Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אשם הוא. עַד שֶׁיִּנָּתֵק שְׁמוֹ מִמֶּנּוּ, לִמֵּד עַל אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו אוֹ שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלָיו, אַעַ"פִּי שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת דָּמָיו עוֹלֶה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, אִם שְׁחָטוֹ סְתָם, אֵינוֹ כָּשֵׁר לְעוֹלָה קֹדֶם שֶׁנִּתַּק לִרְעִיָּה; וְאֵינוֹ בָּא לְלַמֵּד עַל הָאָשָׁם שֶׁיְּהֵא פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ — כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ הוּא הַכָּתוּב בַּחַטָּאת — לְפִי שֶׁאָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ אָשָׁם הוּא אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵמוּרִין, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הֻקְטְרוּ אֵמוּרָיו כָּשֵׁר (זבחים ה'):
Es ist ein Schuldopfer, bis er seinen Namen von ihm fortnimmt; das 5 lehrt, daß man ein Schuldopfer, dessen Eigentümer gestorben sind oder mit einem anderen die Sühne vollzogen haben, nicht ohne weiteres als Ganzopfer schlachten kann, obschon sein Wert zum Ganzopfer bei unbeschäftigtem Altar bestimmt ist; es ist zum Ganzopfer nicht geeignet, bevor man es auf die Weide geschickt hat (bis es einen Leibesfehler bekommt und nach der Auslösung der Wert zum Ganzopfer verwendet wird). Es will aber nicht lehren, daß das Schuldopfer untauglich sei, wenn es nicht für seinen Zweck dargebracht wird, wie wir הוא, das beim Sündopfer steht, erklärt haben; weil beim Schuldopfer הוא erst nach dem Verdampfen der Fettstücke steht, und wenn selbst die Fettstücke nicht verdampft worden wären, es doch gültig wäre (Seb. 5b).
אשה לה', כמו שנאמר בעולה ובשאר הקרבנו' עולה הוא אשה ריח ניחח לה', וכן עולה הוא, ובמנחה אמר מנחה היא, וכן בחטאת נשיא ובדלות ודלי דלות פעמים חטאת היא, וכן נאמר כאן באשם אשם הוא וכלן נדרשים במדרש רבותינו, ולפי פשוטו כל אלה באים לכפר על הנפש' ועל שם עון הנפש הם נקראים, לכן במתן דמן ואמוריהן אמר עולה הוא או מנחה הוא, כלומר שמכפר על העלה על רוח, ועל החטאת ועל האשם, אבל שלמים ותודה שהן לשמחה ולהודיה לא נאמר זבח שלמים הוא או תודה הוא: