefallen31. –
  1. 29 Lev. 22,21.
  2. 30 Die überflüssige Partikel כל deutet darauf, daß man auch dem gebrechenbehafteten kein Gebrechen beibringen darf.
  3. 31 Der ganze Schriftvers gehört zusammen u. besagt nur, daß es fehlerfrei sein muß.
18
ורבי מאיר האי תמים יהיה לרצון מאי עביד ליה מיבעי ליה למעוטי בעל מום מעיקרו
Wofür verwendet R. Meír [die Worte]: fehlerfrei soll es sein, zum Wohlgefallen!? – Diese verwendet er zur Ausschließung eines von früher her32Fehlerbehafteten. –
  1. 32 Noch vor der Heiligung; einem solchen darf man einen Leibesfehler beibringen.
19
בעל מום מעיקרו פשיטא דיקלא בעלמא הוא
Von einem von früher her Fehlerbehafteten ist dies ja selbstverständlich, es ist ja nichts weiter als eine Palme33!? –
  1. 33 Dh. bei einem solchen kommt ja die Heiligkeit des Erstgeborenen überhaupt nicht inbetracht.
20
אלא למעוטי פסולי המוקדשין לאחר פדיונן סד"א הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומין נמי ליתסרו קמ"ל
Vielmehr, dies schließt untauglich gewordene Opfertiere nach ihrer Auslösung aus. Man könnte glauben, da sie zur Schur und zur Arbeit verboten sind, seien sie auch fehlerbehaftet verboten, so lehrt er uns. –
21
רבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה בו לגרמא הוא דאתי דתניא מום לא יהיה בו אין לי
Und die Rabbanan, es heißt ja: keinerlei Gebrechen darf an ihm sein!? – Dies ist wegen der Verursachung nötig. Es wird nämlich gelehrt: Keinerlei Gebrechen darf an ihm sein;