Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ויהיו כל ימי אדם אשר חי וגו', איננו מאמר בפני עצמו כי אין צורך להודעה הזאת, והדבר מבואר מהקודם, רק הוא נמשך לתבת וימת, והכל מאמר אחד כאלו אמר וכאשר היו ר"ל נשלמו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות ושלשי' שנה אז מת, ויש ווי"ן רבי' בתורה המשמשי' את השמוש הזה לחבר בין שני משפטי' שביניהם קשר בזמן או במקום או בסבה, כמו ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה (שמות ט' כ"א), ר"ל עזב, והנך רואה שהאריכו בני האדם ימי' רבים בעת ההיא עד הדורות שאחרי המבול, והסבה בזה כתב הרמב"ן ז"ל כי אדם הראשון מעשה ידיו של הקב"ה נעשה בתכלית השלימות בנוי בכח בקומה, וגם אחרי שנקנס עליו שיהי' בן מות הי' בטבעו לחיות זמן רב, וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האויר והלכו ימותם הלוך וחסור, כי עד המבול הי' ימיהם באורך ההוא, ויש מהם שחיו יותר מאדם ושם שנולד קודם המבול חי' שש מאות הועיל לו החוזק שנולד בו והזיק לו האויר שנתקלקלו בניו הנולדי' אחר המבול ונתקצרו ימותם ושבו למאות ארבע. ותראה שהיה זה בהם עד דור הפלגה, וכאשר משל עליהם שנוי האוירים בהפלגה נתקצרו ימיהם. כי פלג אשר בימיו נפלגה הארץ שב לחצי ימיהם למאתים שנה, ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו ימי האדם שבעי' ושמוני' שנה, כאשר הזכיר משה בתפלתו, אבל הצדיקי' בדורותם יראת ה' תוסיף בהם ימים, כי פרעה תמה על יעקב, והוא הפליגו בימי אבותיו כמה שאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי (בראשית מ"ז ט') עכ"ל. והנה בהשגחת האל ית' על המין האנושי נתן חיי' ארוכים לדורות ההם כדי שבחקירותיהם ובנסיונם יבאו ויביאו הדורות הבאי' אחריהם לשלמות החכמה, ולא תהי' החכמה שהמצי' הבורא ית' באדם על זה לבטלה אם חייו בשעור חיותנו היום הזה, כי היה משיגם היות קודם התבוננם בטבע הנמצאות. שילקחו התחלותיהם מן החוש בזמן אריך מאוד, ובזה יכלו ג"כ להמציא כל המלאכות שנתחדשו בעולם לצרכי האדם. (מהר"י אברבנאל), ורז"ל אמרו שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין, כדי לעמוד על התקופות ועל הסבובות :
