Die Torah - Die fünf Bücher Mose
הן גביר. בְּרָכָה זוֹ שְׁבִיעִית הִיא, וְהוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה? אֶלָּא אָמַר לוֹ מַה תּוֹעֶלֶת לְךָ בַּבְּרָכָה? אִם תִּקְנֶה נְכָסִים, שֶׁלּוֹ הֵם, שֶׁהֲרֵי גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ:
ולכה אפא מה אעשה. אַיֵּה אֵיפֹא אֲבַקֵּשׁ מַה לַּעֲשׂוֹת לְךָ:
Siehe, zum Herrn, dieser Segen ist der siebte, und er macht ihn zum ersten? Nur, er sprach zu ihm, welchen Nutzen hast du vom Segen? Wenn du Güter erwirbst, gehören sie ihm; denn ich habe ihn zum Herrn über dich gesetzt, und was der Knecht erwirbt, gehört dem Herrn (Bereschit Rabbah 67:5).
Und für dich also, was soll ich tun, אֵפוֹא wo soll ich suchen, was ich für dich tun kann.
ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, איננו ברכת הוה גביר לאחיך שכבר אמר הן גביר שמתיו לך, אבל יתכן שיהי' הוא הגביר ולא יהיו הם עבדים כענין כי יהודה גבר באחיו (ד"ה א' ה' ב'), אבל אמר נתתי לו לעבדים ממאמרו וישתחוו לך בני אמך, כי הוא השתחואת העבד לאדוניו, כמו שאמר יעבדוך עמים ישתחוו לך לאמים· וטעם ואת כל אחיו בטעם אחיך ובני אמך יזכירם בלשון רבים לרמוז על כל זרעו של עשו· (הרמב"ן)· ודגן ותירש סמכתיו, רוצה לומר סמכתיו לו שיהיו סמוכים וקרובי' לו לעולם, וכן ורוח נדיבה תסמכני (תהלי' נ"א י"ד), שתהיה סמוכה וקרובה לו, או יהיה פירושם סעד ומשען, ויהיה חסר בי"ת השמוש כאלו אמר ובדגן ותירש, וכן מתורגם בל"א· ולכה אפוא מה אעשה בני, א"ת ולך כען מה אעביד ברי, וכן פי' רש"י אים איפוא מה אבקש לך עכ"ל· ויהיה ולכה מלת הטעם לנוכח ולא פעל, וגם המסורה הסכימה לפי' זה שמסרה כן ד' כתיב ה"א בסוף תיבותא וסי' ולכה אפוא מה אעשה בני, ולכה אין בשרה מוצאת (שמואל ב' י"ח כ"ב), שמלה לכה קצין (ישעי' ג' ו'), ולכה לישעתה לנו (תהלים פ' ג'), וכל לשון הליכה כתוב ה"א בר מן ג' וסימן וכו' עכ"ל· ש"מ דלך דהכא איננה לשון הליכה, אבל יב"ע תרגם, ואזיל ותטרד מני דמה אעביד לך ברי, תרגמו לשון הליכה, והנגינה מסכים לפירושו, כי מלת אפוא מוטעמת בטעם ז"ק כמשפט מאמר הנשלם, כי מה אעשה בני הוא מאמר אחר, ואם איננה מלשון הליכה לא נשלם בה המאמר עדיין ואיננה ראוי' לז"ק, ולכן גם המתרגם האשכנזי תרגם לשון הליכה· אפוא, זה הוא לשון עתה כמו שת"א, או יהי' לתקון הלשון כמ"ש בשם הרשב"ם :

Was Jizchak, als er Esau vor sich zu haben glaubte, nur als Aufforderung auszusprechen wagte: הוה גביר לאחיך, das ist ihm jetzt von Jakob eine Gewissheit. Daß er die geistige Führerschaft haben werde, versteht sich von selbst, und — nachdem ihm die Binde von den Augen gefallen — hatte er mit dem גם ברוך יהיה ihm auch mit vollem Bewusstsein die materielle Grundlage zuerkannt. Es war ihm ja nun klar geworden, wie im abrahamitischen Kreise alles, auch Soldat und Kaufmann etc. vom abrahamitischen Geiste erfüllt sein müsse. Im Abrahamshause sah er daher keine Stellung mehr für Esau.