Die Torah - Die fünf Bücher Mose
Buch:
Kapitel:
Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְאֵ֣ת הֶחָז֗וֹת וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין הֵנִ֧יף אַהֲרֹ֛ן תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה מֹשֶֽׁה׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Die Bruststücke aber und den rechten Schenkel hatte Aharon in einer Wendung vor Gott gewendet, wie Mosche geboten hatte.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Mit dem Bruststück und dem rechten Schulterstück machte Aaron eine Wendung vor dem Ewigen, wie Moscheh befohlen.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Die Bruststücke aber und die rechte Keule schwang Ahron eine Schwingung vor HaSchem, wie Mosche geboten.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
מיט דעם ברוסטשטיק אונד דעם רעכטען שולטערשטיק מאכטע אהרן איינע ווענדונג פֿאר דעם עוויגען , וויא משה בעפֿאהלען.
Onkelos
וְיָת חֶדְוָתָא וְיָת שׁוֹקָא דְיַמִינָא אֲרֵים אַהֲרֹן אֲרָמָא קֳדָם יְיָ כְּמָא דִי פַקִיד מֹשֶׁה
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
ואת החזות, מן השור והאיל ׳ ואת שוק הימין, של כל אחד מהם ׳ הניף אהרן תנופה , זהו קודם וישימו את החלבים , וזכר תחלה זריקה והקטרה שהן עיקר , ולפי שאמר ויקטר החלבים המזבחה , חזר והודיע לאיזו צורך שם אותם על החזות , ואמר שהיה זאת בעבור התנופה , שהחזה גם היא צריכה תנופה עם החלבים , ולפי שזכר תנופת החזה , הוצרך להזכיר שגם שוק הימין הונף עם החזות , לפי שבאיל המלואים הונף השוק עם החלבים , לפי שנקטר עמהם , ואח"כ הניף החזה בבדה , הוצרך לומר כאן שביום זה הונפו שתיהן עם החלבים, לפי שהיו שתיהן מתנה לכהנים כנזכר בענין,וכן המלוה לדורות, כמו שפרשנו ( פרשה ז׳ ל׳ ) , לא כמו שחשב רמב"ן ז"ל שהניף אותן פעם שנית לבדנה , אחר שהניף החזה עם החלבים , וכבר השיבונו על דבריו ( שם ) ׳ כאשר צוה משה , בפרשת הקרבנות , וכמו שאמרנו :
Text herunterladen
VV. 21 u. 22. Da תנופת חזה ושוק von den שלמים gleichzeitig mit der der אימורים, und daher vor deren הקטרה vollzogen wird, hier aber der Bericht mit תנופה, als einer der bereits berichteten הקטרה vorangegangenen, schließt, so kann dies nur eine Zusammenstellung dieser Handlung mit der darauf folgenden ברכה beabsichtigen. War nach ת׳׳כ z. St. diese ברכה nichts anderes, als die Bamidbar 6, 22 ff. für alle Folgezeit vorgeschriebene ברכת כהנים, so dürfte der Zusammenhang der חזה ושוק und dieser ברכה augenfällig sein. Wir haben bereits zu Kap. 7, 30 ff. in den von שלמים den Priestern werdenden חזה ושוק, sowie in der damit vorzunehmenden תנופה, den Gedankenausdruck erkannt, daß der vor Gott sich seines Glückes Freuende all sein Denken und Wollen (חזה), und alle seine materielle Kraft und Stellung (שוק) Gott und den von Ihm gewiesenen Gesamtheitszwecken weiht (תרומה ותנופה) und durch Spende derselben an den כהן anerkennt und bekennt, daß er die geistigen und materiellen Güter, deren Besitz eben seinen שלם-Zustand bildet und seine שלמים-Freude erzeugt, der vom כהן vertretenen Gotteslehre so verdankt, als geweiht hält. Indem nun daran sich ברכת כהנים reiht, so spricht dies eben nur den Gedanken aus, daß erst ein solches Anerkenntnis und Bekenntnis auch des ferneren Segens mit materiellen (יברכך וישמרך) und geistigen Gütern (יאר ויחנך) und mit dem aus beiden erblühenden שלם Zustande (ישא וישם לך שלום) würdig mache. Daher wird auch Sota 38b (im Gegensatz zu ת׳׳כ, wo die Stelle als מקרא מסורס erklärt wird), ברכת כהנים als integrierende Schlusshandlung der עבודה erblickt, mit welcher erst die עבודה beendigt ist, wie es heißt: וישא אהרן וגו׳ וירד מעשות וגו׳, siehe Raschi daselbst, daher der Satz: כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה (daselbst). ברכת כהנים ist kein absoluter, für sich bestehender Akt. Nur in Folge der vorangegangenen עבודה sind die darin ausgesprochenen Segnungen zu erlangen, und nur im engen Anschluss an die עבודה ist ברכת כהנים zu sprechen.
בנשיאות כפים :וישא אהרן את ידו, mit gehobenen Händen (Sota daselbst). Den Händen unserer Priester wohnt keine segnende Kraft inne, daher auch wohl חסר ,ידו. Die Priesterhand hat nur auf Gott hinzuweisen, der den Segen verheißen hat. Das Nähere über ברכת כהנים siehe zu Bamidbar 6, 22 ff.