Die Torah - Die fünf Bücher Mose
טרם אכלה. טֶרֶם שֶׁאֲנִי מְכַלֶּה, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הוֹוֶה, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָבָר וְיָכוֹל לִכְתֹּב טֶרֶם כִּלִּיתִי, וּפְעָמִים שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד, כְּמוֹ כִּי אָמַר אִיּוֹב, הֲרֵי לְשׁוֹן עָבָר, כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב (איוב א'), הֲרֵי לְשׁוֹן עָתִיד, וּפֵרוּשׁ שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן הוֹוֶה, כִּי אוֹמֵר הָיָה אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וגו', וְהָיָה עוֹשֶׁה כָּךְ:
Bevor ich vollendet hatte, bevor ich vollende; so wird immer die gleichzeitige Gegenwart ausgedrückt; zuweilen wendet er die Form der Vergangenheit an, und er hätte schreiben können כִּלִיתִי, und zuweilen die Form der Zukunft; wie (Job 1, 5); »denn Job pflegte zu sprechen«, das ist die Form der Vergangenheit; (dort) »so pflegte Job zu tun«, ist die Form der Zukunft; der Sinn ist in beiden Fällen die gleichzeitige Gegenwart, denn Job sagte in jener Zeit, »vielleicht haben meine Kinder gesündigt,… und tat gleichzeitig so«.
אני טרם אכלה, בעוד שלא הייתי מכלה, ובא בלשון עתיד על הזמן אשר ממנו ידבר, כי הי׳ הדבר אז בעתיד ולא כלה עדיין לדבר אל לבו, וכן רוב טרם שבמקרא דרכו לבא עם העתיד, ועיין מ"ש בפ׳ בראשית (ב׳ ה׳), ובפ׳ וארא (שמות ט׳ ל׳): והנה רבקה יצאת, כי בהיותו בביתם שמע את שמה, או מתחלה הגידם לו שמה אף על פי שלא נזכר. (הרמב"ן), ול"נ כי כבר הוגד לאברהם הנה ילדה מלכה גם היא וגו׳ ובתואל ילד את רבקה (בראשית כ"ב כ׳ כ"ג), וידע שמה מאז רק שלא הכירה, וכשאמרה לו שהיא בת בתואל, אז הבין שהיא רבקה שנתבשר אברהם בעבורה, כי לא נתבשר רק בבת אחת לבתואל:
