Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והאש על המזבח תוקד בו. רִבָּה כָּאן יְקִידוֹת הַרְבֵּה — על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כֻּלָּן נִדְרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף מ"ה), שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמִנְיַן הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם:
וערך עליה העלה. עוֹלַת תָּמִיד הִיא תִּקְדֹּם (מנחות מ"ט):
חלבי השלמים. אִם יָבִיאוּ שָׁם שְׁלָמִים, וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן "עָלֶיהָ" — עַל עוֹלַת הַבֹּקֶר הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם, מִכָּאן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר מְאֻחָר לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם (ספרא):
Und das Feuer auf dem Altare brenne auf ihm, 5 er erwähnt hier vielfach die Brandstätte, auf der Brandstätte, das Feuer des Altares brenne auf ihm, und das Feuer auf dem Altare brenne auf ihm, beständiges Feuer brenne auf dem Altare; alle diese Stellen sind im Traktat Joma (45a) erklärt; bei unseren Lehrern sind über die Anzahl der Feuerstätten, die dort waren, mehrere Meinungen. Und ordne darauf das Ganzopfer, das beständige Ganzopfer kommt zuerst (Tor. koh.). Die Fettstücke der Friedensopfer, wenn man Friedensopfer dort darbringt; unsere Lehrer lernen von hier, darauf, auf dem Morgenganzopfer nämlich, vollende alle Opfer; daraus geht hervor, daß nach dem beständigen Opfer des Nachmittags nichts mehr dargebracht werden soll (Joma 33a).
והאש על המזבח תוקד בו , חוזר לענין הראשון זה שאמרתי כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו , שמא כסבור אתה עד הבוקר תוקד , ואז יכבה, והרים את הדשן , ויביא אש חדשה להבעיר מערכה ליום זה , וכן בכל יום ויום , אלא כשירים הדשן וגם אחרי כן עוד תהיה אש המזבח של אמש יוקדת בו , כי לא תכבה כלל , רק בבקר בבקר יבער עצים על האש היוקדת לא שיביא אש חדשה מחוץ על המזבח , וכן לא יבעיר העצים למטה ויעלם , אלא צריך שיבערם באש שעל המזבח , וכן אמרו רבותינו שהצתת אליתה תהיה בראש המזבח , זהו פשוטו של מקרא · אבל לפי שנכפל ענין זה פעמים על מוקדה על המזבח , ואש המזבח תוקד בו , והאש על המזבח , אש תמיד תוקד , למדו רבותינו מכאן מנין המערכות י"א שנים וי"א שלשה וי"א ארבעה · ובער , כל הבער על אש מלהטת ואוכלת סביבותיה, כמו ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב (איכה ב' ג') , והן העצים עצים להבה ובוערים · בבקר בבקר , אין ספק ששמו פעמים רבות ביום ובלילה עצים על האש שלא יכבה , אבל הכתוב הזה מלמד שבכל בקר צריך שיעריך מערכה קודם עולת התמיד , וגם אם יש אש ועצים הרבה מצוה להוסיף בבקר בבקר שני גזירי עצים עם תמיד של שחר , וכן בתמיד של בין הערבים , ולמדוהו מן יערכו בני אהרן הכהנים אש על המזבח וערכו עצים על האש (פרש' א' ח') · וערך עליה , על האש , והעריכה מפורשת בפרשת ויקרא שהן הנתחים · העלה , כפי הפשט כמו העולות שהן נדבות , וכן חלבי השלמים נדבות , ולא זכר חטאת ואשם , ואפשר חלבי השלמים , החלבים האמורין בשלמים , שהן עצמן אותן שבחטאת ואשם , ולפי שנאמר העולה , אמרו רבותינו שהיא עולת התמיד שתקדים לכל הקרבנות · עליה , על המערכה של אש ועצים האמורה בענין , ורבותינו ז"ל למדו מכאן על עולת הבקר השלם כל הקרבנות כלם , מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים , כמו שפי' רש"י ז"ל , ולפי שפשט הלשון עליה השני' כמו עליה הראשונה אפשר לפרש עליה על המערכה הזו השלם הכל , לא על עצים הנערכים עם תמיד של בין הערבים :
V. 5. והאש על המזבח תוקד בו siehe zu V. 2. ובער עליה הכהן siehe zu Kap. 1, 7. בבקר בבקר ist nach Joma 33a eine Verstärkung des Morgenbegriffs: am frühen Morgen.
