Hebräischer Text (nach der Masorah)
וַיַּקְרֵב֮ אֶת־הַמִּנְחָה֒ וַיְמַלֵּ֤א כַפּוֹ֙ מִמֶּ֔נָּה וַיַּקְטֵ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ מִלְּבַ֖ד עֹלַ֥ת הַבֹּֽקֶר׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
brachte das Huldigungsopfer nahe, füllte seine Hand davon und ließ es auf dem Altare verdampfen, außer dem Emporopfer des Morgens.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Brachte alsdann das Speiseopfer, nahm eine Handvoll davon, ließ es auf dem Altar in Rauch aufsteigen. Alles dieses that er außer dem Morgenopfer.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Dann brachte er das Speisopfer dar, füllte seine Hand davon und verrauchte es auf dem Altare, außer dem Morgenbrandopfer.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
בראכטע אלסדען דאז שפייזעאפפער. נאם איינע האנדפאל דאפאן, ליס עס אויף דעם אלטאר אין רויך אויפשטייגען , אלעס דיזעס טאט ער אויסער דעם מארגענאפפער•
Onkelos
וְקָרִיב יָת מִנְחָתָא וּמְלָא יְדֵהּ מִנַהּ וְאַסֵק עַל מַדְבְּחָא בַּר מֵעֲלַת צַפְרָא
Raschi
וימלא כפו. הִיא קְמִיצָה (שם):
מלבד עלת הבקר. כָּל אֵלֶּה עָשָֹה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Und füllte seine Hand, das ist das Handvollnehmen (Tor. koh.). Außer dem Ganzopfer des Morgens, alle diese bereitete er nach dem beständigen Ganzopfer.
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
ויקרב את המנחה, המקריב אותה ליד אהרן ׳ וימלא כפו ממנה , זוהי הקמיצה , ומלא קמץ פרשנוה , ותבין שהיה מלא כפו ׳ מלבד עלת הבקר , פי׳ רש"י ז"ל כל אלה עשה אחר עולת התמיד , ולפרושו היה לו להזכירו בסוף אחר השלמים ? אבל לפי שבכל יום מקריבין עולת תמיד ומנחתו , והיום נצטוו להקריב עולה ומנחה חובת היום , הודיע שלא נפטרו בהן מקרבן תמיד , אלא עולה ומנחה זו הקריבו מלבד עולת הבקר , אבל שלמים אינן נקרבין חובה בשאר הימים , ובפרשת מלואים שבסדר צו לא אמר מלבד עלת הבקר , לפי שבימי המלואים לא היה מנחה , ועולת התמיד צריכה מנחה , וזאת תשובה לקושית רא"ם ז"ל :
V. 17. וימלא כפו ממנו, Menachot 9b und 19b ist ersichtlich, daß hiermit קמיצה bezeichnet ist. Wir haben schon zu V.4 bemerkt, wie der מנחה-Gedanke, welcher sonst nur als Ergänzung zum עולה- und שלמים-Opfer in מנחת נסכים hinzutritt, hier in selbständigem מנחה zum Ausdruck gelangt. Während daher מנחת נסכים ganz dem Altarfeuer übergeben wird, tritt wie bei מנחת נדבה hier קמיצה ein, und die שירים kommen zum Genuss. In der Tat ist dies und das seiner Bedeutung nach verwandte מנחת העומר das einzige מנחת צבור, von welchem nur קומץ dem Altarfeuer wird, sowie auch die hier auftretenden שלמי צבור nur in כבשי עצרת ein Analogon haben. Nach ת׳׳כ z. St. waren übrigens sämtliche עולות (nach ראב׳׳ד daselbst auch שלמים) von den dazu gehörigen מנחות נסכים begleitet, was für עולות durch das כמשפט (V. 16) gegeben wäre. – מלבד עולת הבקר: diese עולות ונסכים und dieses selbständige מנחה .wurden außer dem Morgen- תמיד-Opfer und den dazu gehörigen נסכים dargebracht (ת׳׳כ). Wie am Schabbat und den Moadim die durch die besondere Bedeutung des Tages hervorgerufenen besonderen Gedanken der Weihe und Hingebung in מוספים ihren Ausdruck haben, dieser Ausdruck aber die Gedanken der Hingebung nicht absorbiert, welche schon die Tatsache eines jeden neu gespendeten Tages bei uns wecken soll, diese vielmehr ihren bleibenden, besonderen Ausdruck im תמיד finden, und die מוספים, wie es Bamidbar 28, 23 heißt, מלבד עולת הבקר אשר לעלת התמיד, zu dem, dem steten Tageshingebungsausdruck angehörigen Morgenopfer nur hinzukommen, so bilden die hier vollzogenen Opfer des "achten מלואים-Tages" die מוספים für diesen Tag, die מלבד עולת הבקר zu vollziehen waren.