Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֑ה לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחׇגֻּֽהוּ׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Es bleibe dieser Tag euch zum Andenken und ihr sollt ihn als ein Gott geweihtes Fest feiern; für eure Nachkommen als ein ewiges Gesetz sollt ihr ihn feiern.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Dieser Tag soll euch künftig ein Gedächtnißtag sein, und ihr ihn dem Ewigen als ein Fest feiern, bei euern Nachkommen, als ein ewiges Gesetz, sollt ihr ihn feiern.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
So sei euch dieser Tag zum Gedächtnis, und feiert ihn HaSchem als Fest; als ewige Satzung für eure Geschlechter sollt ihr ihn feiern.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דיזער טאג זאלל אייך קינפטיג איין געדעכטניסטאג זיין, אונד איהר איהן דעם עוויגען אלס איין פעסט פייארן, בייא אייערן נאכקאממען, אלס איין עוויגעס געזעץ, זאללט איהר איהן פייערן.
Onkelos
וִיהֵי יוֹמָא הָדֵין לְכוֹן לְדוּכְרָנָא וּתְחַגוּן יָתֵהּ חַגָא קָדָם יְיָ לְדָרֵיכוֹן קְיָם עָלָם תְּחַגֻנֵהּ:
Raschi↑

לזכרון. לְדוֹרוֹת:

וחגתם אתו. יוֹם שֶׁהוּא לְךָ לְזִכָּרוֹן אַתָּה חוֹגְגוֹ. וַעֲדַיִן לֹא שָׁמַעְנוּ אֵיזֶהוּ יוֹם הַזִּכָּרוֹן, תַּ"לֹ "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם" (שמות י"ג), לִמְּדָנוּ, שֶׁיּוֹם הַיְצִיאָה הוּא יוֹם שֶׁל זִכָּרוֹן. וְאֵי זֶה יוֹם יָצְאוּ? תַּ"לֹ "מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ" (במדבר ל"ג), הֱוֵי אוֹמֵר יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן הוּא שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָֹר אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח וְלַבֹּקֶר יָצְאוּ (מכילתא):

לדרתיכם וגו'. שׁוֹמֵעַ אֲנִי מִעוּט דּוֹרוֹת שְׁנַיִם, תַּ"לֹ "חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ" (שם):

Raschi (Deutsche Übersetzung)↑

Zum Andenken, für spätere Geschlechter. Und feiert ihn, den Tag, der dir zum Andenken sei, sollst du feiern; wir haben aber noch nicht gehört, welcher der Tag des Andenkens sei; darum heißt es (13, 3), gedenket dieses Tages, an dem ihr ausgezogen seid; daraus lernen wir, daß der Tag des Auszugs der Tag des Gedenkens; und an welchem Tage zogen sie aus? Darum heißt es (Bamidbar 33, 3), am Tage nach dem Peßachopfer zogen sie aus; daraus ergibt sich, daß der 15. Nißan der Festtag; denn in der Nacht zum 15. aßen sie das Peßachopfer, und am Morgen zogen sie aus (Mech.). Für euere Geschlechter, daraus hätte ich nur die kleinste Mehrzahl, nämlich zwei Geschlechter, verstanden; darum heißt es, als ewiges Gesetz sollt ihr ihn feiern (Mech.).

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch↑

V. 14. Schmot 34, 25: ולא ילין לבקר זבח חג הפסח, wird der 14. Nissan entschieden חג genannt. Selbst das ולא ילין חלב חגי עד בקר (Kap. 23, 18) wird von einigen auf das קרבן פסח bezogen (siehe מ׳למלך zu הל׳ קרבן פסח א׳ ז). Es kann daher sehr wohl היום הזה sich auf den 14. Nissan beziehen. — חגג ,חיי) חקת עולם, חכך ,חקק, siehe Jeschurun VIII. S. 436). So wie לחם חק׳ ,חק לכהנים usw. das jemandem als das ihm Zukommende, ihm Gebührende, Erforderliche, Bestimmte bedeutet, so ist חק und חוקה im Gesetze immer dasjenige, was Gott zur Pflege, Erhaltung, Verwirklichung einer Idee, eines Verhältnisses usw. diesen als von uns ihnen zu Zollendes bestimmt hat. So ist פסח דורות dasjenige, wodurch die mit יציאת מצרים beabsichtigte Grundlegung unserer Nationalität als Gottesvolk für immer neu belebt, gepflegt und dadurch eben verwirklicht wird.

