Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אחד העם. הַמְיֻחָד בָּעָם, זֶה הַמֶּלֶךְ:
והבאת עלינו אשם. אִם שָׁכַב כְּבָר, הֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם:
Der Erste im Volk, אחד העם, der Ausgezeichnete im Volk, das ist der König (Targ.).
Und du hättest Schuld über uns gebracht והבאת עלינו אשם; wenn er beigewohnt hätte, so hättest du damit Schuld über uns gebracht gehabt.
כמעט, כלו' קרוב הי' הדבר לשכב אחד מן העם עם אשתך אחר שאתה אמרת אחותי היא, וכן כמעט נטיו רגלי (תהלים ע"ג ב'), קרוב הייתי לנטות רגלי· שכב, הוא עבר מורכב עם עתיד וכן והבאת עלינו אשם, כי הוי"ו היא וי"ו החבור ולא וי"ו המהפכת לעתיד כי בא פעל עבר לפניה, ועיין בהקדמה ובפרשת ויחי בפסוק ומולדתך אשר הולדת (בראשית מ"ח ו')· אחד העם, רש"י פי' המיוחד שבעם זה המלך, וכן ת"א ויב"ע, אבל לא ידעתי מדוע תלה הבאת האשם דוקא בשכיבת המלך את אשתו שלא גם בשכיבת אחר את אשת איש כבר הביא אשם במה שאמר אחותי היא, ואולי הכוונה בדברי אבימלך כי אף אם משכיבת אחר לא נתייראת כי ידעת שרבקה לא תתרצה לשכב עם אחד ברצונה, ומן האונס לא יראת כי מי הוא זה אשר יעוז לעשות זאת ולא יירא מעונש המלך, כי אף שלא נחשב להם שכיבת הפנוי' לעון של זמה וזנות, מ"מ חמס הוא לענותה ולאנסה על כרחה, אבל מדוע לא יראת פן יקחנה המלך בעל כרחה בחשבו שהיא פנוי', ועל החמס מי יאמר לו מה תעשה, ואולי לא נחשב זה חמס למלך, או יאנסה ירצו לעשות חמס, ונכון הוא מ"ש הרא"ם דאל"כ והבאת עליו אשם מיבעי ליה, אבל לפי מה שכתבתי בפ' בראשית על כאחד ממנו (שם ג' כ"ב), כי אין הפרש בין אֶחָד לאַחַד רק בענין הסמיכות והנפרד, ר"ל שאֶחָד על הרוב מוכרת בטעם נאחד דבוק אל המלה שאחריה, ולא בענין הסמיכות האמיתי, אשר כל המדקדקים אמרו שמורה דוקא על הקנין, כי מצאנוהו עם ת"ס אחריו, והמורה על הקנין לא יתחבר עם המ"ס, רק הכוונה שבא באמצע המאמר ועל הרוב תבוא עוד מלה או מלות אחר אַחַד השייכות אליו ולא אחר מלת אֶחָד, ולכן נאמר ואתם תלקטו לְאַחַד אֶחָד בני ישראל (ישעי' כ"ז י"ב), הנה לְאַחַד איננו סמוך אל אֶחָד, רק הוא באמצע המאמר, ואֶחָד הוא סוף המאמר, כי בני ישראל חוזר על ואתם כאלו אמר ואתם בני ישראל תלקטו לאחד אחד, ולכן בא אחד בטעם מפסיק יותר מן תלקטו, רק הוא כענין הסמיכות אשר כתבתי בהקדמה, שהמלה או המלות שאחריו הם באור לו ויתכן לבוא עם מ"ס וזולתה, וכוונה אחת היא אַחַד העם או אַחַד מהעם או אֶחָד מהעם, וכן תרגם המתרגם האשכנזי פה כמו אחד מהעם יהי' מי שיהיה, ולכן מצאנו את אַחַד מהנערים (שמואל א' ט' ג'), ויען אֶחָד מהנערים (שם י"ו י"ח), וכוונה אחת להם, אבל המשקל המדורר הוא לבוא אֶחָד בסוף המאמר או כשהוא נושא והמלה שאחריו נשוא, כמו והיה אֶחָד חטאת והאֶחָד עלה (ויקרא י"ד כ"ב), ואַחַד באמצע המאמר או כשהמלה שאחריו באור לו, והוא כדמיון סמיכות ואינו סמיכות ממש ולכן יבוא לפעמים גם אֶחָד באמצע המאמר. ואַחַד בסוף המאמר, ושניהם אֶחָד ואַחַד ממשקל אחד הם ממשקל פָעֵל בפלם גַנָב שַׁבָּת, רק לפי שלא יבוא פתח לפני אות גרונית הקמוצה לכן ישתנה לסגול כמו מן אַחִי נאמר אֶחָי ולא אַחָי, וכן את השעיר הֶחָי (ויקר' י"ו כ'), הראוי בפתח הה"א בדין ה"א הידיעה כמו השעיר הַחַי (שם כ"א), ונשתנה לסגול בעבור הקמץ שאחריו, ובבוא אֶחָד באמצע המאמר ויסמך למלה שאחרי' אשר תבארהו וישתנה הקמץ לפתח כמשפט, אז ישוב הפתח הראשון למקומו, ולפי שאַחַד יבוא באמצע המאמר שהוא כדמיון הסמיכות, לכן לא נמצא לעולם עם ה"א הידיעה, אבל תבוא על מלת אֶחָד, והוא ג"כ דעת הראב"ע, וכן הוא דעת מהר"י עמדן בספר לוח ארש, וראיתי מי שאומר שהם שני משקלים דהיינו אֶחָד משקל פָעָל ואַחַד משקל פֶעָל ובאו הפתחין בעבור החי"ת כמו שַׁחַר לַחַש בַעַל, והי' נראה לומר כן בעבור שבא הריבוי אֲחָדִים בהשתנות הפתח הראשון לשוא כמו מן בֶגֶד בְגָדִים, ומשקלים הדגושים לא ישתנו כמו גַנָבִים, אבל באמת אינכו כן כי משקל פָעֵל תמיד מלעיל, ומלת אֶחָד תמיד מלרע, ואולי לא נמצא היחיד מן אחדים ולא הריבוי מן אַחַד, ויותר נראה לומר כי יש לשמות המספר סגולה לעצמן בנטייתם ומשקלים מיוחדים להם כמו שלא נמצא משקל פְעוֹלָה ונמצא במספר שְׁמוֹנָה, וכאשר יש להם סגולה לעצמן בהוראת המין שבא הזכר בתוספת ה"א והנקבה בלי ה"א, ובמספר שמונה לזכר בקמץ ולנקבה בסגול ספק מאחר השמות, כן מלת אַחַד הוא משקל בפ"ע שבא מלרע, וענב"ז איננו מהדגושים ולכן ישתנה לשוא בריבויו:
