Die Torah - Die fünf Bücher Mose
המחטא אתה. הָעוֹבֵד עֲבוֹדוֹתֶיהָ — שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית חַטָּאת עַל יָדוֹ:
המחטא אתה יאכלנה. הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה; יָצָא טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאוֹסֵר שְׁאָר כֹּהֲנִים בַּאֲכִילָתָהּ חוּץ מִן הַזּוֹרֵק דָּמָהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְמַטָּה כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ (זבחים צ"ט):
Der es zum Sündopfer bereitet, der dessen Dienstverrichtungen versieht, durch die es zum Sündopfer wird. Der es zum Sündopfer bereitet, esse es, wer zum Dienst geeignet gewesen; das schließt denjenigen aus, der zur Zeit des Blutsprengens unrein war; dieser bekommt keinen Anteil am Fleische; man kann aber nicht sagen, daß er den anderen Priestern außer dem, der das Blut gesprengt hat, den Genuß verbietet, da es weiter heißt, jeder Männliche unter den Kohanim esse es (Tor. koh.).
הכהן המחטא אתה , הזורק את דמה , שזהו עיקר עבודתה , כי בדם יכפר על החוטא , ומצינו כל לשון חטוי בבנין הכבד על ההזיה , כמו ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח וגו' ויחטא את המזבח (פרשה ח' ט"ו) , וחטאת על המזבח (שמות ך"ט ל"ו) וכן ומטאו ביום השביעי (במדבר י"ט י"ט) , וכן תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נ"א ט') , ואמנם שכל האמורין בכבד הפוכין מאותן שבקל , בקל חטא חטאת על הנטיה והחסרון , ובכבד על הסרת החסרון כמו ודשנו את המזבח ( במדבר ד' י"ג ) , שיסירו הדשן , וכן וחטאת שיסירו החטא , וזהו המחטא אתה שעושה מעשה חטוי שלה ע"י כפרת הדם , ואולי כי שמה חטאת על שם שבאה לחטא את החטא שהיבאת עליו , ונעשית קדש קדשים האמורין והבשר , וכן טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה (בראשית ל"א ל"ט) , הייתי צריך למלאת החסרון מביתי : וראב"ע ז"ל אמר הכהן המחטא , טעמו הזורק דם , כאילו אמר המסיר חטא החוטא , וכן תרגם אנקלוס ז"ל כהנא דמכפר בדמיה , וכן שנינו במשנה אפי' טמא בשעת זריקת דמים , וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר , למדנו שהמחטא על הזורק נאמר , ורש"י ז"ל פי' העובד עבודותיה שהיא נעשית חטאת על ידו , פי' עבודותיה עבודת דם , שעל ידו נעשית חטאת , ומסירה חסרון החטא , גם בפ' טבול יום פי' רש"י המחטא הזורק את הדם • ורא"ס ז"ל אמר שהוצרך לפרש כך לפי שנאמר אותה , שאם על הדם היה צריך לומר אותו , ואינו כן שהיא היא , שע"י זריקת הדם עושה אותה לחטאת , כמו וחטאת על המזבח (שמות כ"ט ל"ו) , שהוא ע"י הדם הנזכר שם : יאכלנה , לפי הפשט אין לפרש שהמלוה על הכהן הזורק את הדם שיאכלנה לבדה , שהרי מפורש לפנינו כל זכר בכהנים יאכל אותה , ועוד איך אפשר לומר כן , שבשר הכבש הגדול משקלו מאתים לטרות , יאכלנה איש אחד ביום ולילה עד חצות , ובעל כרחך יבוא לידי נותר , אבל היה נראה שהיא לכהן המחטא , והוא יקרא עליו לבניו ולמשפחתו הזכרים ולאחיו הכהנים מי שירצה , ולחלק להם מנות כרצונו • ואם כן יאכלנה אינה אכילה ממש , אלא יזכה בה , לעשות בה כרצונו , שגם זה בלשון אכילה , כמו יגיע כפיך כי תאכל (תהלים ך"ח ב') , והוא המלועז (גניסן) , וכן והשליטו לאכול ממנו (קהלת ה' י"ח) , וכל חי יאכל , אבל אינו שליט עליו שיהיה חלקו לעשות בו כחפצו , אבל רבותינו אמרו שאין יתרון לזורק דמה על שאר כהני בית אב , ונאמר הכהן המחטא שיהא ראוי לחטא , יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר :
