Die Torah - Die fünf Bücher Mose
המקריב את דם השלמים וגו'. מִי שֶׁהוּא רָאוּי לִזְרִיקָתוֹ וּלְהַקְטִיר חֲלָבָיו, יָצָא טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים אוֹ בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר (ספרא):
Der das Blut des Friedensopfers darbringt, wer geeignet war, es zu sprengen und die Fettstücke verdampfen zu lassen; damit ist derjenige ausgeschlossen, der während des Blutsprengens oder während des Verdampfens der Fettstücke unrein war; er bekommt keinen Anteil am Fleisch (Tor. koh.).
ומקריב , הזורק את דם השלמים , כמו שפרשנו (פרשה א' ה') , שעל כל עבודות הקרבן , יפול לשון מקריב , כמו שאמרו והקריבו זו קבלה או אינו אלא זריקה • ואת החלב , המקטיר האמורין על המזבח , וגם זה מקריב • לו תהיה , לא שיתנהה לאיזו כהן שירצה הגבר במדינה , אלא שתיהן חזה ושוק הן לבית אב העובדין , וראיה מכתוב הסמוך ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו , ממלת אותם למדנו כי אמרו והיה החזה לאהרן ולבניו , אינו אלא לומר שהיא מכאן ואילך ממתנות כהנה , וכבר פרשנו למעלה הכל , ורמב"ע ז"ל שאמר שוק הימין לזורק הדם , והחזה לכל הכהנים , לא עמד על טעם הכתוב כהוגן , ואין לנטות מדברי הקבלה , כי הם ידעו האמת , גם דרשו ממלת המקריב מי שראוי לזריקה ולהקטר חלבים , יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר •
V. 33. המקריב. Auch hier, wie Kap. 6, 19 ist darunter ראוי להקרכה verstanden (siehe daselbst) und ist hier nach אבא שאול, dessen Lehre מע׳׳ק רמב׳׳ם 10, 21 rezipiert, die Ergänzung gegeben, daß er nicht nur בשעת זריקה, sondern auch בשעת הקטרה müsse ראוי gewesen sein, um anteilsberechtigt zu werden.
מבני אהרן, nicht jeder, nicht die bloße Geburt gibt den Anspruch auf die Priesterberechtigung, כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה (Menachot 18b), er muss mit Geist und Gesinnung dem ihm mit der Geburt zugefallenen Dienste am Heiligtum angehören, er muss ihm der von Gott verordnete sein und er in seinem Dienste die Erfüllung der Gotteszwecke erblicken (Raschi zu Chulin 132b).