Die Torah - Die fünf Bücher Mose

וְשׁ֨וֹר וָאַ֜יִל לִשְׁלָמִ֗ים לִזְבֹּ֙חַ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּמִנְחָ֖ה בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן כִּ֣י הַיּ֔וֹם יְהֹוָ֖ה נִרְאָ֥ה אֲלֵיכֶֽם׃

פערנער, איינען אכסע אונד איינען ווידדער צום פריידענמאהל , פאר דעם עוויגען צו שלאכטען , אויך איין מיט אל איינגעקנעטעטעס שפייזאפפער, דען הייטע ווירד דער עוויגע אייך ערשיינען •

וְתוֹר וּדְכַר לְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא לְדַבָּחָא קֳדָם יְיָ וּמִנְחָתָא דְפִילָא בִמְשָׁח אֲרֵי יוֹמָא דֵין יְקָרָא דַיְיָ מִתְגְלִי לְכוֹן

כי היום ה' נראה אליכם. לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, לְכָךְ קָרְבָּנוֹת הַלָּלוּ בָּאִין חוֹבָה לְיוֹם זֶה:

ושור ואיל לשלמים , לא כאילי המלואים , אלא שלמים ממש , שנהגו בהן כדין שלמים האמורין בפרשת ויקרא ובפרשת צו · לזבוח לפני ה' , לעשות זבח שמחה לפני ה' , לשמוח על כל הטובה שעושה עם ישראל , שמשרה שכינתו בתוכם , כמו שזבח המלך שלמה ביום חנוך המקדש שלמי שמחה , ועל כן נכתב לזבוח להורות שהן קדשים קלים שלמי שמחה , וזהו ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור , ואינה צריכה מקום קדש , ושלמי עצרת שהן ב"כ שלמי צבור הן קדש קדשים , ואלו אעפ"י שהן לצבור הן לזבוח לפני ה' , ולא נזכר בענין מי אכלו את הבשר , ויראה שהיה בשרן נאכל לכל אדם , ואכלוהו זקני ישראל בשמחה לספר בקהל עם חסדי ה' אשר עשה לישראל · ומנחה בלולה בשמן , לא מנחה חרבה הבאה על חטא שקרוייה חטאת , אלא בלולה בשמן כמנחת נדבה האמורה בפרשת המנחות , ורק כאן מצינו מנחת נדבה בצבור בפני עצמה , וכן פי' רש"י ז"ל בפרשה י' י"ב , ואכלוה מצות , מה ת"ל לפי שהיא מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות , הוצרך לפרש בה דין שאר מנחות , לא כרמב"ע ז"ל שאמר ומנחה , היא סלת לכל אחד ואחד , דמה שהיא מנחת נסכים הבאה עם קרבן צבור , ואינו כן כי מנחת שמיני נקמצה ונאכלו שיריה , ומנחת נסכים אין ממנה קומץ אלא כלה למזבח , וכמ"ש רמב"ם ז"ל (מ"ק פ"ב א') · כי היום ה' נראה אליכם , פי' רש"י ז"ל להשרות שכינתו במעשה ידיכם , לכך קרבנות הללו באין חובה ליום זה , והשראת שכינה שאמר אפשר כדעת רמב"ן ז"ל שכבוד ה' ימלא את המשכן , והוא הנאמר בסוף פקודי , או שהוא על האש שיצאה ואכלה את הקרבנות , וזה דעת רמב"ע ורשב"ם ז"ל , ועוד אפרש (פסוק ו') :