← Berachot 29 Berachot 31 →
Berachot 30a–30b
ברכות
Torah NaCh zu talmud.de Impressum

Berachot 30 ברכות

Traktat: Blatt: Ansicht:

Berachot 30a

1
לִשַׁתַּף אֱנַשׁ נַפְשֵׁיהּ בַּהֲדֵי צִבּוּרָא. הֵיכִי נֵימָא? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וכו'.
mit der Gesamtheit. — Wie sage man? — Möge es dein Wille sein, o Herr, unser Gott, daß du uns in Frieden führest &c. —
2
אֵימַת מְצַלֵּי? אֲמַר רִבִּי יַעֲקֹב אֲמַר רַב חִסְדָּא: מִשָּׁעָה שֶׁמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. עַד כַּמָּה? אֲמַר רִבִּי יַעֲקֹב אֲמַר רַב חִסְדָּא: עַד פַּרְסָה. וְהֵיכִי מְצַלֵּי לַהּ? רַב חִסְדָּא אָמַר: מֵעוֹמֵד. רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִלּוּ מְהַלֵּךְ.
Wann bete man es? R. Ja͑qob erwiderte im Namen R. Ḥisdas: Von der Stunde, da man seine Reise antritt. — Wie weit1? R. Ja͑qob erwiderte im Namen R. Ḥisdas: Bis zu einer Parasange. — Wie bete man? R. Ḥisda sagt, stehend; R. Šešeth sagt, auch gehend.
  1. 1 Darf man gehen, ohne die Zeit des Reisegebetes zu versäumen; manche erklären: wie groß sei die Reise, um zum Reisegebet verpflichtet zu sein.
3
רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאָרְחָא, קָם רַב חִסְדָּא וְקָא מְצַלֵּי. אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּעֵיהּ: מַאי קָא עָבֵיד רַב חִסְדָּא? אֲמַר לֵיהּ: קָאֵי וּמְצַלֵּי. אֲמַר לֵיהּ: אוֹקְמַן נַמֵי לְדִידִי וַאֲצַלֵּי! מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רָע.
R. Ḥisda und R. Šešeth befanden sich auf der Reise, und R. Ḥisda blieb stehen und betete. Da fragte R. Šešeth seinen Diener: Was tut R. Ḥisda? Dieser erwiderte: Er steht und betet. Hierauf sprach jener: Laß mich ebenfalls stehen bleiben, und ich werde beten. Kannst du ein Guter sein, laß dich nicht einen Schlechten nennen.
4
מַאי אִיכָּא בֵּין הֲבִינֵנוּ לִתְפִלָּה קְצָרָה? הֲבִינֵנוּ, בָּעֵי לְצַלּוֹיֵי תְלָת קַמַּיָתָא וּתְלָת בַּתְרְיָתָא, וְכִי מָטֵי לְבֵיתֵיהּ, לָא בָעֵי לְמִהְדַּר לְצַלּוֹיֵי; בִּתְפִלָּה קְצָרָה, לָא בָעֵי לְצַלּוֹיֵי לָא תְלָת קַמַּיָתָא וְלָא תְלָת בַּתְרְיָתָא, וְכִי מָטֵי לְבֵיתֵיהּ, בָּעֵי לְמִהְדַּר לְצַלּוֹיֵי.
Was ist der Unterschied zwischen ‘Mache uns verständig’ und dem kurzen Gebet? — Zu ‘Mache uns verständig’ müssen die drei ersten und die drei letzten [Segenssprüche]2 gesprochen werden, und wenn man nach Hause kommt, braucht man nicht nochmal zu beten, beim kurzen Gebete aber braucht man die drei ersten und die drei letzten nicht zu sagen, und wenn man nach Hause kommt, muß man nochmal beten.
  1. 2 Des Achtzehngebetes.
5
וְהִלְכְתָא: הֲבִינֵנוּ, מֵעוֹמֵד; תְּפִלָּה קְצָרָה, בֵּין מֵעוֹמֵד בֵּין מְהַלֵּך.
Die Halakha ist: ‘Mache uns verständig’ [bete man] stehend, das kurze Gebet sowohl stehend als auch gehend.
