Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ישבר. לְפִי שֶׁהַבְּלִיעָה שֶׁנִּבְלַעַת בּוֹ נַעֲשֶׂה נוֹתָר, וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקֳּדָשִׁים:
ומרק. לְשׁוֹן תַּמְרוּקֵי הַנָּשִׁים (אסתר ב'), אשקור"מנט בְּלַעַז:
ומרק ושטף. לִפְלֹט אֶת בְּלִיעָתוֹ, אֲבָל כְּלִי חֶרֶס לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב כָּאן שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם (עבודה זרה ל"ד):
Soll zerbrochen werden, weil der Geschmack, der in 21 dasselbe eingedrungen ist, Übriggebliebenes wird; und ebenso verhält es sich bei allen Opfern (wie beim Sündopfer). Werde es gescheuert, vom Ausdruck (Esth. 2, 12), Hautpflege der Frauen, Reinigung in anderen Sprachen. Werde es gescheuert und gespült, um den eingedrungenen Geschmack zu entfernen; aber für irdenes Geschirr lehrt dich der Vers hier, daß es niemals aus seinem Geschmack wieder herausgeht (Ab. zar. 34a).
וכלי חרש אשר תבשל בו , החטאת : ישבר , לפי שהבליעה שנבלעת בה נעשי' נותר , וה"ה לכל הקדשים , מפי' רש"י ז"ל , ואין דעת רבינו ז"ל שנעשה נותר ועובר על לאו של נותר , שאין סברא שיעבור בבלוע משום נותר , דאם לא כן גם אם ישבר עדיין הבלוע במקומו , והיה לו לאסור לבשל קדשים בכלי חרס מתחלה , לפי שעל כרחו בא לידי נותר , אלא בא לומר לפי שאינו יוצא מידי דפיו , אין לו תקנה אלא שבירה , שאם יחזור ויבשל בו , הבלוע שבתוכו פולט לתוך התבשיל ואוכל נותר , ובפ' דם חטאת (דף צ"ה ע"ב) שנה ר' שמעון אומר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה , ופי' רש"י ז"ל וא"ת הרי הבלוע נעשה נותר ופולטו בהיתר לאחר זמן , מודה ר' שמעון דבעי הגעלה ברותחין , הרי שלא חשש רק על פליטה , וכן על מה ששנינו וחכמים אומרי' עד זמן אכילה (שם צ"ט ע"ב) ופירשו בגמרא ממתין להם כל זמן אכילה , הוכיחו התוספות ז"ל דלא חייבו הכתוב מריקה ושטיפה להוציא הבלוע עד אחר שנעשה נותר , הרי שאין חשש לעבור על לאו של נותר בבלוע שאינו נראה לעין , גם בס' פסיקתא זוטרתא כתוב מה טעם כלי חרס ישבר , לפי שבושלה בו חטאת היום , ואם יבוא למחר לבשל בו חטאת , פולט חטאת של אתמול בחטאת של היום , והוא נותר מעורב בקדשים , לפיכך טען שבירה : ומרק ושטף במים , אמר ראב"ע ז"ל מרק ושטף מבנין שלא נזכר שם פועלו , ובא ומורק בחולם בעבור הרי"ש שלא תדגש , במשקל לא ארק עליו , מגזרת מרקו הרמחי' , כי המ"ם שורש , ולדעתי מרקו הרמחים (ירמי' מ"ו ד') , נחשת מרוק (ד"ה ב' ד' ט"ז) , יש לפרשו על ההגהבה שיזהיר ולא יהיה עלוו דופי , וכן ובתמרוקי הנשים (אסתר ב' י"ב) , שממרק בשרם ומגהיבו , וכן יש לפרשו על הברקה שיוציא מה שבלוע בו , כמו ואת המרק שפך (שופטים ו' כ') , ומרק פגולים כליהם (ישעי' ס"ה ד') , וכמו שאמר רד"ק ז"ל בס' השרשים שנקראין המים שנתבשל בהן הבשר מרק לפי שיש בו מריקת הבשר , וכן גם על דרך זה אפשר לפרש תמרוקי הנשים שמריקין הזוהמא מן הבשר , גם מרקו הרמחים שיוציאם מתעריהן , גם נחשת מרוק שהוציאו ממנו העפרורית והוא נחשת טוב • ולפי' הראשון ידבר הכתוב כאן שיסירו מה שדבק בכלי מן התבשיל , וילחלחוהו במים , כדרך שעושין המבשלות בקערות וכוסות ואין זה הוצאת הבלוע אלא מרק ושטף שתיהן בצונן , רק מרק מבפנים ושטף מבחוץ , ואם כפי' השני ידבר על הוצאת הבלוע בו , ואין זה אלא ע"י הגעלה בחמין , ואם כן יאמר הכתוב שאינו צריך שבירה , אלא שימרק מלאתו שבלע על ידי הגעלה באש , שנותן לתוכו חמין להגעילו , ואחר ההגעלה ישטפנו בצונן מבחוץ , ואמנם בזאת היא מחלוקת תנאים , חכמים אומרים מריקה בחמין וה"א הגעלה , ושטיפה