Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
אֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהֹוָ֜ה לָתֵ֣ת לָהֶ֗ם בְּיוֹם֙ מׇשְׁח֣וֹ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Es ist dies, was Gott am Tage, da er sie weihte, geboten, daß ihnen von Jisraels Söhnen gegeben werde: ein ewiges Gesetz für ihre Nachkommen.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Das der Ewige an dem Tage da man sie gesalbt, befohlen hat ihnen zu geben, von Seiten der Kinder Jisraels, als ein ewiges Gesetz, für ihre Nachkommen.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Die ihnen zu geben HaSchem geboten, am Tage, da er sie gesalbt; von den Kindern Jißrael, zur ewigen Satzung für ihre Geschlechter.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דאז דער עוויגע אן דעם טאגע דא מאן זיא געזאלבט , בעפאהלען האט איהנען צו געבען , פאן זייטען דער קינדער ישראלס , אלס איין עוויגעס געזעץ , פיר איהרע נאכקאממען •
Onkelos
דִי פַקִיד יְיָ לְמִתַּן לְהוֹן בְּיוֹמָא דְרַבִּי יָתְהוֹן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קְיָם עָלָם לְדָרֵיהוֹן
Biur von Moses Mendelssohn↑

אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אתם , אין זה יום שנמשחו בשמן המשחה , אלא כמו שפי' ביום הקריב אותה לעבודה שהוא שמיני למלואים , ומלת משחו , כמו גדל אותם וכמו שפרשנו , והוא יום שהתחילו לעבוד במקדש , וכן ביום המשח אותו (פרש' ו' י"ג) , שהוא על חנוך העבודה , ובו ביום הקריבו ישראל עולה וחטאת ומנחה ושלמים , כאמרו ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וגו' (פרשה ט' ג') , ואז נצטוו שיאכלו בשר החטאת , והנותרת מן המנחה וחזה ושוק של שלמים , וגם שיקחו עור העולה , כמפורש שם קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה וגו' כי חקך וחק בניך הוא מאשי ה' כי כן צויתי (פרשה י' י"ב) , למדנו שבאותו היום צוה להם מזה על זה , ונאמר ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו וגו' כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי ב"י (שם י"ד) , ועל בשר חטאת ואשם צוה להם ג"כ שיאכלוהו , וראי' כשרפוהו אמר להם אכל תאכלו אותם בקדש כאשר צויתי (שם י"ח) , ואין ספק שגם על העור העולה צוה כן , ואם כן הכתוב כפשוטו שביום משחו אותם צוה שיזכו בכל אלה הקרבנות שנעשו ביום ההוא • חקת עולם לדרתם , לא על קרבנות היום ההוא לבד צוה כן , אלא חקת עולם לדורותם , בכל דור ודור יזכו באלה • אבל רמב"ן ז"ל הפך דברי הכתוב ואמר שטעמו אשר צוה ה' ביום משחו אותם לתת להם מאת ב"י חקת עולם , ופי' ביום משחו בעת המשיחה , וכן ביום הקריב אותם לכהן , בעת שהבדילם , וראב"ע ז"ל פי' ביום משחו כמו מיום משחו , וכן הנותר בבשר ובלחם , ואין צורך לכל זה [°א"ה הלכתי בשטת הרמב"ן ז"ל , לפי שסדר נגינת הטעם מסכי' עמו , שהרי תיבת להם נוובדלת בטעם רביע , ואלו כדברי המבאר הי' צריך להעמיד תיבת ה'°] :

Text herunterladen