6
הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר, יֵרֵד וְיִתְפַּלֵּל; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד, יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה אוֹ בְּאַסְדָּא, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. תָּנוּ רַבָּנַן: הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה, אִם יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיֹּאחַז אֶת חֲמוֹרוֹ, יֵרֵד לְמַטָּה וְיִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו, יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל. רִבִּי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו.
WER AUF EINEM ESEL REITET &C. Die Rabbanan lehrten: Wenn jemand auf einem Esel reitet und die Zeit des Gebetes heranreicht, so steige er ab und bete, falls er jemand hat, der ihm den Esel hält, wenn aber nicht, bleibe er auf seinem Platze sitzen und bete. Rabbi sagt, ob so oder so, bleibe er auf seinem Platze sitzen und bete, weil er seine Gedanken nicht beisammen hat.
7
אָמַר רָבָא וְאִיתֵימָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרִבִּי.
Raba, manche sagen, R. Jehošua͑ b. Levi sagte: Die Halakha ist wie Rabbi.
8
תָּנוּ רַבָּנַן: סוֹמֵא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת הָרוּחוֹת, יְכַוֵּן לִבּוֹ כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח, לה) וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יי.
Die Rabbanan lehrten: Ein Blinder, oder jemand, der die Richtungen nicht genau zu bestimmen vermag, richte sein Herz auf seinen Vater im Himmel, denn es heißt:3 sie werden zum Herrn, ihrem Gott, beten.
  1. 3 iReg. 8,44.
9
הָיָה עוֹמֵד בְּחוּצָה לָאָרֶץ, יְכַוֵּין אֶת לִיבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח, מח) וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח, מד) וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב ו, לב) וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח, לה) וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַכַּפּוֹרֶת. הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת, יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לִפְנֵי הַכַּפּוֹרֶת. נִמְצָא עוֹמֵד בַּמִּזְרָח, מַחֲזִיר פָּנָיו לַמַּעֲרָב; בַּמַּעֲרָב, מַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּזְרָח; בַּדָּרוֹם, מַחֲזִיר פָּנָיו לַצָּפוֹן; בַּצָּפוֹן, מַחֲזִיר פָּנָיו לַדָּרוֹם. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִין אֶת לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד.
Steht er außerhalb des Landes, so richte er sein Herz auf das Jisraélland, denn es heißt:4 sie werden zu dir beten, durch ihr Land. Steht er im Jisraélland, so richte er sein Herz auf Jerušalem, denn es heißt:5 sie werden zu dir beten, durch diese Stadt, die du erwählt hast. Steht er in Jerušalem, so richte er sein Herz auf das Heiligtum, denn es heißt:6 sie werden zu diesem Hause beten. Steht er im Heiligtum, so richte er sein Herz auf das Allerheiligste, denn es heißt:7 sie werden zu diesem Orte beten. Steht er im Allerheiligsten, so richte er sein Herz auf die Gnadenkammer8. Steht er hinter der Gnadenkammer9, so denke er sich, er stehe vor der Gnadenkammer. Es ergibt sich also, daß, wer östlich steht, das Gesicht nach dem Westen wende, wer westlich, das Gesicht nach dem Osten wende, wer südlich, das Gesicht nach dem Norden wende, wer nördlich, das Gesicht nach dem Süden wende; so richtet ganz Jisraél sein Herz nach einem Punkt.
  1. 4 Ib. V. 48.
  2. 5 iiChr. 6,34. Die folgg. Zitate sind corrupt.
  3. 6 iiChr, 6,32.
  4. 7 iReg. 8,35.
  5. 8 So nach Peš. Vulg. Luth.; nach LXX uAA. Deckelkammer (cf. Ex. 25,17 ff).
  6. 9 Westlich.
10
אֲמַר רִבִּי אַבִּין וְאִיתֵימָא רִבִּי אַבִּינָא: מַאי קְרָאַהּ? (שיר השירים ד, ד) כְּמִגְדַּל דָוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, תֵּל שֶׁכָּל פִּיוֹת פּוֹנִים בּוֹ.
