Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וימת תרח בחרן. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן וּבָא לְאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהָיָה שָׁם יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה; שֶׁהֲרֵי כָתוּב וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן וְתֶרַח בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה כְּשֶׁנּוֹלַד אַבְרָם, הֲרֵי קמ"ה לְתֶרַח; כְּשֶׁיָּצָא אַבְרָם מֵחָרָן עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ מִשְּׁנוֹתָיו הַרְבֵּה, וְלָמָּה הִקְדִּים הַכָּתוּב מִיתָתוֹ שֶׁל תֶּרַח לִיצִיאָתוֹ שֶׁל אַבְרָם? שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר מְפֻרְסָם לַכֹּל וְיֹאמְרוּ לֹא קִיֵּם אַבְרָם אֶת כְּבוֹד אָבִיו, שֶׁהִנִּיחוֹ זָקֵן וְהָלַךְ לוֹ, לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב מֵת, שֶׁהָרְשָׁעִים אַף בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, וְהַצַּדִּיקִים אַף בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי (שְׁמוּאֵל ב' כ"ג):
(בחרן הַנּוּ"ן הֲפוּכָה לוֹמַר לְךָ, עַד אַבְרָם חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם):
Und Terach starb in Charan, nachdem Abram von Charan weggegangen, nach dem Lande Kenaan gekommen und dort über sechzig Jahre gewesen; denn es steht geschrieben (12, 4), »Abram war fünfundsiebzig Jahre alt, als er von Charan wegging«, und Terach war siebzig Jahre alt, als Abram geboren wurde; demnach war Terach 145 Jahre alt, als Abram Charan verließ, und waren noch viele von seinen Jahren übrig. Warum bringt aber die Schrift den Tod von Terach vor dem Weggang von Abram? Damit die Sache nicht jedermann offenbar sei und man nicht sage, Abram hat die Ehrung seines Vaters nicht erfüllt; denn er verließ ihn, als er ein Greis war, und ging weg; darum nennt ihn die Schrift tot. (Andere Lesart:) Ferner werden die Frevler auch bei Lebzeiten schon tot genannt, während die Gerechten auch in ihrem Tode noch Lebende heißen, so steht (II Sam. 23, 20), »Benajahu, der Sohn von Jojada, der Sohn eines lebenden Mannes« (Bereschit Rabbah 39:7).
In Charan, mit umgewandtem Nun, um dir zu sagen, bis Abram bestand die Zornesglut des Allgegenwärtigen חרן = חרון אף.
וימת תרח בחרן , הנה באמת לא מת תרח בזמן ההוא,כי בעת שהי' אברם בן ע"ה שנה לא הי' תרח רק בן קמ"ה שנים, וחי' עוד ששים שנה אחרי כן,וכתב הראב"ע שאין מוקדם ומאוחר בתורה,וגם דרשת רז"ל ידוע , אך הרמב"ן פי' על פי פשוטו וז"ל ואני תמה על דבריהם שזה מנהג כל הכתוב לספר חיי האב והולידו הבן ומיתתו ואח"כ מתחיל בענין הבן בכל הדורות כך נהגו הכתובי' והנה נח עלמו בימיו של אברהם עודנו חי ושם בנו כל ימי אברהם עכ"לי הוא תירץ גם דרשת רז"ל מאין הוציאוה ע"ש : יב
