Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Der Knecht sprach zu ihm: Vielleicht wird die Frau mir nicht in dieses Land nachfolgen wollen, soll ich dann deinen Sohn wohl in das Land zurückkehren lassen, aus welchem du gezogen?
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Der Knecht sprach zu ihm: Wenn nun die Frau mir nicht wird nachfolgen wollen in dieses Land. Soll ich wohl deinen Sohn in das Land, aus welchem du ausgegangen bist, zurückführen?
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Der Knecht sprach: Soll ich, wenn das Weib mir nicht folgen will in dieses Land, deinen Sohn zurück in das Land bringen, aus dem du gezogen?
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דער קנעכט שפּראך צו איהם: ווען נון דיא פֿרויא מיר ניכט ווירד נאכפֿאלגען וואללען, אין דיזעס לאנד, זאלל איך וואהל דיינען זאהן אין דאז לאנד, אויס וועלכעם דוא אויסגעגאנגען ביזט, צוריק פֿיהרען?
Onkelos
וַאֲמַר לֵהּ עַבְדָא מָאִים לָא תֵיבֵי אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַתְרַי לְאַרְעָא הָדָא הַאֲתָבָא אָתֵיב יָת בְּרָךְ לְאַרְעָא דִּי נְפַקְתָּא מִתַּמָּן
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

אולי und אול, verwandt mit אפל ,אבל. Alle drei: eine Verdunkelung, אפל des physischen, אול des geistigen Lichtes, אבל des heiteren Gemütslebens: Dunkelheit, Zweifel, Trauer. Davon אויל, dem alles in der Schwebe ist, alles zweifelhaft geworden.

אבה, nicht: Etwas wünschen, wo der Wunsch in unserer Brust entspringt, dies heißt חפץ etc. אבה heißt vielmehr: dem Wunsche eines andern sich fügen. Daher auch אניות אבה, gefügsame, leicht regierbare Schiffe (Job 9, 26). Deshalb auch אביון nicht: der nach allem Lüsterne, sondern: der sich den Wünschen anderer fügen muss, der Widerstandslose.

Biur von Moses Mendelssohn

אולי, הראב"ע כתב כי ימצא על טעמים רבים, ובעל פתח דברי יחלקם לג', הא' לשון תאוה, וענינו מי יתן והי' זה, כמו אולי יחנן ה' (עמוס ה' ט"ו), אולי יש תקוה (איכה ג' כ"ט), והוא ענין שמא, והב' לשון אם, כמו אולי ימושני (בראשית כ"ז י"ב), אולי יעשה זרים יבלעהו (הושע א' ז'), והג' בלשון אם לא (והוא כמו לולי), כמו אולי נטתה (במדב' כ"ב ל"ג). והרד"ק בשרשים שרש אלה גדרו בענין אחד וכתב שהוראתו תמיד על הענין המסופק ועיקרו שמא, כי גם אם הוא לשון מסופק, וכן התקוה והתאוה כן, וכל אחד יובן במקומו מענינו, חוץ מן כוונת לולי שאיננו מסופק. הנה הרד"ק לא רצה לקבלה בהוראת אולי, ומפרש פסוק אולי נטתה בלשון אם כחביריו ע"ש, וכן פה יתפרש בלשון שמא: הֶהָשֵׁב הה"א היא לשאלה, ונקודתה העצמית היא הח"פ, ובבואה לפני אות גרונית תפול השוא וישאר הפתח לבד, וכשתהי' האות הגרונית שאחרי' בקמץ, ישתנה הפתח לסגול, כי כבד על הלשון לבטא אות פתוחה לפני אות גרונית הקמוצה, כמו על ראש השעיר הַחַי (ויקרא י"ו כ"א), והקריב את השעיר הֶחָי (שם כ'). ההשב אשיב את בנך, אל ארץ אבותיך, ואע"פ שיצחק לא הי' שם קורא אותה השבה בעבור אברהם שיצא משם, כמו ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט"ו י"ו), כי הדור שבא לארץ כנען לא היו שם מעולם שיתכן עליו לומר שיבה, אבל נאמר לאברהם בעבור שבא משם:

Text herunterladen