Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ומעוך וכתות ונתוק וכרות. בַּבֵּיצִים אוֹ בַגִּיד:
מעוך. בֵּיצָיו מְעוּכִין בַּיָּד:
כתות. כְּתוּשִׁים יוֹתֵר מִמָּעוּךְ:
נתוק. תְּלוּשִׁין בַּיָּד עַד שֶׁנִּפְסְקוּ חוּטִים שֶׁתְּלוּיִים בָּהֶן, אֲבָל נְתוּנִים הֵם בְּתוֹךְ הַכִּיס, וְהַכִּיס לֹא נִתְלַשׁ:
וכרות. כְּרוּתִין בִּכְלִי וְעוֹדָן בַּכִּיס (בכורות ל"ט):
[ומעוך. תַּרְגּוּמוֹ וְדִי מְרִיס, זֶהוּ לְשׁוֹנוֹ בַּאֲרָמִית, לְשׁוֹן כְּתִישָׁה:
וכתות תַּרְגּוּמוֹ וְדִי רְסִיס, כְּמוֹ "הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים" (עמוס ו') — בְּקִיעוֹת דַּקּוֹת, וְכֵן "קָנֶה הַמְרֻסָּס" (שבת פ'):]
ובארצכם לא תעשו. דָּבָר זֶה לְסָרֵס שׁוּם בְּהֵמָה וְחַיָּה, וַאֲפִלּוּ טְמֵאָה, לְכָךְ נֶאֱמַר בְּאַרְצְכֶם לְרַבּוֹת כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצְכֶם, שֶׁאִאֶ"לֹ לֹא נִצְטַוּוּ עַל הַסֵּרוּס אֶלָּא בָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי סֵרוּס חוֹבַת הַגּוּף הִיא וְכָל חוֹבַת הַגּוּף נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ:
Dem die Hoden zerdrückt, zerstoßen, abgerissen oder abgeschnitten sind, die Hoden oder das Glied. Zerdrückt, wenn seine Hoden mit der Hand zerdrückt sind. Zerstoßen, noch mehr zerstoßen als bei zerdrückt. Abgerissen, mit der Hand abgerissen, daß die Fäden zerrissen sind, an denen sie hängen, aber sie befinden sich noch im Beutel und der Beutel ist nicht abgerissen. Und abgeschnitten, mit einem Gerät abgeschnitten; sie sind aber noch im Beutel (Bech. 39b). Und zerdrückt, Targum מרים; das ist die aramäische Bezeichnung dafür mit der Bedeutung zerstoßen. Und zerstoßen, Targum רסים, wie (Amos 6, 11), das große Haus in Stücke, kleine Stücke; ebenso (Sabb. 80b) zersplittertes Rohr. Und in eurem Lande sollt ihr solches nicht tun, diese Sache, irgendein Vieh oder ein Gewild, auch kein unreines, zu verschneiden; darum steht, in eurem Lande, um alles hinzuzufügen, was in eurem Lande ist; denn man kann nicht sagen, daß ihnen das Verschneiden nur im heiligen Lande verboten wurde, da das Verbot des Verschneidens eine Pflicht des Menschen selbst (unabhängig vom Lande) ist und jede Pflicht des Menschen sowohl im heiligen Lande als auch außerhalb desselben zu erfüllen ist (Tor. koh.).
ומעוך וכתות ונתוק וכרות , בביצים או בגיד , מעוך ביציו מעוכין ביד , כמו שמה מעכו שדיהן (יחזקאל כ"ג ג') , כתות , כתותים והוא יותר ממיעוך , כמו וכתת נחש הנחשת (מ"ב י"ח ד') , כתית למאור (שמות כ"ז כ') , נתוק , תלושין ביד עד שנפסקו החוטים שתלויין בהן , אבל נתונים הם בתוך הכיס , והכיס לא נתלש , וכרות כרותין בכלי ועודן בכיס , מפי' רש"י ז"ל , ויראה כי ארבעתן אינן דומים למומין הנזכרים תחלה , שהרי אינן בגלוי , וחכמים למדו מה שבר רגל ושבר יד בגלוי , אף כל בגלוי , אלא שנקראים מומים בעבור הסרוס , שהוא משחת שאינו מוליד , וכל הבע"ח נבראו לפרות ולרבות , כמו שנזכר במעשה בראשית , ולכן זכר ארבעה אלו בפני עצמן שאינן דומים לשאר מומין שבכלן יש בזיון קדשים כאמרו הקריבהו נא לפחתך , ואלו אין בהן בזיון , שעושין כן לפעמים , והם טובים לאכילה יותר מאותן שאינן מסורסין , עד שעולין על שלחן מלכים , אבל אסורין למזבח לפי שהוא דבר משחת , וסמך לו ובארצכם לא תעשו , ללמדנו שמאום הדבר לפני היוצר ב"ה , ואוסר עלינו מעשים אלו באזהרה . ובהיות אחת מהן בבהמה אסורה למזבח . ובארצכם לא תעשו , במקדש אסור להקרבה , ובארצכם כל מקום שאתם יושבים , אעפ"י שמותרין לאכילה , לא תעשו אתם דבר זה לסרס שום בהמה וחיה אפילו טמאה , לכך נאמר בארצכם לרבות כל אשר בארצכם , שאי אפשר לומר לא נצטוו על הסרוס אלא בארץ , שהרי סרוס חובת הגוף וכל חובת הגוף נוהג בין בארץ בין בחו"ל , מפי' רש"י ז"ל , וכן הוא בת"כ ויש להוסיף שאין לומר שהטעם הוא לפי שמקריבין ממינין אלו קרבן לה' , שאם כן היה לו לאסור כן בכל המומין שלא להטילן בבהמת חולין , אלא שנאסר לנו בעבור שהוא מאום בעצמו , ולמדנו שאסורו נוהג גם בחיה ובבהמה טמאה בארץ ובח"ל , וזה למדתי מדברי רלב"ג ז"ל :
V. 24. ומעוך וכתות: Verletzungen und Verstümmelungen der Geschlechtsteile ובארצכם: das Verbot der Kastrierung jeder Art an Menschen und Tieren ist als חובת נוהג בין בארץ בין בח׳׳ל, als persönliche Pflicht, vom Lande unabhängig und daher הגוף, auch außer Palästina in Kraft. Es scheint daher hier ארצכם nur den Gegensatz zu מקדש zu bezeichnen, ähnlich wie גבולין und מדינה in der rabbinischen Ausdrucksweise. Es ist damit gesagt, daß derartige Verletzungen und Verstümmelungen nicht nur an בהמות קדשים, nicht nur an zum Opfer bestimmten, oder zum Opfer fähigen Tieren überhaupt nicht nur in Beziehung zum מקדש, sondern auch außerhalb des מקדש und ohne alle Beziehung zu diesem, zu ökonomischen und sonstigen Zwecken allgemein untersagt sind. So auch Chagiga 14b: שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להם בארצכם לא תעשו – כל שבארצכם (siehe תוספו׳ daselbst).