Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויצב יעקב מצבה , וכבר הציב בפעם הראשונה (ונסך עליה עתה נסך ויצק עליה שמן) , או עשה כן פעם שנית והראשון קרוב אלי · (הראב"ע), וכן הסכים הרמב"ן · ויסך עליה נסך , מים או יין, וטעם שרחץ אותה ואחר כך יצק עליה שמן, ובבית אל שלם נדרו ונתן מעשר מהונו לכבוד השם למי שהיה בדור ראוי לקחתו · (הראב"ע), ומשמע מדבריו שעיקר קיום הנדר הוא יציקת השמן , אבל הנסך איננו רק הכנה וטהרה אל העבודה כמו רחיצת הגוף לתפלה, אבל אין כן משמעות לשון נסך, והנה בבית עולמים היו מנסכים בכל קרבנות נדר ונדבת קרבנות יחיד , והיא עבודה גמורה שזר חייב עלי' , ואדרבה יציקת שמן על המזבח איננה עבודה לדורות, ויב"ע תרגם ונסיך עלה ניסוך חמר וניסוך מוי ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא ואריק עלה משח זיתא· ויקרא יעקב וגו' בית אל, ויקראנו כפעם אחר פעם להודיע כי הדבר אמת ונכון כי הוא בית אלהים ושם השכינה תמיד, וכן ענין שם באר שבע · (הרמב"ן), ועיין בפ' תולדת (כ"ו ל"ג) , שכתבתי דעתי בענין באר שבע באופן אחר, ולדעת הרשב"ם הוא מקום אחר שקרא בית אל וז"ל למעלה (בפסוק ט'), וירא אלהים אל יעקב עוד , אחר שנסע מלוז הוא בית אל קרא עוד את המקום השני בית אל כמו שמפרש והולך עכ"ל · המקום אשר דבר אתו, כמה פעמים נאמר לשון זה בפרשה זו לפי שהיה המקום באמצע הדרכים ואין שם עיר · (הרשב"ם) : (טז) כברת הארץ, מנחם פירוש לשון כביר מהלך רב (ויהי' לפ"ז הכ"ף שרשית , וכן פי' הרשב"ם , וכן תרגם יב"ע והמתרגם האשכנזי) , ואגדה בזמן שהארץ חלולה ככברה שהכיר מצוי והסתו עבר ועדיין השרב לא בא, ואין זה פשוטו של מקרא שהרי בנעמן מצינו וילך מאתו כברת ארץ (מלכים ב' ה' י"ט) , אומר אני שהוא שם מדת קרקע , לשון רש"י · והנכון מה שחשב בו רבי דוד קמחי כי הכ"ף לדמיון ואיננה שרשית ומוצא המלה היו לברות למו (איכה ד' י') , ותברני לחם (שמואל ב' י"ג ה') , ענין אכילה מועטת בבוקר, ופירושה שיעור מהלך מן הבקר עד לעת האוכל, כי כן ישערו כל הולכי דרך זה כתבתי תחלה ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלים שבח לאל הטוב והמטיב ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל · והנה הוכחש הפירוש הזה · וגם דברי מנחם אבל הוא שם מדת הארץ כדברי רש"י ואין בו תאר רק הסכמה ברוב השמות, והכ"ף לשמוש שלא נמדד בכיוון, ואם יהיה השם הזה מתואר יתכן שיהיה ברת כמו בת מלשון מה ברי ומה בר בטני ( משלי ל"א ב' ) , והוא שם למדה הקטנה שימדדו הולכי ארחות, כמו למיל היום, ויאמר לה בת ארץ כי המדה כמו בת לפרסה, או למדה אחרת ידועה בימים ההם, וכן ראיתי שאין קבורה ברמה ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים רחוק ממנה יותר משני ימים, על כן אני אומר, שהכתוב שאומר קול ברמה נשמע (ירמי' ל"א ט"ו), מליצה כדרך משל לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר לבכה בנימין כי איננו שם והיא קרובה מהם, לא נאמר בכתוב ברמה רחל מבכה על בניה אבל אמר כי שם נשמע הקול , ונראה בעיני כי קברה יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם יהודה הקרובה שם (עיין מה שכתבתי בפ' ויחי מ"ח ז') , לפי שצפה ברוח הקדש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה, ולא רצה לקברה רק בגבול בני בנימין, והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין, וכך אמרו בספרי בחלקו של בנימין מתה, כדאית' בפרשה' וזאת הברכה, וראיתי ליונתן ב"ע שהוא מרגיש בזה ואמר קל ברום עלמא אשתמע ותרגם כל הכתוב על כנסת ישראל · (הרמב"ן), וכן פי' הרד"ק (בשרשים שרש ברה) בשם רב סעדיה גאון שהכ"ף כ"ף הדמיון והוא כמיל לפי הענין בלא חבר , וגם הרד"ק עצמו בפירושו על מלכים (ב' ה' י"ט), חזר בו ופי' כן , וגם רש"י שפי' כאן לדעת עצמו שהוא שם מדת קרקע כמו מהלך פרסה או יותר חזר בו בפ' ויחי, וכתב מדת ארץ והם אלפים אמה כמדת תחום שבת כדברי רבי משה הדרשן , ויתורגם לפ"ז בל"א (איינע קליינע מייל ) , ובמלכים (שם) כתב רש"י שם מדה של קרקע כמו למדי כרם ארפנ"ט בלע"ז (ובל"א הופן , או מארגן) : ותקש, פועל יוצא מבנין הכבד , ומשפטו ותקשה , רק שנפלה הה"א בעבור וי"ו הספוך כמו ותכל להשקתו ( לעיל כ"ד י"ט ) , ופירושו שהקשתה הלידה על נפשה :

נסך bestand entweder aus Wein, zum Ausdruck, daß man seine höchste Freude Gott verdanke, oder aus Wasser, zum Ausdruck, daß auch jeder gewöhnliche Moment mit allen seinen Lebensbedingungen unmittelbar Gottes ist. — יצק שמן על dürfte die bleibende Weihe des Steines für die Zukunft bedeuten, wie oben Kap.28, 18. Vergl. ויצק השמן על ראשו Sam. I. 9, 6.