Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרְכֶֽנּוּ׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Da sagte Balak zu Bileam: Verwünschen sollst du es nicht, so solltest du es doch auch nicht segnen!
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Balak sprach zu Bilam: Wenn du das Volk nicht verwünschen willst, so segne es wenigstens nicht. Bilam aber antwortete und sprach zu Balak:
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Nun sprach Balak zu Bileam: Verfluche es nicht, aber du sollst es auch nicht segnen.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
בלק שפראך צו בלעם : ווען דוא דאז פֿאלק ניכט פֿערווינשען ווילסט , זא זעגנע עס וועניגסטענס ניכט ·
Onkelos
וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם אַף מֵילַט לָא תְלוּטִּינוּן אַף בְּרָכָא לָא תְבָרֵכִינוּן
Raschi↑

גם קב לא תקבנו. גַם רִאשׁוֹן מוֹסִיף עַל גַּם הַשֵּׁנִי וְגַם הַשֵּׁנִי עַל גַּם רִאשׁוֹן, וְכֵן "גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה" (מלכים א ג'), וְכֵן "גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה" (דברים ל"ב):

Raschi (Deutsche Übersetzung)↑

Du sollst es weder verwünschen, das erste גם fügt zum zweiten hinzu und das zweite גם zum ersten; ebenso (I Kön. 3, 26), es soll weder mir noch dir gehören; ebenso (Deut. 32, 25) sowohl Jüngling als auch Jungfrau.

Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz↑

XXIII, 25 — XXIV, 2. EINWENDUNGEN UND NEUE VORBEREITUNGEN
Weder sollst du es verwünschen. Balak gibt die Hoffnung auf den Fluch auf und wäre schon zufrieden, wenn der Prophet Israel nicht segnen würde. Mit einem letzten Schimmer von Hoffnung fordert er Bileam zu einem dritten Versuch auf.

Biur von Moses Mendelssohn↑

תקבנו , הוקלה הבי"ת מהדגש שראוי לבא לחסרון בי"ת ע"פ , והדגש שבקו"ף יורה לדעת קצת מדקדקים על חסרון הבי"ת שלאחריו , וקצתם יאמרו שהוא לתפארת , וכבר הגדתי דעתי בזה למעלה במלת אקב , ונראה לי עוד לומר באופן יותר נאות , כי בין במלת אקוב ובין במלת תקבנו השרש נקב , ובא הדגש בקו"ף לחסרון הנו"ן פ"פ , ויהיו ב' השרשים נקב וקבב מורים על ענין אחד , או על ענינים קרובים זה לזה , וכן בברכת השם כתוב ונקב שם ה' וגו' בנקבו שם יומת (ויקרא כ"ד ט"ז) , והם משרש נקב , ואף שהם הוא מלשון פרישה , מכל מקום גם הפרישה של שרש זה הוא לגנאי כי אינו חייב עד שיפרש ויקלל , וכן הביא הרד"ק (במכלול ד"ק ד"ף קע"ו ע"א) בשם אביו ר' יוסף קמחי , והוא לא הסכים לדבריו כי לא רצה להרבות שרשים רבי' על ענין אחד , אבל מצאנו במקרא שרש נקב בלי ספק על כוונת הקללה , כמו וְאָקּוֹב נוהו פתאום (איוב ה' ג') , יִקְּבֻהוּ אוררי יום (שם ג' ח') , ונגרף עמהם גם מלות אקב ואקבנו , ואם יקשה בעיניך לחבר המקור והעתיד יחד מגזרות מתחלפות ולומר קוב (מקור מגזרת הכפולים בשקל סוב ) לא תקבנו ( עתיד מגזרת חסרי פ"א) , גם לחבר מה אקב עם לא קבה שהוא מהכפולים , הנה מצאנו אָסֹף אֲסִיפֵם (ירמיה ח' י"ג) , שהמקור מנחי פ"א אל"ף והעתיד מנחי ע"ן חוברו יחדיו , כמ"ש הרד"ק עצמו בשרשים שרש סוף :

Text herunterladen