Die Torah - Die fünf Bücher Mose
וזאת תורת המנחה. תּוֹרָה אַחַת לְכֻלָּן — לְהַטְעִינָן שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה הָאֲמוּרִין בָּעִנְיָן, שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה אֶלָּא מִנְחַת יִשְֹרָאֵל שֶׁהִיא נִקְמֶצֶת, מִנְחַת כֹּהֲנִים שֶׁהִיא כָּלִיל מִנַּיִן? תַּ"ל תּוֹרַת (ספרא):
הקרב אתה. הִיא הַגָּשָׁה בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית (שם):
לפני ה'. הוּא מַעֲרָב שֶׁהוּא לְצַד אֹהֶל מוֹעֵד:
אל פני המזבח. הוּא הַדָּרוֹם, שֶׁהוּא פָּנָיו שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁהַכֶּבֶשׁ נָתוּן לְאוֹתוֹ הָרוּחַ (סוטה י"ד):
Dies ist die Lehre des Speiseopfers, eine Lehre für alle Speise- 7 opfer, das soll für sie Öl und Weihrauch, die in diesem Abschnitt vorkommen, vorschreiben; ich hätte meinen können, daß nur das Dankopfer, von dem eine Handvoll herausgenommen wird, Öl und Weihrauch brauche; woher weiß ich, auch das Speiseopfer eines Kohen, das ganz verbrannt wird? Darum steht, die Lehre (für alle). Sie sollen es hinbringen, das ist das Hinbringen an die Südwestecke des Altares (Tor. koh.). Vor dem Ewigen, das ist die Westseite, die dem Zelt der Offenbarung zugewandt war. Vor den Altar, das ist die Südseite, welche die Vorderseite des Altares war, da sich die Anhöhe auf jener Seite befand (Sota 14b).
וזאת תורת המנחה , היא המפורשת בפרשת ויקרא , ונתפרשו שם משפטיה , וכאן משלים מה שלא נאמר שם , וכמו תורת העולה שלמעלה , משלים מהקטרה ואילך , כן במנחה משלים מהקטרה ואילך ללמד משפט שירים , כמו שיתבאר , וזהו פשוטו של ענין · הקרב אתה , כמו תורת העולה שנאמרה על הקטרה ואילך , נתחדשו בה ג"כ דברים רבים מענין הפסולין שעלו למזבח איזו ירדו ואיזו לא ירדו , ודיני המערכות ומשפט האש שעל המזבח , כן מנחה שנאמרה בעבור דיני השירים , נתחדשו בה דינים במנחה עצמה , כי לא נאמרה ההקרבה בפרשת ויקרא במנחת סלת , שצריך להגישה בקרן דרומית מערבית כי לפי שנאמר לפני ה' שהוא מערב לצד ההיכל , ונאמר אל פני המזבח שהוא לדרום פניו של מזבח , שהכבש נתון שם , הא כילד מגישה בקרן דרומית מערבית , וזאת ההקרבה בכלי שהמנחה בו , כמו והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח (פרשה ב' ח') , מה הקרבה בכלי אף הגשה בכלי ואין צורך שיגע הסלת במזבח , אלא הכלי לבדו : תורת המנחה , תורה אחת לכלן להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין , שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחה ששיריה נאכלין מנחת כהנים שהיא כליל מניין , ת"ל תורה , כן הוא בת"כ · הקרב אתה , מקור מבנין הכבד הנוסף · וכאומר זה שאמרתי לך בסדר ויקרא והגישה אל המזבח , רצוני שיקריבה בחודו של קרן מערבית דרומית :
V. 7. זאת תורת המנחה. Auch dies sind teils generalisierende, teils durch Wiederholung das כשרות bedingende, teils ergänzende Vorschriften das Mincha betreffend. Generalisierend: wie z. B. die im neunten Verse ausgesprochene Überweisung der שירי מנחה an die Priester für alle Menachot, von denen nur ein קומץ auf den Altar kommt, also auch für מנחת חוטא, bei welchem dies Kap. 5, 12 nicht ausdrücklich gesagt ist (Menachot 72b); durch Wiederholung das כשרות bedingend, שנה הכתוב לעכב daß es nicht nur מצוה, sondern wenn fehlend, פסול bewirkt: wie z. B. die schon Kap. 2, 2 vorgeschriebene und hier V. 8 wiederholte Gabe des Weihrauchs, woraus der Satz: הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה (Menachot 27a); ergänzend: wie die קביעת מקום, die Ortsbestimmung für הגשה V.7: לפני ד׳ אל פני המזבח, die oben Kap. 2, 8 fehlt; wie ferner das Verbot des חמץ auch für שירי מנחה ausdehnend, Verse 9 u. 10, die Ortsanweisung für den Genuss der שירי מנחה, V. 9, die oben Kap. 2, 3 nicht ausgesprochen ist, u.a.m. – Wir haben die Grundbestimmungen aller dieser Vorschriften bereits oben Kap. 2 im Minchakapitel besprochen und gehen hier nur auf einiges dort nicht Berührtes ein.
הקרב וגו׳ לפני ד׳ אל פני המזבח: es ist dies die הגשה בקרן דרומית מערבית, die Darreichung des Mincha im südwestlichen Altarwinkel, womit unsere Nahrung, unser Wohlstand und unser durch beides bedingtes Wohlbehagen, als von Gott empfangen, Gott und dem aus seinem Gesetze zu schöpfenden Geiste huldigend zu Füßen gelegt wird (siehe Kap. 2).