Die Torah - Die fünf Bücher Mose
עד אם דברתי. הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר וּבִלְשׁוֹן כִּי, כְּמוֹ: עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה (בראשית מ"ט) וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּד' לְשׁוֹנוֹת, וְהָאֶחָד אִי, וְהוּא אִם:
Bis ich gesprochen, dieses אִם bedeutet soviel wie אֲשֶׁר und כִּי, wie (49,10), »bis Schilo kommt«; das ist, was unsere Weisen s. A. (Rosch. hasch. 3a) gesagt, כִּי hat vier Bedeutungen, und eine ist אִם = אִי.
ויושם, כתוב ויישם כמו שכתוב למעלה ויתן וכן ויישם בארון (בראשית נ׳ כ"ו), ושרשו ישם לדעת קצת, ויהי׳ לפ"ז מבנין הקל, ושב על הפועל, ופי׳ ויישם, המשים, וכן ת"א, ושויאו. ויב"ע, וסדרו, אבל קרי ויושם, ואז הוא מבנין הפעל, ונוכל לומר משרש שום שנמצא בכל המקרא, כי שרש ישם, בשי"ן שמאלית, לא נמצא רק מלה זאת פה (לפי הכתיב), ובסוף ויחי וגם עליהן לא הסכימו כולם ששרשן ישם רק שום, והחירק במקו׳ שורק כמו ופתחו שעריך תמיד (ישעי׳ ס׳ י"א), שלדעת קצת הוא כמו ופתחו, והפת"ח קטן של שי"ן ויישם (בפ׳ ויחי), הוא במקום פתח גדול, כ"ה דעת ר׳ יונה, והסכים עמו הרד"ק במכלול (ד׳ קטן דף קל"א ע"א), ובשרשים שרש שום, ולא הביא כלל שרש ישם בשי"ן שמאלית, והנה לפ"ז ישוב על המאכל שיאמר בכתוב, ושעורו ויושם לפניו (מאכל) לאכול, וכן מתורגם בל"א מבנין הפעל, ועיין מ"ש בסוף פ׳ ויחי. עד אם דברתי דברי, אחר שראה שהסכים הקב"ה על ידו לא רצה להתעסק באכילה ושתיה תחילה, ומלת אם במקום אשר או כי:
