Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כׇּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Es ging Feuer von Gott her aus und verzehrte auf dem Altar das Emporopfer und die Fettteile; das Volk sah und jauchzte und sie sanken auf ihr Angesicht.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Es fuhr eine Flamme von dem Ewigen aus (nämlich aus dem Allerheiligsten), und verzehrte auf dem Opferaltar, das Ganzeopfer, sammt den Unschlittstücken. Das gesammte Volk sah, sie machten ein Freudengeschrei, und fielen auf ihr Angesicht.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
ein Feuer ging von HaSchem aus und verzehrte auf dem Altar das Brandopfer und die Fettstücke. Als das ganze Volk es sah, jubelte es, und sie fielen auf ihre Gesichter.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
עס פֿוהר איינע פֿלאמע פֿאן דעם עוויגען אויס (נעמליך אויס דעם אללערהייליגסטען. אונד פֿערצעהרטע אויף דעם אפפֿעראלטאר, דאז גאנצע אפפֿער , זאמט דען אונשליטאונשליטשטיקען , דאז געזאמטע פֿאלק זאה, זיא מאכטען איין פֿריידענגעשרייא אונד פֿילען אויף איהר אנגעזיכט .
Onkelos
וּנְפָקַת אֶשָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ וַאֲכָלַת עַל מַדְבְּחָא יָת עֲלָתָא וְיָת תַּרְבַּיָא וַחֲזָא כָּל עַמָא וְשַׁבָּחוּ וּנְפָלוּ עַל אַפֵּיהוֹן
Raschi

וירנו. כְּתַרְגּוּמוֹ:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Und sie lobpriesen, wie der Targum sagt.

Biur von Moses Mendelssohn

ותצא אש מלפני ה׳, כלומר ממקום שנראה שם כבוד ה׳ , יצאה אש אלהים בדרך פלא ׳ ותאכל , כל השחת וכלוי נקרא אכילה , כמו וירב היער לאכול בעם מאשר אכלה החרב ( שמואל ב׳ י"ח ח׳ ) , וכן ויאכלו ( בראשית י"ח ח׳ ) , כי המלאכים בכחם שמו הנתן לפניהם לאין , וכן ותאכל על המזבח , והושאל למזון הבע"ח , לפי שהאוכל לועס בשיניו ומכלה מה שנותן אל פיו , וגם הרב המעתיק תרגם ותאכל ( אונד פערצעהרטע ) ׳ את העלה ,עולת התמיד ועולת אהרן ועולת העם והחלבים ,מן העגל של אהרן ומשעיר עזים אשר לעם , ומן השור והאיל לשלמים , וכולל המכסה והאליות והיותרת והכליות , ולא זכר המנחה , כי מלא כף סולת מעט הוא , וכבר היה נאכל מאש הדיוט שעל המזבח , וכמו שיתבאר ׳ וירא כל העם , כבוד ה׳ , והאש שיצאה מלפניו ׳ וירנו , מרוב שמחה היו מרננים בקול רנה להודות לה׳ חסדו , ועל רב טובו לבית ישראל , כמו שהיה בימי שלמה שאמר והודות לה׳ כי טוב כל"ח ( ד"ה ב׳ ז׳ ג׳ ) , וכן כל לשון רנה שבמקרא שבחות מתוך שמחת לב , כמו ותרון לשון אלם ( ישעי׳ ל"ה ו׳ ) , רננו צדיקים בה׳ ( תהלי׳ ל"ג א׳ ) , וכן ת"א ז"ל ושבחו , וכן העתיק הרב המעתיק ( זיא מאכטען איין פריידען געשרייא ) , ומה שנאמר ויעבר הרנה במחנה ( מלכי׳ א׳ כ"ב ל"ו ) , לדעתי שב על מלך ארם , שכשנפל אחאב אויבו שמח והעביר כרוז במחנה שישוב איש לביתו ולארצו , כי לא היה חפץ להלחם רק עם מלך ישראל , ורבותינו ז"ל דרשו באבוד רשעים רנה ׳ ויפלו על פניהם , כמו שאמר להלן בענין כזה ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו ( ד"ה ב׳ ז׳ ג׳ ) , אך לדעתי כל מקום שנזכר נפילה על פנים רומז עוד להסתר המחשבות , אם יש ענין נשגב ממחשבת החושב , ויש לי בזה דברים רבים , אבל לא אאריך כאן , והודיע כי אחד התפלאו על רוב הכבוד , כי לא עלה על דעתם שיעשה ה׳ כן להם : י

Text herunterladen