Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הנה יד ה' הויה. לְשׁוֹן הֹוֶה, כִּי כֵן יֹאמַר בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה עַל שֶׁעָבַר הָיְתָה, וְעַל הֶעָתִיד תִּהְיֶה, וְעַל הָעוֹמֵד הוֹיָה, כְּמוֹ עוֹשָׂה, רוֹצָה, רוֹעָה:
Siehe, die Hand des Ewigen senkt sich herab, von der Wurzel הוה = sein; denn so lautet die weibliche Form in der Vergangenheit היתה, in der Zukunft תהיה und im Präsens הויה, wie עשה, רוצה, רועה,
sehr drückende Seuche. Rinderpest; siehe v. 15.
Kamele. Händler, die ihre Waren auf dem Wege durch die arabische Wüste heranbrachten, führten frühzeitig das Kamel in Ägypten ein. Siehe Gen. XXXVII, 25. Pferde, die wahrscheinlich vor der Hyksos-Invasion in Ägypten unbekannt waren, kamen zuerst in der Zeit der achtzehnten Dynastie vor und fanden zu Kriegszwecken Verwendung.
הויה, לשון הוה, כי כן יאמר בלשון נקבה על העבר היתה, על העתיד תהי', ועל העומד הויה כמו עושה רוצה רועה, והנה מצאנו שנתחלפה היו"ד בוא"ו, ואתה הוה להם למלך (נחמי' ו' ו'), ובא פה על משפטו. [°במקנך אשר בשדה, התרה אותם בהווה כי רוב המקנה בשדה, אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית כמו שיאמר וימת כל מקנה מצרים, ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים כל רועה צאן היו מפרישים אותם מן הערים זולתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים למשא, והנה הי' המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גשן ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל, ועל כן הוצרך לומר והפלה ה' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל, או בעבור שהדבר משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך רק שעשה השם עמהם הפלאה. (הרמב"ן), ולדעתי היו ישראל רועי המקנה אשר למצרים, כמ"ש וימררו את חייהם בעבדה קשה וגו' ובכל עבדה בשדה, ובפרט כי עבודת מרעה הצאן שהיתה עבודה בזוי' בעיניהם כמ"ש כי תועבת מצרים כל רעה צאן (בראשית מ"ו ל"ד), בלי ספק מסרוה לעם הנבזה בעיניהם, ואחשוב עוד כי לא מתו רק המקנה אשר בשדה, כדי להראות הפלא, שעם שמקנה בני ישראל היו מעורבים עם מקנה מצרים או סמוך להם, בעבור שבני ישראל היו הרועים, עכ"ז לא מת ממקנה ישראל עד אחד, ויהי' פי' וימת כל מקנה מצרים כפשוטו כלם ממש, דהיינו אשר בשדה, כי שב על הפסוק הא', ועתה מה שכתוב שלח העז את מקנך, היינו אותם שהיו בבית בעת מכת הדבר, ואחרי סור המכה שלחום אל השדה לרעות, וכן פי' רש"י לקמן (פסוק י'), וכן שנויי' במכילתא אבל ויקח שש מאות רכב בחור (שם י"ד ז')°]. דבר, ענינו מיתה:

V. 3. Alle Arten von Eigentum werden genannt. Rosse: die Staatsgewalt; Esel: das Tier des inneren friedlichen Verkehrs; Kamele: das "der Brust entwöhnte, גמל, lange den Trunk entbehren könnende, dadurch zum Karavanenzug durch die Wüste geeignete, den Handel mit dem Ausland vermittelnde Tier;" Rind und Schaf: das Arbeit, Nahrung und Kleidung gewährende Vieh. — הויה, Präsens von היה, kommt kaum wieder vor, es drückt die Plötzlichkeit aus, etwas, was keine Vergangenheit und keine Zukunft hat. Die verborgene Hand Gottes tritt plötzlich in die sichtbare Wirklichkeit hervor. — דֶבֶר: das "Wort" Gottes, das sich plötzlich in dem Sterben des Getroffenen vollstreckt.