R. Abin, manche sagen, R. Abina, sagte: Hierauf deutet folgender Schriftvers:10 Wie der Davidsturm, ist dein Hals, als Waffenburg [talpijoth] gebaut; ein Hügel [tel], dem alles sich zuwendet [ponim].
  1. 10 Cant, 4,4,
11
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי, כִּי הֲווֹ בָּעוּ לְמִפַּק לְאוֹרְחָא, הֲווֹ מְקַדְּמִי וּמְצַלֵּי, וְכִי הֲוָה מָטֵי זְמַן קִרְיַאת שְׁמַע, קְרוּ.
So oft der Vater Šemuéls und Levi sich zur Reise vorbereiteten, machten sie sich früh auf und beteten, und als die Zeit des Šema͑lesens heranreichte, lasen sie. —
12
כְּמַאן? כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא: הִשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ, מְבִיאִין לוֹ שׁוֹפָר וְתוֹקֵעַ, לוּלָב וּמְנַעֲנֵעַ, מְגִלָּה וְקוֹרֵא בָהּ, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קִרְיַאת שְׁמַע, קוֹרֵא. הִשְׁכִּים לֵישֵׁב בְּקָרוֹן אוֹ בִסְפִינָה, מִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁיַּגִּיע זְמַן קִרְיַאת שְׁמַע, קוֹרֵא.
Nach wessen Ansicht? — Nach dem Tanna der folgenden Lehre: Wer sich früh aufmacht, um eine Reise anzutreten, dem hole man das Blashorn11, und er blase, den Feststrauß12, und er schüttele, oder die Esterrolle13, und er lese, und sobald die Zeit des Šema͑lesens heranreicht, lese er. Wer sich früh aufmacht, um sich in einen Wagen oder in ein Schiff zu setzen, bete, und sobald die Zeit des Šema͑lesens heranreicht, lese er.
  1. 11 Am Neujahrsfest; cf. Num. 29,1.
  2. 12 Palmzweig zum liturg. Gebrauch am Hüttenfest; cf. Lev. 23,40ff.
  3. 13 Am Purimfest.
13
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קוֹרֵא קִרְיַאת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאֻלָּה לַתְּפִלָּה.
R. Šimo͑n b. Elea͑zar sagt, ob so oder so, lese er [zuerst] das Šema͑ und bete [nachher], um an den Erlösungssegen das Gebet anzuschließen.
14
בְּמַאי קָמִפַּלְּגִי? מָר סָבַר: תְּפִלָּה מֵעוֹמֵד עֲדִיף, וּמָר סָבַר: מִסְמַךְ גְּאֻלָּה לַתְּפִלָּה עֲדִיף.
Worin besteht ihr Streit? — Einer ist der Ansicht, das Beten stehend14 sei zu bevorzugen, und der andere ist der Ansicht, die Verbindung des Erlösungssegens mit dem Gebete sei zu bevorzugen.
  1. 14 Mit Andacht.
15
מָרִימָר וּמָר זוּטְרָא הֲווֹ מְכַנְּפִי בֵּי עַשְׂרָה בְּשַׁבְּתָא דְּרִגְלָא וּמְצַלּוּ, וַהֲדַר נָפְקִי לְפִרְקָא.
Meremar und Mar Zuṭra pflegten an einem Festšabbath15 zehn [Personen] zu sammeln und zu beten, dann zur Vorlesung zu gehen.
  1. 15 Dh. der Šabbath vor dem Fest, an dem sie im Lehrhause vorzutragen hatten.
16
רַב אָשֵׁי מְצַלֵּי בַּהֲדֵי צִבּוּרָא בַּיָּחִיד מִיּוֹשֵׁב, כִּי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ הָדַר וּמְצַלֵּי מֵעוֹמֵד. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן: וְלִעְבֵיד מָר כְּמָרִימָר וּמָר זוּטְרָא! אֲמַר לְהוּ: טְרִיחָא לִי מִלְּתָא. וְלִעְבֵיד מָר כַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי! אֲמַר לְהוּ: לָא חָזֵינָא לְהוּ לְרַבָּנַן קַשִּׁישֵׁי מִנַּן דְּעָבְדִי הָכִי.
