Gittin 82 גיטין

Traktat: Blatt: Ansicht:

Gittin 82a

דקא מדלג ותני חד חד שמע מינה

denn sie lehrt es um je einen¹ reduzierend. Schließe hieraus.

1 Bei der Reduktion der Falten werden auch die Zeugenunterschriften um je eine reduziert, demnach gilt dies nur von dem Falle, wenn eine Zeugenunterschrift fehlt.

אמר אביי שמע מינה האי קרוב חתים אי בעי בין בתחילה בין באמצע בין בסוף

Abajja sagte: Hieraus ist zu entnehmen, daß der Verwandte beliebig unterschreiben kann, zuerst, inmitten und zuende. –

ממאי מדלא קבע ליה מקום ושמע מינה מכל תלתא מקיימינן ולא בעינן רצופין

Woher dies? – Da für diesen kein Raum bestimmt ist. Ferner ist hieraus zu entnehmen, daß man drei [Unterschriften] herausgreifen und bestätigen² dürfe, und sie brauchen nicht nebeneinander zu sein.

2 Durch andere Zeugen, falls die Unterschriebenen nicht mehr vorhanden sind.

דאי סלקא דעתך בעינן רצופין לקבע ליה מקום להאי קרוב בתחילה או באמצע או בסוף ולכשר ביה טובא

Wenn man nämlich sagen wollte, sie müssen nebeneinander sein, so sollte für Verwandte ein Raum bestimmt werden, zuerst, inmitten oder zuende, sodann wären auch viele³ zulässig.

3 Bei der Bestätigung werden dann die Unterschriften aus einer anderen Stelle herausgesucht, u. da sie nebeneinander sein müssen, so sind darunter mindestens 2 zulässige.

כי אתו לקמיה דרבי אמי אמר ליה צא והשלים עליו עבד מן השוק:

Wenn ein solcher Fall⁴ vor R. Ami kam, sagte er: Geh, laß [die Zeugen Unterschrift] von einem Sklaven auf der Straße ergänzen.

4 Ein gefalteter Scheidebrief, in dem eine Zeugenunterschrift fehlte.

הדרן עלך הזורק:

Hadran alach Ha-sorek

9. Kapitel Ha-megaresch המגרש

מתני׳ המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרים כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול:

iWENN JEMAND SICH VON SEINER FRAU SCHEIDEN LÄSST UND ZU IHR⁵ SPRICHT: SEI NUN JEDERMANN ERLAUBT, NUR [NICHT] JENEM, SO IST SIE, WIE R. ELIE͑ZER SAGT, ERLAUBT⁶, UND WIE DIE WEISEN SAGEN, VERBOTEN. WAS MACHE ER? ER NEHME IHR [DEN SCHEIDEBRIEF] AB, GEBE IHN IHR ZURÜCK UND SPRECHE ZU IHR: SEI NUN JEDEM MENSCHEN ERLAUBT. HAT ER ES HINEINGESCHRIEBEN, SO IST ER, SELBST WENN ER ES WIEDER AUSRADIERT, UNGÜLTIG.

5 Bei der Übergabe des Scheidebriefes.
6 Jedem anderen; die Scheidung ist gültig.

גמ׳ איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא

GEMARA. Sie fragten: Heißt dieses ‘nur’ ‘ausgenommen’ oder ‘mit der Bedingung’?

חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר דהא שייר לה בגט אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא

Heißt dies ‘ausgenommen’, und die Rabbanan streiten gegen R. Elie͑zer nur über [die Einschränkung] ‘ausgenommen’, da er von der Scheidung etwas zurückläßt⁷, pflichten ihm aber bei hinsichtlich [der Einschränkung] ‘mit der Bedingung’, da dies jeder anderen Bedingung⁸ gleicht,

7 Die Scheidung ist keine vollständige, da er jemand hiervon ausgeschlossen hat.
8 Wenn die Bedingung erfüllt wird, ist die Scheidung gültig; auch hierbei ist die Scheidung unbeschränkt, wenn sie die Bedingung erfüllt, jenen nicht zu heiraten.

או דלמא על מנת הוא ובע"מ הוא דפליג ר' אליעזר אדרבנן אבל בחוץ מודה דהא שייר לה בגט

oder hat es die Bedeutung ‘mit der Bedingung’, und nur über [die Einschränkung] ‘mit der Bedingung’ streitet R. Elie͑zer gegen die Rabbanan, pflichtet ihnen aber bei hinsichtlich [der Einschränkung] ‘ausgenommen’, da er von der Scheidung etwas zurückläßt?

