Menachot 76 מנחות
Traktat:
Blatt:
Ansicht:
Menachot 76a
1
מתני׳ כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה שיפה ובעיטה בחיטין ור' יוסי אומר בבצק כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר כולם באות שתים עשרה חוץ מחלות תודה ונזירות שהן באות עשר עשר:
BEI ALLEN SPEISOPFERN IST1EIN DREIHUNDERTMALIGES REIBEN UND EIN FÜNFHUNDERTMALIGES STAMPFEN ERFORDERLICH. vDAS REIBEN UND STAMPFEN ERFOLGT AM WEIZEN; R. JOSE SAGT, AM TEIGE. ALLE SPEISOPFER BESTEHEN AUS JE ZEHN [KUCHEN], AUSGENOMMEN DIE SCHAUBROTE UND DAS PFANNENOPFER DES HOCHPRIESTERS, DIE AUS JE ZWÖLF BESTEHEN – SO R. JEHUDA; R. MEÍR SAGT, ALLE BESTEHEN AUS JE ZWÖLF, AUSGENOMMEN DIE KUCHEN DES DANKOPFERS UND DES NAZIROPFERS, DIE AUS JE ZEHN BESTEHEN.
- 1 Bei der Bearbeitung der Körner, bezw. des Teiges.
2
גמ׳ תנא שף אחת בועט שתים שף שתים בועט שלש בעי רבי ירמיה אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי מאי תיקו:
3
שיפה ובעיטה בחיטין רבי יוסי אומר בבצק: איבעיא להו בבצק ולא בחיטין או דלמא אף בבצק תא שמע דתניא שיפה ובעיטה בחיטין רבי יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצק:
DAS REIBEN UND STAMPFEN ERFOLGT AM WEIZEN; R. JOSE SAGT, AM TEIGE. Sie fragten: Am Teige und nicht am Weizen, oder auch am Teige? – Komm und höre, es wird gelehrt: Das Reiben und Stampfen erfolgt am Weizen; R. Jose sagt, das Reiben am Weizen, das Stampfen am Teige.
4
כל המנחות באות כו' שתים עשרה: לחם הפנים בהדיא כתיב ביה
5
חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים
6
כל המנחות דבאות עשר עשר מנלן גמר מלחמי תודה מה להלן עשר אף כאן עשר ולילף מלחם הפנים מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה
7
מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן יחיד המתנדב שמן נפסל שלא בשבת ושלא בטומאה
8
אדרבה מלחם הפנים הוה ליה למילף שכן הקדש ולבונה מצה ועצם
10
ואי סבירא לן דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתי כהן גדול מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה
Wenn wir aber der Ansicht sind, man könne von dem, was durch Wortanalogie gefolgert wird, durch die Hauptnorm12folgern, so sollte es doch vom Pfannenopfer des Hochpriesters13gefolgert werden, wie dieses aus zwölf besteht, ebenso auch die übrigen aus zwölf!? –
- 12 בנין אב (aedificium patris), eine der ältesten hermeneutischen Regeln bei der Auslegung der Schrift; wenn die Schrift an einer Stelle hinsichtlich eines Gesetzes etwas bestimmt, so gilt dies als Hauptnorm für alle übrigen gleichen Gesetze, bei welchen diese Bestimmung nicht angegeben ist. (Zeb. Fol. 50a, Anm. 2)
- 13 Hinsichtlich dessen dies durch Wortanalogie vom Schaubrote gefolgert wird.
11
מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן הדיוט שהתנדב חצאין
12
לפיגול שלא בשבת ושלא בטומאה
13
אדרבה מחביתי כוהן גדול הוי ליה למילף שכן עשרון כלי הקדש ולבונה
14
מצה ועצם הגשה ואישים והני נפישן
15
הדיוט מהדיוט עדיף ליה
Er folgert lieber hinsichtlich [des Opfers] eines Gemeinen von dem eines Gemeinen.
16
רבי מאיר אומר כולן באות שתים עשרה מאי קסבר אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב יליף מחביתי דכהן גדול דהני נפישן
17
אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב יליף מלחם הפנים הקדש מהקדש עדיף ליה:
und ist er der Ansicht, man könne von dem, was durch Wortanalogie gefolgert wird, nicht durch die Hauptnorm folgern, so folgert er es vom Schaubrote, denn er folgert lieber hinsichtlich des [Hoch]heiligen vom [Hoch]heiligen.
18
חוץ מלחמי תודה ונזירות שהן באות עשר עשר: לחמי תודה בהדיא כתיב בהו
19
נזירות דאמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר
20
אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא והא בעינן ארבעים למצוה
21
והא בעי אפרושי תרומה מינייהו וכי תימא דמפריש מכל חדא וחדא אחד אמר רחמנא שלא יטול פרוס דאפרשינהו בלישה
22
מיתיבי כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כוהן גדול ולחמי תודה ונזירות הוא
Menachot 76b
1
דאמר כי האי תנא דתניא כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול ויש אומרים אף לחמי תודה ונזירות
Er ist der Ansicht des Autors der folgenden Lehre: Hat man die Kuchen der Speisopfer zu groß oder zu klein gemacht, so sind sie tauglich, ausgenommen das Schaubrot und das Pfannenopfer des Hochpriesters; manche sagen, auch die Brote des Dankopfers und des Naziropfers.