R. Aši pflegte vor der Versammlung sitzend16 allein zu beten, und wenn er nach Hause kam, betete er nochmals stehend. Die Rabbanan sprachen zu ihm: Möge doch der Meister ebenso wie Meremar und Mar Zuṭra verfahren! Er erwiderte ihnen: Dies ist mir zu beschwerlich. — Der Meister kann ja aber ebenso wie der Vater Šemuéls und Levi verfahren! Er erwiderte ihnen: Wir haben nicht gesehen, daß die Rabbanan, die älter als wir, so verfahren hätten.
  1. 16 Während sein Dolmetsch vortrug; er blieb sitzen, um das Publikum nicht zum Aufstehen zu veranlassen.
17
מִשְׁנָה: רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֵלָּא בְּחֶבֶר עִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם חֶבֶר עִיר, יָחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.
vii R. ELEA͑ZAR B. A͑ZARJA SAGT, DAS ZÜSATZGEBET SEI NUR FÜR DIE STADTGEMEINDE17 ; DIE WEISEN SAGEN, FÜR DIE STADTGEMEINDE, AUCH WO KEINE STADTGEMEINDE. R. JEHUDA SAGT IN DESSEN NAMEN, WO SICH EINE STADTGEMEINDE BEFINDET, SEI DER EINZELNE VOM ZUSATZGEBETE BEFREIT.
  1. 17 Nur in einer Ortschaft, in der eine Gemeinde da ist; der einzelne braucht dieses Gebet nicht zu verrichten.
18
גְּמָרָא: רִבִּי יְהוּדָה הַיְנוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְהוּ יָחִיד שֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר. תַּנָּא קַמָּא סָבַר פָּטוּר, וְרִבִּי יְהוּדָה סָבַר חַיָּב.
GEMARA. R. Jehuda sagt ja dasselbe, was der erste Tanna!? — Ein Unterschied besteht zwischen ihnen bezüglich eines einzelnen, wo keine Stadtgemeinde; der erste Tanna ist der Ansicht, er sei befreit, und R. Jehuda ist der Ansicht, er sei verpflichtet.
19
אֲמַר רַב הוּנָא בַּר חַיְנָנָא אֲמַר רַב חִיָּא בַּר רָב: הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּא בַּר אַבִּין: שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ, דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל: מִיָּמַי לָא מְצַלֵּינָא צְלוֹתָא דְּמוּסָפִין בַּיָּחִיד
R. Hona b. Ḥenana sagte im Namen des R. Ḥija b. Rabh: Die Halakha ist wie R. Jehuda, der im Namen des R. Elea͑zar b. A͑zarja lehrte. R. Ḥija b. Abin sprach zu ihm: Du hast recht, denn auch Šemuél sagte: Nie im Leben habe ich in Nehardea͑ das Zusatzgebet einzeln verrichtet,

Berachot 30b

1
בִּנְהַרְדְּעָא, לְבַר מֵהָהוּא יוֹמָא דַּאֲתָא פּוֹלֵמוֹסָא דְּמַלְכָּא לְמָתָא וְאִטְּרִידוּ רַבָּנַן וְלָא צַלּוֹ, וְצַלַּי לִי בַּיָּחִיד, וַהֲוַאי יָחִיד שֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר.
außer an jenem Tage, an dem ein Kriegstrupp des Königs in die Stadt kam, wo die Rabbanan in Verwirrung gerieten und nicht das Gebet verrichteten; damals betete ich einzeln und war ein einzelner, wo keine Stadtgemeinde.
2
יָתֵיב רִבִּי חֲנִינָא קָרָא קַמֵּיהּ דְּרִבִּי יַנַּאי, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. אֲמַר לֵיהּ: פּוּק קְרִי קְרָאָיךְ לְבָרָא, דְּאֵין הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.
R. Ḥanina, der Bibelkundige, saß vor R. Jannaj, (er saß) und sagte: Die Halakha ist wie R. Jehuda, der im Namen des R. Elea͑zar b. A͑zarja lehrte. Dieser sprach zu ihm: Geh hinaus und lies deine Bibelverse draußen vor; die Halakha ist nicht wie R. Jehuda, der im Namen des R. Elea͑zar b. A͑zarja lehrte.
