Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ומולדתך וגו'. אִם תּוֹלִיד עוֹד, לֹא יִהְיוּ בְּמִנְיַן בָּנַי, אֶלָּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִהְיוּ נִכְלָלִים, וְלֹא יְהֵא לָהֶם שֵׁם בַּשְּׁבָטִים לְעִנְיַן הַנַּחֲלָה; וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקָה הָאָרֶץ לְמִנְיַן גֻּלְגְּלוֹתָם, כְּדִכְתִיב לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ (במדבר כ"ו), וְכָל אִישׁ וְאִישׁ נָטַל בְּשָׁוֶה חוּץ מִן הַבְּכוֹרוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִקְרְאוּ שְׁבָטִים אֶלָּא אֵלּוּ, (לְהַטִּיל גּוֹרַל הָאָרֶץ לְמִנְיַן שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים וְנָשִׂיא לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט וּדְגָלִים לָזֶה וְלָזֶה):
Deine Nachkommen aber, wenn du doch ferner zeugst, sollen sie nicht zur Anzahl meiner Söhne gerechnet werden, sondern inmitten der Stämme Efraim und Menasche aufgenommen werden und bezüglich des Landbesitzes keinen besonderen Namen unter den Stämmen führen; obschon das Land nach der Anzahl der Häupter verteilt wurde, wie es heißt (Num. 26, 54), »dem zahlreichen vermehret seinen Besitz«, und ein jeder, außer den Erstgeborenen einen gleichen Anteil erhielt, Stämme werden dennoch nur diese genannt (dass man die Lose für den Landbesitz nach der Anzahl der Namen der Stämme warf und jeder Stamm einen Fürsten hatte und jeder eine besondere Fahne führte).
ומולדתך אשר הולדת אחריהם, רש"י והראב"ע והרד"ק בשרשים שרש ילד פי' אשר תוליד, ובא עבר במקום עתיד בדרך זרות, ולא נמצא רק מעט במליצות שאינן נבואיות רק סיפורים, וכן תרגמו אנקלוס ויב"ע דתוליד. ומ"ש הראב"ע ואם יטעון טוען כי לא מצאנו ליוסף בנים אחרים גם זו איננה טענה, כי יתכן שהיו ובעבור שירשו עם אחיהם לא הזכירם הכתוב ורבים כאלה עכ"ל, אין תשובתו מספקת, כי מדוע לא נזכרו בדברי הימים שהזכיר שם עוד כמה דורות שאין הכוונה שם בעבור הירושה והנחלה, כ"א להתיחש, וכן הזכיר שם בריעה אשר נולד לאפרים בזקנותו ולא הוזכר בתורה ורבים כמוהו, אבל באמת אין צורך להשיב על הטענה הזאת, כי באור אשר הולדת, אם תוליד, ולא בעבור שאמר לו כן הוא חיוב שיוליד, ומצאנו רבים שבא אשר במקום אם, וגם הרמב"ן פי' לשון עתיד בשם אנקלוס וחזק דבריו באמרו כי דברי הנביא לא יהי' לריק, אבל לא ידעתי איך יהיו לריק אם לא התנבא בלשון ברור שיוליד, אבל אמר אם יוליד, יקראו על שם אחיהם, ואין בלשון זה חיוב או הבטחה או נבואה, ואמר זה פי' מדעתו שהוא עבר ממש כפי' הרשב"ם שאעתיק עוד, אמנם הרשב"ם מפרש הולדת עבר ממש, וז"ל ומולדתך, בניך או בני בניך שנולדו לך אחרי באי באילו שבע עשרה שנה שהייתי כאן על שם אחיהם יקראו ולא יהיו שבטים כי אם בתי אבות כי כל שבטים כמה שהיו בשעת ביאת יעקב בין בנים בין בני בנים היו בתי אבות ולהם נתחלקה הארץ כדאמרינן בבבא בתרא (דף ), וכדכתיב בפנחס אפי' בבני פרץ לחצרן משפחת החצרני לחמול משפחת החמולי (במדבר כ"ו כ"א), וכן בבני בלע ארד ונעמן וגו' (שם מ'), וכתיב בסוף לאלה תחלק הארץ בנחלה וגו' (שם נ"ג), לשמות מטות אבתם ינחלו (שם נ"ה) וכן בני בניו של יוסף שנולדו אחרי כן יקראו על שם אחיהם בנחלתם והיו בתי אבות כדכתיב בפרשת פינחס עכ"ל, וגם לפירשו יקשה מדוע לא נזכרו שמותם בכל המקרא, ואף לא בד"ה, אמנם המתרגם האשכנזי עשהו זמן מורכב מעבר ועתיד, וז"ל, המעיין יראה שכפי הכוונה הזמן מורכב מעתיד ועבר (ערצייגט האבן ווירסט), שבעת שירדו בניו לנחלה אז תהיה ההולדה עברה, לא עתידה, לפיכך אמר בלשון עבר הולדת אחריהם, כיוצא בזה איש וגו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' (ויקרא י"ז ד'), הזמן הזה מורכב מעבר ועתיד (ווירד ניכט געבראכט האבן), ר"ל שבעת הזביחה תהיה מניעת ההבאה עברה, לפיכך אמר בלשון עבר הביאו, ואילו אמר יביאו היה משמע לאחר הזביחה, ואינו כן שבעת הזביחה צריך שתהיה ההבאה אל פתח אהל מועד בעבר כבר עכ"ל המתרג' האשכנזי. לך יהיו, לא יהיו במנין בני אלא בחשבון בניך. על שם אחיהם יקראו בנחלתם, בתוך שבטי אפרי' ומנש' יהיו נכללים ולא יהא להם שם בשבטי' לענין הנחלה ואעפ"י שנחלקה הארץ למנין גלגלת כדכתי' לרב תרב' נחלתו (במד' כ"ו נ"ד), וכל איש ואיש נטל בשו' חוץ מן הבכורו' מ"מ לא נקראו שבטי' אלא אלו. (רש"י), וראיתי בתנ"ך כת"י על קלף ישן כושן נכתב בגל' רמ"ע עם פי' רש"י הוספת דברים עלו (לענין פרים שהקריבו הנשיאים וזהו על שם אחיהם), ועיין ברמב"ן והרא"ם שמגנאין זה לזה בהלכה בדברי רש"י אילו, ואין רצוני להאריך בזה כפי כוונת החיבו':