אמר רבינא ת"ש כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של עובדי כוכבים אי אמרת בשלמא חוץ הוא שפיר אלא אי אמרת על מנת הוא על מנת דלא מיטמו בתי עובדי כוכבים הוא דמיטמו בתי ישראל הא מיטמו בתי עובדי כוכבים לא מטמאי בתי ישראל

Rabina erwiderte: Komm und höre: Jedes Haus wird durch Aussatz⁹ unrein, nur [nicht] das der Nichtjuden. Einleuchtend ist dies, wenn du sagst, es bedeute ‘ausgenommen’, wenn du aber sagst, es bedeute ‘mit der Bedingung’, so heißt dies: Häuser der Jisraéliten werden unrein mit der Bedingung, daß die Häuser der Nichtjuden nicht unrein werden; wenn aber die Häuser der Nichtjuden unrein werden, werden Häuser der Jisraéliten nicht unrein!?

9 Cf. Lev. 14,33ff.

ועוד בתי עובדי כוכבים מי מטמאי והתניא (ויקרא יד, לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים ואין בתי עובדי כוכבים מטמאין בנגעים אלא שמע מינה חוץ הוא ש"מ

Und werden denn ferner Häuser der Nichtjuden unrein, es wird ja gelehrt: ¹⁰Ich lasse eine Aussatzplage an einem Hause im Lande eures Besitztumes entstehen, das Land eures Besitztumes wird durch Aussatz unrein, nicht aber werden Häuser der Nichtjuden durch Aussatz unrein!? Hieraus ist somit zu entnehmen, daß dies ‘ausgenommen’ heiße. Schließe hieraus.

10 Lev. 14,34.

מתני' דלא כי האי תנא דתניא אמר ר' יוסי בר' יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שאינה מגורשת על מה נחלקו על המגרש אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם על מנת שלא תנשאי לפלוני

Unsere Mišna vertritt nicht die Ansicht des Autors der folgenden Lehre: R. Jose b. R. Jehuda sagte: R. Elie͑zer und die Weisen stimmen überein, daß, wenn jemand sich von seiner Frau scheiden läßt und zu ihr spricht: sei nun jedermann erlaubt, ausgenommen jenem, sie nicht geschieden sei, sie streiten nur über den Fall, wenn jemand sich von seiner Frau scheiden läßt und zu ihr spricht: sei jedermann erlaubt mit der Bedingung, daß du jenen nicht heiratest:

Gittin 82b

שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש וחכמים אוסרים

nach R. Elie͑zer ist sie jedermann mit Ausnahme von jenem erlaubt, nach den Weisen aber verboten. –

מאי טעמא דר"א מידי דהוה אכל תנאי דעלמא ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר ליה בגט הכא שייר לה בגט

Was ist der Grund R. Elie͑zers? – Dies gleicht jeder anderen Bedingung. – Und die Rabbanan!? – Bei jeder anderen Bedingung läßt er von der Scheidung nichts zurück, hierbei aber läßt er von der Scheidung etwas zurück¹¹. –

11 Die Bedingung besteht darin, daß sie jenen nicht heirate, somit ist sie nicht jedermann erlaubt, wie dies durch die Scheidung erfolgen soll.

ומתני' דאוקימנא בחוץ מאי טעמא דר"א

Was ist der Grund R. Elie͑zers, nach unserer Mišna, die wir auf [die Einschränkung] ‘ausgenommen’ bezogen haben?

א"ר ינאי משום זקן אחד אמר קרא (דברים כד, ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר הרי זו מגורשת ורבנן (אמרי טעמא דר"א) האי איש לכל איש ואיש

R. Jannaj erwiderte im Namen eines Greises: Die Schrift sagt: ¹²sie gehe fort aus seinem Hause und sei eines anderen Mannes [Frau], selbst wenn er sie nur für einen anderen Mann erlaubt hat, ist sie geschieden. – Und die Rabbanan!? – [Das Wort] Mann bedeutet: für jedermann.

12 Dt. 24,2.

ורבי יוחנן אמר טעמא דר"א מהכא (ויקרא כא, ז) ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא

R. Joḥanan sagte: Folgendes ist der Grund R. Elie͑zers: ¹³eine von ihrem Manne geschiedene Frau sollen sie nicht nehmen, selbst wenn sie nur von ihrem Manne geschieden¹⁴ ist, ist sie für Priester untauglich; demnach ist die Scheidung gültig. –

13 Lev. 21,7.
14 Selbst wenn er zu ihr gesagt hat, daß sie für jeden anderen nicht erlaubt sei.

ורבנן איסור כהונה שאני

Und die Rabbanan!? – Anders verhält es sich beim Verbote für die Priester¹⁵.