3
אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: אֲנִי רָאִיתִי אֶת רִבִּי יַנַּאי דְּצַלִּי וַהֲדַר צַלִּי. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִרְמְיָה לְרִבִּי זֵירָא: וְדִּילְמָא מֵעִקָּרָא לָא כַּוֵּן דַּעְתֵּיהּ, וּלְבַסּוֹף כַּוֵּון דַּעְתֵּיהּ? אֲמַר לֵיהּ: חֲזִי מַאן גַּבְרָא רַבָּה דְּקָמַסְהֵיד עֲלֵיהּ.
R. Joḥanan erzählte: Ich sah R. Jannaj beten und wieder18 beten. Da sprach R. Jirmeja zu R. Zera: Vielleicht hätte er zuerst seine Gedanken nicht andächtig gestimmt, später aber stimmte er seine Gedanken andächtig!? Dieser erwiderte: Bedenke doch, welch ein großer Mann dies bezeugt19.
  1. 18 Wahrscheinl. war das 2. das Zusatzgebet.
  2. 19 RJ. wird wohl überzeugt gewesen sein, daß es das Zusatzgebet war.
4
רִבִּי אַמֵי וְרִבִּי אַסֵי, אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ לְהוּ תְּלֵיסַר בֵּי כְּנִישְׁתָּא בִּטְבֶרְיָא, לָא הֲווֹ מְצַלּוּ אֵלָּא בֵּינֵי עַמּוּדֵי, הֵיכָא דַּהֲווֹ גָּרְסִי.
R. Ami und R. Asi beteten, obgleich sie in Ṭiberias dreizehn Bethäuser hatten, dennoch nirgends als zwischen den Säulen, wo sie zu lernen pflegten.
5
אִיתְּמַר, רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימֵי מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמַר: הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא צַלִּי וַהֲדַר צַלִּי. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זֵירָא: מַאי טַעֲמָא עָבֵיד מָר הָכִי? אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּלָא כַּוֵּון מָר דַּעְתֵּיהּ, וְהָאָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר: לְעוֹלָם יָמוֹד אָדָם אֶת עַצְמוֹ, אִם יָכוֹל לְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ, יִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל. אֵלָּא דְּלָא אַדְכַּר מָר דְּרֵישׁ יַרְחָא.
Es wurde gelehrt: R. Jiçḥaq b. Evdämi sagte im Namen unseres Lehrers20: Die Halakha ist wie R. Jehuda, der im Namen des R. Elea͑zar b. A͑zarja lehrte. R. Ḥija b. Abba betete und betete wiederum. R. Zera sprach zu ihm: Weshalb tut dies der Meister: hat der Meister seine Gedanken nicht andächtig gestimmt, so sagte ja R. Elea͑zar, daß der Mensch sich stets prüfe, kann er sein Herz andächtig stimmen, so bete er, wo nicht, so bete er nicht; hat der Meister etwa des Neumondes nicht erwähnt,
  1. 20 Rabh.
6
וְהָתַנְיָא: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בָּעַרְבִית, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בַּשַּׁחֲרִית; בַּשַּׁחֲרִית, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בַּמּוּסָפִין; בַּמּוּסָפִין, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְאוֹמְרָהּ בַּמִּנְחָה.
so haben wir ja gelernt, daß, wenn jemand sich geirrt, und des Neumondes im Abendgebete nicht erwähnt hat, man ihn nicht wiederholen lasse, weil er dessen im Morgengebete erwähnen kann; und wenn im Morgengebete, man ihn nicht wiederholen lasse, weil er dessen im Zusatzgebete erwähnen kann; und wenn im Zusatzgebete, man ihn nicht wiederholen lasse, weil er dessen im Vespergebete erwähnen kann!?
7
אֲמַר לֵיהּ: לָאו אִתְּמַר עֲלַהּ, "אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן, בַּצִּבּוּר שָׁנוּ"!
Jener erwiderte: Ist hierüber etwa nicht gelehrt worden, R. Joḥanan sagte, dies sei bei einer Gemeinschaft21 gelehrt worden.
  1. 21 Weil man das Neumondsgebet vom Vorbeter hört.