2
אמר רב הונא מנחת מאפה שאפה חלה אחת יצא מאי טעמא (מצות) מצת כתיב
3
מתקיף לה רב פפא טעמא דכתיב מצת הא כתיב מצות לא והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות ואמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא ההיא פליגא:
R. Papa wandte ein: Also nur deshalb, weil es das Ungesäuerte heißt, nicht aber wenn es die Ungesäuerten hieße; bei den Broten des Dankopfers heißt es ja30die Ungesäuerten, dennoch sagte R. Ṭobi b. Qisana im Namen Šemuéls, wenn man die Brote des Dankopfers aus vier Kuchen31bestehend hergerichtet hat, habe man seiner Pflicht genügt!? – Er streitet dagegen.
4
מתני׳ העומר היה בא עשרון משלש סאין שתי הלחם שתי עשרונים משלש סאין לחם הפנים עשרים וארבע עשרונים מעשרים וארבע סאין:
viDIE SCHWINGEGARBE BESTEHT AUS EINEM I͑SARON [MEHL] VON DREI SEÁ [GETREIDE]; DIE ZWEI BROTE AUS ZWEI I͑SARON VON DREI SEÁ; DAS SCHAUBROT AUS VIERUNDZWANZIG ISARON VON VIERUNDZWANZIG Seá.
5
גמ׳ מאי טעמא כיון דמחדש אתי ומשעורין אתי עשרון מובחר לא אתי אלא משלש סאין
6
שתי הלחם שתי עשרונות משלש סאין כיון דמחיטין אתיין אף על גב דמחדש אתיין שתי עשרונות אתו משלש סאין
DIE ZWEI BROTE AUS ZWEI I͑SARON VON DREI SEÁ. Da sie aus Weizen kommen, so sind, obgleich aus neuem [Getreide], zwei I͑saron aus drei Seá zu erzielen.
7
לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונות מעשרים וארבעה סאין מאי טעמא כיון דמחיטין אתו ומישן אתו עשרון מובחר אתי מסאה
DAS SCHAUBROT AUS VIERUNDZWANZIG I͑SARON VON VIERUNDZWANZIG SEÁ. Aus welchem Grunde? – Da es aus Weizen und altem [Getreide] kommt, so ist ein vorzügliches I͑saron aus einem Seá zu erzielen.
8
תנו רבנן כל המנחות שריבה במדת עשרונן או שמיעט במדת עשרון פסולות ריבה במדת סאין שלהן או שמיעט במדת סאין שלהן כשרות:
9
מתני׳ העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה שתי הלחם בשתים עשרה ולחם הפנים באחת עשרה רבי שמעון אומר לא היה להן קצבה אלא סולת מנופה כל צרכה היה מביא שנאמר (ויקרא כד, ה) ולקחת סולת ואפית אותה עד שתהא מנופה כל צרכה:
10
גמ׳ תנו רבנן בדקה בגסה בדקה בגסה ר' שמעון בן אלעזר אומר שלש עשרה נפות היו במקדש זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה קולטת סובין תחתונה קולטת סולת:
GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Durch ein feines36und ein grobes, ein feines und ein grobes. R. Šimo͑n b. Elea͑zar sagte: Dreizehn Siebe waren im Tempel, eines über dem anderen und das andere über dem folgenden, das obere nahm die Kleie auf und das untere nahm das Feinmehl auf.
- 36 Wurde das Mehl 13mal gebeutelt.
11
רבי שמעון אומר לא היה להן קצבה: תנו רבנן סולת ואפית אותה מלמד. שנקחת סולת
12
ומנין שאפילו חיטין תלמוד לומר ולקחת מכל מקום יכול אף בשאר מנחות כן תלמוד לומר אותה מפני החיסחון
13
(אמר רבי אלעזר) מאי מפני החיסחון אמר רבי אלעזר התורה חסה על ממונן של ישראל היכא רמיזא דכתיב (במדבר כ, ח) והשקית את העדה ואת בעירם:
8. Kapitel Ha-toda hajeta baa התודה היתה באה
15
מתני׳ התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות האיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה
iDAS DANKOPFER BESTAND AUS FÜNF JERUŠALEMISCHEN SEÁ [MEHL], DAS SIND SECHS DER WÜSTE, GLEICH ZWEI EPHA, DIE EPHA ZU DREI SEÁ, GLEICH ZWANZIG I͑SARON, ZEHN FÜR DAS GESÄUERTE UND ZEHN FÜR DAS UNGESÄUERTE.