וערך עליה העלה וגו׳: Wie zu Kap. 1, 7 erläutert, spricht das auf der Höhe des Altars brennende Feuer die Anforderung aus, alle Beziehungen des individuellen und nationalen Lebens dem "אש דת zur Nahrung" d.i. dem Gesetze zur Verwirklichung hinzugeben. Das Verständnis und die Beherzigung dieser Aufforderung erhält sofort ihren täglichen Ausdruck durch das Schmot 29, 38 (siehe daselbst) sofort als erstes und stetes nationales Pflichtopfer, in welchem der ganze Bau und die Heiligung des Heiligtums und der Priester als in ihrem Zwecke gipfeln, angeordnete Tamidopfer, mit welchem daher der tägliche Opferdienst zu beginnen hat. Dieses Tamidopfer ist "das עולה", das Emporopfer par excellence. Daher Peßachim 58b: מנין שלא יהא דבר קודם לתמוד של שחר תלמוד לומר וערך עליה העולה מאי תלמודא אמר רבא העולה עולה ראשונה. Wir glauben, daß in Hinblick auf die zitierte, allen anderen Opfern voran gehende Anordnung des Tamidopfers dieses: ראשונה genannt wird. (Vielleicht dürfte auch Raschi daselbst, dessen Worte, wie sie vorliegen, schwierig sind, also zu verstehen sein?).
Es heißt nun nicht: והקטיר עליה העולה, wie sofort weiter והקטיר עליה חלבי השלמים, sondern: 'וערך עליה העולה והקטיר וגו. Es ergibt sich, daß, wie der angezündete Holzstoß eine Basis, וערכו עצים על האש) מערכה, Kap. 1, 7) für das Tamid bildet, also dies die Basis für alle folgenden Opfer ist. Das עליה in והקטיר עליה bezieht sich nämlich auf das vorangehende העולה. Peßachim daselbst: ומנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים ת׳׳ל והקטיר עליה חלבי השלמים: auf das Feuer das Morgentamidopfer, und auf das Morgentamidopfer alle anderen Opfer des Tages, auch die חלבי שלמים, so daß der tägliche Opferdienst mit dem Abendtamidopfer geschlossen wird, nach welchem somit kein Opfer mehr gebracht werden darf, עליה שלמים ולא על חברתה שלמים oder wie רבא in Anklang an השלמם die Halacha zum Ausdruck bringt: עליה השלם כל הקרבנות. Indem aber das Tamidopfer den Altaropferdienst beginnt und schließt, und alle anderen Opfer, auch die individuellsten, wie שלמים sich seiner Mitte einfügen, erscheint der ganze Altardienst in dem Begriff des einen fortlaufenden Nationalopfers. Es, das עולת תמיד של צבור, die ununterbrochene Tatenweihe der Nation, ist dasjenige Moment, mit dem alles beginnt und in dem alles endet; alle anderen Beziehungen der Nation, und alle Beziehungen des Individuums finden in ihr ihre Begründung und sie findet in ihnen ihre Verwirklichung. עולת תמיד של צבור: unablässig mit allen der Nation innewohnenden Kräften und Fähigkeiten zur Höhe des von dem Gesetze gelehrten Ideals emporzuringen, und damit dem göttlichen Wohlgefallen auf Erden die Stätte zu bereiten, das ist die Bedeutung eines jeden jüdischen Tages, in deren Lösung die heitere Weihe der letzten, vereinzeltsten Hütte in Israel ihre nationale Bedeutsamkeit findet. Tatenweihe der Nation, העולה ראשנה, das ist die Basis und das Ziel des Ganzen, והקטיר עליה חלבי השלמים: und auf ihr und in sie aufgehend das "Streben und Ziel und das Lebensglück" des letzten Bürgers. Die Weihe der Nation mit allem, was individuell in ihrem Schoße lebt und strebt, das ist die Bedeutung Israels vor Gott, wie es das Morgen- und Abendtamidopfer mit allen anderen Opfern in ihrer Mitte zur Darstellung bringt. – Es gibt nur ein Opfer, das dem Schlussopfer des Tages nachzufolgen hat, das Peßach (Peßachim 59a), jenes Opfer, mit welchem alljährlich die Nalion wieder in die angstvoll des Ausgangs harrende Geburtsstunde ihres nationalen Daseins zurücktritt, und mit der von allen ihren Gliedern vereint zu vollziehenden Peßachhingebung der Nacht entgegen zu gehen hat, in welcher Tod und Knechtschaft oder Leben und Freiheit sich über ihren Häuptern entschied und – der ewig neu zu weckenden Hingebung harrend – entscheidet.