8
כַּמָּה יִשְׁהֶה בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה? רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו, וְחַד אָמַר כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹלֵל דַּעְתּוֹ עָלָיו.
Wie lange warte man zwischen Gebet und Gebet22? R. Hona und R. Ḥisda [streiten hierüber]; einer sagt, bis seine Gedanken zum Flehen gestimmt sind, der andere sagt, bis seine Gedanken zum Beten gestimmt sind.
  1. 22 Wenn man das Gebet zu wiederholen hat.
9
מַאן דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו, דִּכְתִיב: (דברים ג, כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל יי, וּמַאן דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁתִּתְחוֹלֵל דַּעְתּוֹ עָלָיו, דִּכְתִיב: (שמות לב, יא) וַיְחַל מֹשֶׁה.
Einer sagt, bis seine Gedanken zum Flehen gestimmt sind, denn es heißt:23 und ich flehte zum Herrn; einer sagt, bis seine Gedanken zum Beten gestimmt sind, denn es heißt:24 und Moše betete.
  1. 23 Dt. 3,23.
  2. 24 Ex. 32,11.
10
אֲמַר רַב עָנָן אֲמַר רָב: טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, עַרְבִית, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְקַדְּשִׁין אֶת הַחֹדֶשׁ אֵלָּא בַּיּוֹם.
R. A͑nan sagte im Namen Rabhs: Wenn jemand sich geirrt und des Neumondes im Abendgebete nicht erwähnt hat, so läßt man ihn nicht wiederholen, weil das Gericht den Neumond erst am Tage25 weiht.
  1. 25 In Ermangelung eines festen Kalenders wurde jeder Monat bei Erscheinen des Neumondes geweiht.
11
אֲמַר אֲמֵימָר: מִסְתַּבְּרָא מִלְּתָא דְּרָב בְּחֹדֶשׁ מָלֵא, אֲבָל בְּחֹדֶשׁ חָסֵר, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Amemar sagte: Es ist einleuchtend, daß die Worte Rabhs sich auf einen vollzähligen26 Monat beziehen, bei einem unvollzähligen Monate aber, lasse man ihn wohl wiederholen.
  1. 26 Wo der vorhergehende Monat 30 Tage hatte; in diesem Falle hat der folgende Monat zwei Neumondstage, so daß man das am 2. Abend nachholen kann. Der unvollzählige Monat hat 29 Tage.
12
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לַאֲמֵימָר: מִכְּדִי רָב טַעֲמָא קָאָמַר, מַה לִּי חָסֵר וּמַה לִּי מָלֵא? אֵלָּא, לָא שְׁנָא.
R. Aši sprach zu Amemar: Merke, Rabh gibt ja einen Grund an, was liegt nun daran, ob unvollzählig oder vollzählig? Vielmehr besteht hierbei kein Unterschied.
13
הֲדַרַן עֲלָךְ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר.
Hadran alach Tefillat ha-schachar
5. Kapitel En omdin אין עומדין
14
מִשְׁנָה: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק.
i MAN STELLE SICH ZUM BETEN NICHT ANDERS ALS MIT SCHWEREM27 ERNST. DIE FRÜHEREN FROMMEN PFLEGTEN EINE STUNDE ZU VERWEILEN UND DANN ZU BETEN, UM ZUVOR IHR HERZ AUF IHREN VATER IM HIMMEL ZU RICHTEN. SELBST WENN EINEN DER KÖNIG GRÜSST, ERWIDERE MAN IHM NICHT; SELBST WENN EINE SCHLANGE SICH UM SEINE FERSE WINDET, UNTERBRECHE MAN NICHT.
  1. 27 Wörtl. Schwere des Hauptes, als Ggs. zu ראש קלות Leichte des Hauptes, Leichtfertigkeit.
15
גְּמָרָא: מְנָא הָנֵי מִלֵּי? אֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: דַּאֲמַר קְרָא: (שמואל א א, י) "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ."
GEMARA. Woher dies? R. Elea͑zar erwiderte: Es heißt:28 und sie war betrübten Gemüts. —
  1. 28 iSam. 1,10.
