Die Torah - Die fünf Bücher Mose
או בדרך רחקה. נָקוּד עָלָיו, לוֹמַר, לֹא שֶׁרְחוֹקָה וַדַּאי, אֶלָּא שֶׁהָיָה חוּץ לְאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה כָּל זְמַן שְׁחִיטָה (פסח' צ"ג); פֶּסַח שֵׁנִי מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַּבַּיִת, וְאֵין שָׁם יוֹם טוֹב, וְאֵין אִסּוּר חָמֵץ אֶלָא עִמּוֹ בַאֲכִילָתוֹ (שם צ"ה):
Oder auf einem fernen Wege, es ist ein Punkt darüber (über dem ה), um zu sagen, daß er nicht wirklich fern zu sein braucht, sondern auch wenn der Betreffende während der ganzen Zeit des Schächtens nur außerhalb der Schwelle des Vorhofes war (Sifre). Am zweiten Peßach (im Ijar) können Ungesäuertes und Gesäuertes bei ihm im Hause sein; es ist auch kein Feiertag, und Gesäuertes ist an ihm nur mit dem Peßach zusammen, beim Essen desselben, verboten (Peß. 95a).
או בדרך רחקה , נקוד עליו לומר לא שרחוקה ודאי אלא שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן שחיטת הפסח · (רש"י) , ופלוגתא היא במס' פסחים (דף צ"ג ע"ב) איזהו דרך רחוקה ר"א אומר כל שהוא חוץ לאסקופת העזרה כל זמן השחיטה , ר"ע אומר מן המודיעים ולחוץ , והנה תפס רש"י בשיטת ר"א , ויפה תפש עליו הרמב"ן וז"ל , והנכון לתפוס בשיטת ר"ע , וכן דעת האמוראים בגמרא דאמר עולא כל שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה , והדעת הזאת היא פשוטו של מקרא כי העומד בתחלת בין הערבים במקום שלא יגיע לעזרה בשעת שחיטה דרך רחוקה היא לו ורמז הנקוד אף שאינו רחוקה ממש אלא שדרך רחוקה לו בעשיית הפסח , ולכך חזר ואמר ובדרך לא היה ולא הזכיר רחוקה ע"כ : לכם או לדרתיכם , כתב הראב"ע לכם לטמא נפש , או לדרתיכם בטמא נפש ודרך רחוקה , (°א"ס , ולא ידעתי מה הכריחו לפרש כן , שהרי לא לשואלים לבד בא הצווי , כי אם לכל בני ישראל , ויתכן שהיו מהם אנשים רחוקים מעל משכן העדות , ולא זכר הכתוב כי אם הטמאים , שהם הבאים לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא , ואפשר שיבאו הרחוקים ממחרת וישאלו גם הם למה נגרע°) ועשה פסח לה' , ורצה לעשות קרבן ה' בזמנו , וכן מתורגם בל"א :
V. 10. איש איש וגו׳. Es lehrt die Halacha (Peßachim 93b), daß nicht nur für טומאה und Entfernung, sondern auch für jede andere Verhinderung die Institution des פסח שני gegeben sei. Ja, daß selbst, wenn jemand במזיד das קרבן פסח im Nissan unterlassen hätte, ihm die Pflicht des פסח שני obläge. Die Ausdehnung auf jede andere טומאה und sonstige Verhinderung ist exemplifikatorisch durch דרך רחוקה gegeben. טמא לנפש, d. i. טומאת מת ist nur um des Gegensatzes willen erwähnt. Durch איש איש ist nämlich die Institution des פסח שני nur für einzelne, als Minorität dastehende, gegeben איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחין לפסח שני אלא עבדי בטומאה: wenn eine Gesamtheit zur Peßachzeit im Nissan טמא ist, haben sie das Opfer im Nissan בטומאה zu bringen; dies ist jedoch nur bei טומאת מת, andere טומאות stehen selbst בצבור der Darbringung entgegen, וכי עבדו בטומאה בטמא מת אבל בשאר טומאות לא עכדי. Eine solche Gesamtheit oder eine ihr gleichstehende Majorität, hätte weder ראשון noch שני zu bringen (daselbst 67a). – כדרך רחוקה. Das ה von רחוקה ist mit einem Punkte bezeichnet, um zu lehren, daß hier nicht eine absolute, sondern nur die relative Entfernung im Verhältnis zu der obliegenden פסח-Darbringung in Betracht kommt. Wer mit Beginn der Darbringungszeit, also am Mittag des vierzehnten Nissan, sich in solcher Entfernung von der Darbringungsstätte, der עזרה, befindet, daß er vor Schluss der Darbringungszeit, also während בין הערבים nicht in der עזרה eintreffen kann, der ist בדרך רחוקה, der kann das פסח ראשון nicht vollziehen und dessen שחיטה usw. auch nicht durch andere für sich vollziehen lassen, selbst wenn er abends zur Zeit der אכילה eintreffen könnte. Ebenso wie: אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ, so auch: היה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו לא הורצה daselbst 92b). Als reine solche Entfernung wird) eine Strecke von fünfzehn מיל, zugleich die Entfernung des Ortes Modiim von Jerusalem, betrachtet. (Nach רמב׳׳ם wäre דרך רחוקה, wenn er bei Sonnenaufgang des vierzehnten Nissan in einer solchen Entfernung gewesen, daß er zu Anfang der Darbringungszeit nicht eintreffen konnte. Raschi und תוספו und auch der Wortlaut des Jeruschalmi sind dieser Auffassung entgegen.)