Kommentar von Rabbiner Dr. Joseph Herman Hertz↑

14.—20. BESTIMMUNGEN ÜBER DAS PESSACH-FEST
zum Andenken. In der Zukunft. Die bisherigen Vorschriften gelten der Pessach-Feier in Ägypten (v. 1—13). Jetzt (14—20) werden die Bestimmungen für die zukünftigen Feiern gegeben.
sollt ihr ihn feiern, d. h. die jährliche Wiederkehr des Pessach-Opfers als ein siebentägiges Fest mit dem Charakteristikum des Essens ungesäuerter Brote.
ewige Satzung. Israel begeht die Pessach-Feier heute wie vordem.

Biur von Moses Mendelssohn↑

לזכרון, לדורות : (טו) תשביתו, הענין כאשר יכנס היום הראשון כבר יהי' השאור נשבת מהבתים , והוא זמן מורכב מעתיד ועבר כמו שמתורגם בל"א (זאללט איהר אויסגעריימט האבן) , ולא פירש הכתוב מתי ישביתו בעי"ט , וחז"ל דרשו אך חלק , וקבעו לו זמן בשעה הששית בעי"ט : כי כל אכל וגו', הענין כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השבעי ונכרתה הנפש ההי' , וכן מתורגם בל"א , ועד יום השבעי הוא כמו עד היום השבעי : (טז) מקרא קדש , מקרא שם דבר , קרא אותו קדש לאכילה ושתייה וכסות : אך אשר יאכל לכל נפש וגו' , ולכן כתיב בכל ימי' טובים מלאכת עבודה לא תעשו , למעוטי אוכל נפש , אבל בשבת ויום הכפורי' כתב כל מלאכה . (הרשב"ם) והנה כל פעולה הנפעלת בכח האדם ובעמל איבריו עם כשרון המעשה כאשר יאות אל התכלית המכוון בפעולה ההיא תקרא מלאכה , והכשרון ההוא יוולד לו ע"י ידיעת התכלית הנרצה במעשה ההוא עם הרגל והלמוד בפרטי הפעולה המביאים אל התכלית ההוא , וכל תכלית מלאכה הוא צורך ותועלת בני האדם אל שלימותם ותקון עניניהם , ואם אין בה עמל האיברי' כי אם הכשר המעשה הנתלה בחכמה ומחשבות הנפש המשכלת תקרא מלאכת מחשבת בל"א (פייני קונסט) , והשכנה והכשרון אל הפעולות האלה התכליתיות אשר על ידם תעשה המלאכה תקרא בלה"ק חכמה , ובל"א (קונסטגעשיקליכקייט) , וכל פעולה פרטית מהם תקרא בל"א (קונסטארבייט או קונסטפערריכטונג) , וכל פעולה הנעשית בלי כשרון המעשה הנזכר כי אם בעמל האיברים לבד תקרא עבודה , בל"א (דינסט או ארבייט) , וכל מלאכה שיש בה עמל שאין בה צורך האדם מיד , כי אם הכשר ותקון המביא אל הצורך ההוא , תקרא מלאכת עבודה , ולזה אין בכלל מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש מיד , ושמור הכללים האלו , ותבין מהם כוונת המתרגם האשכנזי בכל מקום שנזכר שם עבודה או מלאכה או כל מלאכה או מלאכת עבודה , ותדע מדוע לא הכניסו חז"ל בגדר מלאכה הנאסרת בשבת ובי"ט , כי אם מלאכה שהיתה במשכן , ואמרם על ההוצאה שהיא מלאכה גרועה , ודומיהם :

Text herunterladen