16
מִמַּאי? דִּלְמָא חַנָּה שָׁאנֵי, דַּהֲוָת מָרִירָא לִבָּא טוּבָא!
Wieso dies, vielleicht war es bei Ḥanna anders, da sie sehr betrübten Gemüts war!?
17
אֵלָּא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא: מֵהָכָא: (תהלים ה, ח) "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ, אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ."
Vielmehr, erwiderte R. Jose b. R. Ḥanina, hieraus:29 ich aber komme durch die Fülle deiner Liebe in dein Haus; in Furcht vor dir bücke ich mich zum Tempel deiner Heiligkeit. —
  1. 29 Ps. 5,8.
18
מִמַּאי? דִּלְמָא דָּוִד שָׁאנֵי, דַּהֲוָה מְצַעַר נַפְשֵׁיהּ בְּרַחֲמֵי טוּבָא! אֵלָּא, אֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מֵהָכָא: (תהלים כט, ב) הִשְׁתַּחֲווּ לַיי בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. אַל תִּקְרֵי בְּהַדְרַת, אֵלָּא בְּחֶרְדַּת.
Wieso dies, vielleicht war es bei David anders, da er sich sehr um Barmherzigkeit abhärmte. Vielmehr, erwiderte R. Jehošua͑ b. Levi, hieraus:30 bücket euch vor dem Herrn im Glanze der Heiligkeit, und man lese nicht behadrath [im Glanze], sondern beḥerdath [in Angst]. —
  1. 30 Ps. 29,2.
19
מִמַּאי? דִּלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַדְרַת מַמָּשׁ! כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה הֲוָה מְצַיֵּן נַפְשֵׁיהּ, וַהֲדַר מְצַלֵּי. אֵלָּא, אָמַר רִבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מֵהָכָא: (תהלים ב, יא) עִבְדוּ אֶת יי בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה.
Wieso dies, vielleicht ist wirklich Glanz zu verstehen, denn R. Jehuda pflegte sich vorher zu schmücken und dann das Gebet zu verrichten!? Vielmehr, erwiderte R. Naḥman b. Jiçḥaq, hieraus:31 dienet dem Herrn in Furcht und frohlocket mit Beben. —
  1. 31 Ib. 2,11.
20
מַאי "וְגִילוּ בִּרְעָדָה"? אֲמַר רַב אִדָּא בַּר מַתָּנָא אֲמַר רַב: בִּמְקוֹם גִּילָה, שָׁם תְּהֵא רְעָדָה.
Was heißt: frohlocket mit Beben? — R. Ada b. Mathna sagte im Namen Rabbas: Wo das Frohlocken, dort das Beben.
21
אַבַּיֵי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַבָּה, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּדַח טוּבָא, אֲמַר: "וְגִילוּ בִּרְעָדָה" כְּתִיב!
Abajje saß vor Rabba, und als dieser bemerkte, daß er sehr heiter war, sprach er zu ihm: Es heißt: und frohlocket mit Beben!
22
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא, תְּפִלִּין מַנַּחְנָא.
Jener erwiderte: Ich habe Tephillin angelegt32.
  1. 32 Dies bürgt dafür, daß es keine Ausgelassenheit ist.
23
רִבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרִבִּי זֵירָא, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּדַח טוּבָא, אֲמַר לֵיהּ: (משלי יד, כג) "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר" כְּתִיב,
R. Jirmeja saß vor R. Zera, und als dieser bemerkte, daß er sehr heiter war, sprach er zu ihm: Es heißt ja:33 wo Kummer, da folgt Überfluß!
  1. 33 Pr. 14,23.
24
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא, תְּפִלִּין מַנַּחְנָא.
Jener erwiderte: Ich habe Tephillin angelegt34.
  1. 34 Dies bürgt dafür, daß es keine Ausgelassenheit ist.
25
מָר בְּרֵיהּ דְּרַבִּינָא עֲבַד הִלּוּלָא לִבְרֵיהּ, חֲזַנְהוּ לְרַבָּנַן דַּהֲווֹ קָבָּדְחִי טוּבָא.
Mar, der Sohn Rabinas, feierte die Hochzeit seines Sohnes, und als er bemerkte, daß die Rabbanan sehr heiter waren,