Die Torah - Die fünf Bücher Mose
לפלא נדר. לְהַפְרִישׁ בְּדִבּוּרוֹ:
Um ein Gelübde abzusondern, durch sein Wort zum Gelübde zu bestimmen.
ואיש כי יקריב זבח שלמים לה', כולל שלמים ותודה, כי הנמלט מצרתו זובח תודה, וזהו לענין הנדר שנודר בעת צרה, והמנדב מרוב שמחה וטובה, מביא שלמים הנאכלין לב' ימים ולילה א': לפלא נדר או לנדבה, זה פי' זבח שלמים, ומלת לפלא פי' רש"י ז"ל להפריש בדבורו, וכן אמר ראב"ע ז"ל לפלא, לפרש, וכן ת"א ז"ל לפרשא נדרא, ולא ידעתי לאיזו צורך נכתב לפלא וכל נודר ונודב צריך לפרש, ואחשוב כי מדרך הנודר בעת צרה, לנדור עולה שכלה למזבח, לא שלמי' לשמחה, וראיה אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי (תהלים ס"ו י"ג), אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי, עולות מחים אעלה לך (שם שם י"ד וט"ו), ויפתח נדר עולה, אלא שלפעמים מלבד העולות, ירחיב נדרו להביא גם זבחי תודה כשימלט מצרתו, לספר לאחיו חסדי ה' על זבחו, וכן הנודר על בקשת טובה ג"כ ידור עולה, ולפלא נדר ידור לפעמים גם שלמי שמחה, כשהשיג הטובה יזבח זבחי שלמים, להודות בקהל רעיו כי טוב ה' לעולם חסדו, וזהו שאמר לפלא נדר, שיקריב זבח שלמים, או תודת שלמיו שפירש עם הנדר, ואין כן נדבה הבאה מרוב שלוה מדרכה להיות זבחי שלמים, ולכן תמצא בכל מקום לשון הפלאה אצל נדר, כמו כי יפליא לנדור נדר נזיר (במדבר ו' ב'), כי אחרים נודרים עולה ושלמים, וזה ירחיב ויפרש נודרו להיות נזיר, וכן איש כי יפליא נדר בערכך נפשות (פר' כ"ז ב'), ושם אפרש · והפלאה הזאת נזכרת בס' תהלי', אמר לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא (תהלים קט"ז י"ז), כשתגילני אביא גם זבחי תודה וארנן בשמך בתוך אחי, ואחריו נדרי לה' אשלם וגו' שהן העולות, ואחריהן אמר בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים, ראש הכתוב על העולה, שתקרב כליל בחצרות ה', וסופו על זבחי תודה, שהן נאכלין בכל העיר, ולכן אצל העולה (פסוק י"ח) לא אמר לשון הפלאה · תמים יהיה לרצון, אעפ"י שבאין גם נקבות, תמימין יהיו:
V. 21. Was in Versen 18-20 für עולה ausgesprochen ist, wird hier noch speziell für שלמים wiederholt. Nicht nur für עולה, den speziellen Ausdruck der Tatenweihe, der aus dem hingebungsbedürftigen Bewußtsein bisher mangelhafter Hingebung hervorgeht, sondern auch für שלמים, wo diese Hingebung nur auf dem Boden frohen Geschickesbewußtseins erhöhte Betätigung sucht, ist die "Ganzheit" der Hingebung unerlässliche Vorbedingung.
לפלא נדר. Wir haben bereits zu Schmot 15, 11 auf den Zusammenhang der Bedeutung פלא: Wunder und des spezifischen Gebrauchs dieser Wurzel für den Gelobungsakt hier und Bamidbar 6, 2 hingewiesen. פלא ist die außer allem Zusammenhang mit der bestehenden Ordnung der Dinge und völlig unabhängig von ihr aus dem reinen Willensakt seiner Allmacht hervorgehende Gottestat, und נדר, Gelübde, ein von den sonst den Menschenwillen bestimmenden Pflichtgeboten unabhängiger, aus dem reinen Willensakt des Menschen hervorgehender Vorsatz: eine freie, sich selbst bindende Verpflichtung. Zu Schmot 8, 18 haben wir ebenso bereits die Verwandtschaft der Wurzeln פלח ,פלה ,פלא angedeutet, die alle ein scharfes und entschiedenes Sondern ausdrücken. Aus Bamidbar 6, 2 כי יפליא לנדור נדר וגו׳ ist nun entschieden klar, daß פלא נדר nicht den Erfüllungsakt eines Gelübdes, hier etwa die Darbringung des gelobten Opfers, sondern den Gelobungsakt selbst bezeichnet. Das לפלא ,לד, kann hier somit nicht das ל־ der Absicht: um zu usw. sein, sondern kann nur die Beziehung der Opferdarbringung zu dem vorangegangenen פלא נדר, zu dem vorangegangenen Gelobungsakt bezeichnen. Es hat ein פלא נדר oder eine נרבה, ein Opfergelöbnis: הרי עלי שלמים oder eine Opferweihung: הרי זו שלמים, stattgefunden, und die Darbringung geschieht jetzt in Folge dieser Gelobung oder Weihung. – כל מום לא יהיה בו ,תמים יהיה לרצון untersagt gebietend und verbietend jede Beibringung oder auch nur Veranlassung (שלא יגרום) eines מום an ein zum Opfer geweihtes Tier (ת׳׳כ und Menachot 56b). Eine jede solche Beibringung oder Veranlassung ist eine Negierung der vom Gesetzesheiligtum geforderten "Ganzheit" der Selbsthingebung.