Die Torah - Die fünf Bücher Mose
תנופה, תרומה. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד (מנחות ס"ב):
Schwingung, Hebe, er führt nach allen Seiten und in die Höhe und nach unten (Men. 62a).
חזה התנופה ואת שוק התרומה , לפי שגם במלואים היתה החזה למשה למנה , ולא נעשה בה דבר בקדש רק התנופה , קראה חזה התנופה , אבל שוק שהיה במלואים חלק מאשי ה' קראה תמיד שוק התרומה , כמו ואת כל חלב פר החטאת ירים ממנו ( פרשה ד' ח ) , והרים ממנו בקמצו (פרש' ו' ח') , שהיא תרומה לגבוה , ולמד הכתוב שגם עכשיו שנתנה לאהרן ולבניו אינה כמו נותרת המנחה ובשר חטאת ואשם , שהן חלק מאשי ה' , שנאמר עליהן חלקם נתתי אותה מאשי , ולכן הן קדש קדשים , וצריכין להאכל לפנים מן הקלעים ולזכרי כהנה , וכמו שפרשנו שם , אלא חזה ושוק דומים לשאר בשר השלמים הנאכל לבעלים , שנאכלין בכל העיר לכל אדם , כן הם נאכלין לכהנים לנשיהם ולעבדיהם , ועל זה אמר הכתוב לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם , ואתן אותם לאהרן ולבניו , כלומר לא לקחתי אותם מעל לחמי לאשי , אלא לקחתי אותם מאת בני ישראל , מחלק השלמים הנאכל לבעלים , כן נראה לי , שוב ראיתי לרמב"ן ז"ל בפרשת שמיני שכתב שוק התרומה וחזה התנופה פי' רש"י ז"ל לשון אשר הונף ואשר הורם , ולמה חלקן הכתוב תרומה בשוק , ותנופה בחזה לא ידענו ששניהן בהנפה ובהרמה , ואמר הוא ז"ל שהטעם לפי שבמלואים היה השוק תרומה לה' והוקטר עם הלחם והחלבים, לא יקרא בשם תנופה , כי תנופתו היתה עם החלבי' והלחם כדי להקטירם לה' , אבל החזה הניף בפני עצמו , ואינו חלוק משאר הבשר רק בתנופה , וזכה בו משה להיות לו למנה , וממלואים ואילך זכו אהרן ובניו בשוק בתרומתו לה' ובחזה בתנופתו , ושאר הבשר לבעלים , יקרא לעולם השוק תרומה , והחזה תנופה כאשר היה ביום הזכות , ושמחתי בדבריו , אלא שאני תמה על דבריו הראשונים שזכרנו למעלה שאמר לפי הפשט אין תנופה רק בחזה לבדה, ולפי סברתו בפרשת שמיני היה לו לפרש דברי הפרשה הזאת על דרך שפרשנום להתאים הפשט עם קבלת רבותינו ז"ל • לחק עולם , לדבר קבוע תמיד , לא פחות ולא יותר • מאת בני ישראל , נראה מיותר , ובת"כ אמרו מרלון כל ישראל , כלומר שכלם נראים בו , כי ממנחה וחטאת ואשם הנותרת לכהנים, וכן עור העולה , אבל שלמי' שאמוריהן לגבוה , והבשר והעור לבעלים , אם אין חזה ושוק לכהנים , אין לכהנים חלק בכלל בזבחי השלמים , והם עובדים עבודתם , וראוי שיהיה להם חלק , כי גם מן החולין קבוע להם זרוע ולחיים וקבה , ואין כן בקדשים , וגם על זה יורה לחק עולם , כמ"ש לא פחות ולא יותר , וכן שנוי במשנה (חולין ריש פ"י) :
V. 34. (ת׳׳כ) .מאת בני ישראל – מרצון בני ישראל :ואתן אתם וגו' מאת בני ישראל. Obgleich die מתנות כהונה ein von Gott erteilter Anspruch sind, so soll doch der Priester sie nicht als mit Gewalt geltend zu machendes Recht beanspruchen, sondern als freie Gabe vom Volke empfangen, אין הכהנים רשאין ליטול אותם בזרוע אלא כמו מתנה הם משלמי ישראל שהם נותנין מתנה לכהן (ראב׳׳ד daselbst.)