בצונן , וזה כהוראה השני' , ורבי אומר שתיהן בצונן , וזהו כהורא' הראשונה אבל מודה רבי שמלבד מריקה ושטיפה , צריכה תחלה הגעלה להוציא הבלוע , ויראה שלדעת רבי לא הצריך הכתוב להזהיר עליו , כי מפורש בכלי מדין שצריכין כלי מתכות הגעלה באש , רק הוסיף חדוש שצריך גם מריקה ושטיפה , ולדעת זה יתפרש וי"ו של ומרק ושטף , כלומ' מלבד ההגעל' הידוע , גם ימרק וישטף במי' , ורש"י ז"ל פי' ומרק ושטף , לפלוט את בליעתו , וזה כדעת חכמי' , ואמר ומירק לשון תמרוקי הנשים קאשורת"נע בלע"ז , והוא (עקורמע"נע) ובל"א (שייערן דיין מאכן) :
V. 21. כלי חרש אשר תבשל בו: nach Sebachim 95b so viel als: in welches davon durch Kochen eindringt; denn es gilt dies ebenso bei עירה לתוכה רותחין, wenn es nur siedend in ein Gefäß eingeschüttet worden, und knüpft sich hieran die Frage, in welchem Grade überhaupt in betreff anderer איסורין ein solcher siedender Ein- und Aufguss, עירוי, dem Eindringen durch Kochen gleicht, ob es ככלי ראשון oder ככלי שני zu beurteilen ist. (Siehe תוספו׳ daselbst und ש׳׳ך zu י׳׳ד 105,2 ישבר) — ישבר: was in ein irdenes Gefäß eingedrungen ist, kann nicht durch Auskochen, הגעלה, wieder daraus entfernt werden, מרק .ומורק ושטף – .התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצה מידי דופיו לעולם verwandt mit מרג Dreschwerkzeug, vermittelst dessen Körner aus ihren Hülsen befreit werden) heißt: einen Stoff von eingedrungenen fremden Bestandteilen frei machen, daher auch Polieren: נחשת מרוק (Chron. II. 4, 16), von der Hautpflege: תמרוקי הנשים (Esther 2, 12). Daher auch die mit vom Fleisch ausgekochten Stoffen gemischte Flüssigkeit, Fleischbrühe: מרק (Richter 6, 19). Hier ist es: Auskochen, הגעלה, durch kochendes Wasser. שטף: Ausschwenken mit kaltem Wasser (Sebachim 97a). — מריקה ושטיפה ist für alle קדשי מזבח vorgeschrieben, nur für תרומה nicht (daselbst 95a). Auch מריקה ושטיפה und שבירת כלי חרס hat במקום קדוש, in der עזרה zu geschehen (daselbst 93b). — Das hier für קדשים statuierte Auskochen der Gefäße unterscheidet sich von der für alle anderen איסורים (Bamidbar 31, 23) vorgeschrieben הגעלה durch die für andere איסורים nach der הגעלה nicht vorgeschriebene שטיפה, und ferner darin, daß מריקת קדשים nur durch Wasser, הגעלה gesetzlich jedenfalls bei תרומה auch durch andere Flüssigkeiten geschehen kann, auch darin, daß בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי (Sebachim 96b 'תוספו daselbst. — Die Praxis für או׳׳ה ist davon abhängig, ob שאר איסורים wie תרומה oder wie קדשים zu behandeln wären. Siehe ב׳׳י zu טור א׳׳ח 452). Dem Versuche, das Motiv dieser für קדשים vorgeschriebenen מריקה ושטיפה zu ermitteln, stehen erhebliche Schwierigkeiten dadurch im Wege, daß über wesentliche Bestimmungen, die die Feststellung des gesetzlichen Objekts bedingen, für welches eine Motivierung zu versuchen wäre, ungelöste Zweifel vorwalten. Dazu gehört vor allem die Frage, wann מריקה ושטיפה vorzunehmen ist, ob sofort, oder erst nachdem das Eingedrungene נותר geworden (siehe Sebachim 97a; תוספו׳ daselbst und ל׳׳מ ;14, 8 מ׳׳ק ,רמב׳׳ם daselbst); insbesondere aber die, daselbst 95b, ungelöst gebliebene Frage, ob bei תלאו באויר התנור wo nur בישול ohne בלוע stattgefunden, auch מריקה ושטיפה vorzunehmen sei. וצ׳׳ע.