V. 19. הכהן המחטא אותה וגו׳: es kann hier nicht die Befugnis zum Essen von dem בשר חטאת auf den Priester beschränkt werden sollen, der die Opferhandlungen an demselben vollzogen; denn sofort (V. 22) wird diese Befugnis allen männlichen Gliedern des Priesterstammes, selbst בעלי מום (Kap. 21, 22) erteilt, die doch von Vollziehung der Opferhandlungen ausgeschlossen sind. Es wird hier vielmehr der Rechtsanspruch auf die zur Verteilung kommenden Opferteile besprochen. Dewarim 18, 8 wird für den Rechtsanspruch auf die zum Genuss kommenden Opferteile die Norm gegeben: חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות, daß alle gleichberechtigt sein sollen bis auf das, was davon auf die Familienabteilungen entäußert worden sein wird. Damit ist einmal eine ursprüngliche Gleichberechtigung aller statuiert, sodann aber an Händen gegeben, daß bei einst angewachsener Population des Priesterstammes durch gegenseitigen Verzicht immer nur bestimmte Familienabteilungen zum Dienst und zum Genuss der Opfer kommen. Demgemäß waren von Mosche bis David die Priester in acht משמרות geteilt, durch Samuel und David wurden sie in vierundzwanzig משמרות geteilt, die wöchentlich im Tempeldienst abwechselten. Jedes משמר zerfiel wieder in בתי אב, von denen jeden Tag ein anderes בית אב den Dienst hatte (Taanit 27a 1 ,4 כלי המקדש). Nur während der allgemeinen Nationalversammlungen an den רגלים blieb hinsichtlich der קרבנות צבור die Grundnorm חלק כחלק יאכלו in Praxis (Sucka 56a). כהן המחטא unserer Stelle ist nun das jedesmalige משמר, oder vielmehr das diensthabende 10,14-15 מה׳׳ק) בית אב und ל׳׳מ daselbst), dem die Vollziehung der Opferhandlungen obliegt, und wird als Qualifikationserfordernis die Bedingung gesetzt, daß das zum Genuss kommende Opfer unter alle diejenigen Mitglieder des im Dienst stehenden משמר zur Verteilung kommt, die im Moment der Darbringung ראוי לחיטוי ולאכילה dienst- und genussfähig sind, d. h. nicht durch טומאה oder אונן-Zustände vom Dienst oder der Genussfähigkeit ausgeschlossen sind. So daß also ein אונן und טבול יום, obgleich sie abends von dem Opfer essen dürfen, doch nicht teilungsberechtigt sind, weil ihnen im Momente der Darbringung die Dienst- und Genussfähigkeit fehlt. Über בעל מום siehe zu V. 22 (Sebachim 99a). – במקום קדוש תאכל וגו׳. Siehe zu V. 9. – Hier wird somit אכילת חטאת in engsten Zusammenhang mit עבודת החטאת und in engste Gleichstellung gesetzt. Die Berechtigung zum Genuss ist bedingt von der Fähigkeit zum Dienst und zum Genuss im Momente der Darbringung, – (ein כה׳׳ג אונן war von der חלוקה ausgeschlossen, obgleich er Opferdienst verrichten durfte, מקריב אונן, weil er als solcher nicht vom Opfer essen durfte) – und war damit die hohe Bedeutsamkeit der אכילת כהנים als selbst עבודה in helles Licht gestellt. Im Zusammenhang mit V. 18 spricht sich der Gedanke aus: für חטאת wie für עולה bildet das Aufgeben des unkontrollierten Sinnlichen die unerlässliche Basis. Allein im חטאת wird als Blüte der ganzen Opferhandlung nicht die Askese von allem Sinnlichen, sondern die Priesterlichkeit und Heiligung selbst des Genusses des Sinnlichen gelehrt.