Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וּבְהַעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַעֲקֹֽב׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Wenn man aber die Tiere bedeckt ließ, stellte er sie nicht hin; die Aufgebundenen dem Jaakob.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wenn aber das Vieh spätläufig ward, setzte er sie nicht hin; also, daß die spätläufigen für Laban, die frühläufigen aber für Jakob waren.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
waren aber schwach die Schafe, so setzte er sie nicht; also kamen die schwachen an Laban und die starken an Jaakob.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווען אבער דאז פיה שפעטלייפיג ווארד זעצטע ער זיא ניכט הין , אלזא דאס דיא שפעטלייפינגן פיר לבן, דיא פריהלייפיגען אבער פיר יעקב ווארען.
Onkelos
וּבְלַקִּישׁוּת עָנָא לָא מְשַׁוֵּי וַהֲווֹ לַקִּישָׁא לְלָבָן וּבַכִּירַיָּא לְיַעֲקֹב
Raschi

ובהעטיף. לְשׁוֹן אִחוּר, כְּתַרְגּוּמוֹ וּבְלַקִּישׁוּת. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת (ישעיהו ג'), לְשׁוֹן עֲטִיפַת כְּסוּת, כְּלוֹמַר מִתְעַטְּפוֹת בְּעוֹרָן וְצַמְרָן וְאֵינָן מִתְאַוּוֹת לְהִתְיַחֵם עַ"יְ הַזְּכָרִים:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Und wenn die Schafe spätgebaren ובהעטיף, ist ein Ausdruck für Verzögerung, wie der Targum übersetzt וּבְלַקִּישׁוּת, bei der Spätgeburt. Menachem verbindet es mit (Jes. 3, 22), »Prachtgewänder und Hüllen הַמַחֲלָצוֹת וְהַמַעֲטָפוֹת«; in der Bedeutung, sich zu ein Gewand einhüllen; das heißt, Schafe, die sich in ihr Fell und ihre Wolle einhüllen und nicht danach verlangen, sich durch die Widder zu erhitzen.

Biur von Moses Mendelssohn

ובהעטיף , כבר כתבתי פי׳ הרמב"ן , ומנחם חברו עם המחלצות והמעטפות (ישעי׳ ג׳ כ"ב), לשון עטיפת כסות כלומר מתעטפות בעורן ובצמרן ואינן מתאוות להתיחם ע"י הזכרים, והנה אנקלוס תרגמה בשם המקרה מופשט מן המתואר כמו התאחרות , ויב"ע תרגמה בשם התואר , וצריך להפוך המלו׳ כדי שיבוא התאר אחר המתואר כדרכו , ושעורו ובצאן המעוטפות לא ישים, ולסבה זאת הסב המלה מיחיד לרבים , כי מלת צאן על הרוב ל"ר, ולדעתי תמשך הבי"ת על המקום , כמו בתוך העטופים לא ישים , ולדעת אנקלוס תורה על הזמן, בעת התאחרות של עיבור הצאן , אבל יותר נראה שיהי׳ במקום העבר או העתיד כדרך המקור , והבי"ת על הזמן כמו בת"א , וכן מפורש להלן ויהי בעת יחם הצאן על הזמן, וענינו, בעת העטיפו או בעת יעטפו, וכן מתורגם בל"א . וכתב הראב"ע כי הם בימי תשרי , וזה עשה יעקב שלא ירגיש לבן בדבר המקלות , או כאשר כתב הרשב"ם שלא הי׳ חושש על המאחרות , וכבר זכרתי דעת הרמב"ן בזה :

Text herunterladen