15 Denen diesbezüglich viele Verbote auferlegt worden sind, die für andere nicht gelten.

בעי רבי אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן

R. Abba fragte: wie verhält es sich bei der Antrauung¹⁶? Dies ist fraglich sowohl nach R. Elie͑zer als auch nach den Rabbanan.

16 Wenn er zu ihr gesagt hat: sei mir angetraut u. jedem anderen mit Ausnahme von jenem verboten.

תיבעי לר"א עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא אלא משום דכתיבי קראי אבל התם קנין מעליא בעינן או דלמא ויצאה והיתה

Dies ist fraglich nach R. Elie͑zer, denn R. Elie͑zer vertritt seine Ansicht vielleicht nur da, wegen der Schriftverse¹⁷, hierbei aber ist eine richtige Aneignung¹⁸ erforderlich, oder aber, [es heißt:] sie gehe fort und sei¹⁹?

17 Die oben angeführt werden, aus welchen RE. seine Ansicht entnimmt.
18 Die Trauung ist nur dann gültig, wenn sie dadurch ihrem Manne vollständig angehört u. ohne jede Einschränkung jedem anderen verboten ist.
19 Vgl. S. 454 Anm. 54.

תיבעי לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהו או דלמא ויצאה והיתה

Dies ist fraglich nach den Rabbanan, denn die Rabbanan vertreten ihre Ansicht vielleicht nur da, wobei eine [vollständige] Trennung²⁰ erforderlich ist, was dann²¹ nicht der Fall ist, hierbei aber ist irgend eine Aneignung ausreichend, oder aber, [es heißt:] sie gehe fort und sei²²?

20 Dieser Ausdruck wird (Dt. 24,1) vom Scheidebriefe gebraucht.
21 Wenn die Scheidung mit einer Einschränkung erfolgt.
22 Vgl. S. 454 Anm. 54.

לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה בין לרבי אליעזר בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה

Nachdem er es gefragt hatte, entschied er es: Sowohl nach R. Elie͑zer als auch nach den Rabbanan [sage man]: sie gehe fort und sei²³ .

23 Nach beiden gleicht diesbezüglich die Antrauung der Scheidung.

אמר אביי אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא

Abajje sagte: Wenn man nach den Worten R. Abbas entscheidet,

בא ראובן וקידשה חוץ משמעון ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים

so ergibt es sich, daß, wenn Reúben sich [eine Frau] angetraut hat mit Ausnahme von Šimo͑n²⁴ und darauf Šimo͑n sie sich angetraut hat mit Ausnahme von Reúben, und beide gestorben sind, Levi²⁵ an ihr die Schwagerehe vollziehen müsse, und man von ihr nicht sage, sie sei die Frau von zwei Verstorbenen²⁶,

24 Daß sie ihm nicht verboten sei.
25 Der 3. der genannten Brüder.
26 An der die Schwagerehe nicht zu vollziehen ist.

מאי טעמא קידושי דראובן אהנו קידושי דשמעון לא אהנו

denn die Antrauung Reúbens ist wirksam und die Antrauung R. Šimo͑ns ist nicht wirksam²⁷. –

27 Seine Worte, daß sie jedem Menschen mit Ausnahme von Reúben verboten sei, sind ohne Wirkung, da sie sich auch vorher in diesem Zustande befand.

ואלא אשת שני מתים היכי משכחת לה כגון שבא ראובן וקידשה חוץ משמעון. ובא שמעון וקידשה סתם דקידושי ראובן אהנו למיסרא אעלמא וקידושי דשמעון אהנו למיסרא אראובן

Wie kann es nun vorkommen, daß sie die Frau von zwei Verstorbenen ist? – Wenn Reúben sie sich angetraut hat mit Ausnahme von Šimo͑n und darauf Šimo͑n sie sich ohne Beschränkung angetraut hat; die Antrauung Reúbens ist wirksam, sie für alle Welt verboten zu machen, und die Antrauung Šimo͑ns ist wirksam, sie für Reúben verboten zu machen.

בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה לראובן ושמעון מהו

Abajje fragte: Wie ist es, wenn er zu ihr gesagt hat: sei nun jedermann erlaubt, ausgenommen Reúben und Šimo͑n, und darauf zu ihr sagt: Reúben und Šimo͑n;

מי אמרינן מאי דאסר שרא או דלמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר אם תמצא לומר

sagen wir, er habe das erlaubt, was er verboten hatte, oder aber, er habe das erlaubt, was er verboten hatte, und das verboten, was er erlaubt²⁸ hatte? Und wie ist es,

28 Die letzten Worte waren keine Ergänzung, sondern ein Rücktritt: sie sei R. u. S. erlaubt, anderen aber verboten.