Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מרבכת. חֲלוּטָה בְּרוֹתְחִין כָּל צָרְכָּהּ (שם):
תפיני. אֲפוּיָה אֲפִיּוֹת הַרְבֵּה — אַחַר חֲלִיטָתָהּ אוֹפָהּ בַּתַּנּוּר וְחוֹזֵר וּמְטַגְּנָהּ בַּמַּחֲבַת (מנחות נ'):
מנחת פתים. מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה פְּתִיתָה:
Gebrüht, mit kochendem Wasser soviel, wie nötig, gebrüht (Tor. koh.). Mehrfach gebacken, häufig gebacken; nach dem Brühen backe er es im Ofen und röste es dann wieder in der Pfanne (Men. 50b). Ein Speiseopfer in Stücken, das lehrt, daß es zerstückt werden muß (Men. 75b).
על מחבת בשמן תעשה , כבר נכתב שמן למנחת מחבת בפרשת ויקרא , ושמן הנאמר כאן להוסיף לה שמן : מרבכת תביאנה , אמר ראב"ע ז"ל אין לו אח , ויש מי שאומרים רכה , וי"א במהרה , אבל רש"י ז"ל פי' חלוטה ברותחין כל צרכה , וכן הוא , ורשב"ם ז"ל אומר לפי ענינו רבה בשמן , ולפי שהיא מאפה תנור צריך להרביכה בשמן : תביאנה , וכן תקריב הכהן עצמו יעבוד עבודתה , וכן הוא בתוספתא דשקלים : תפיני , פי' ראב"ע ז"ל טעמו תקון ואין לו ריע , ורשב"ם ז"ל אמר לשון אפייה , אלף נסרס . והביא דוגמות , ורש"י ז"ל פי' אפויה אפיות הרבה אחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת , מפרש מלת תפיני שמשמעותו לשון אפיו' רבות , אבל זה שאמר שאופ' בתנור ואח"כ מטגנה במחבת אינו נלמד מזה , ומסדר הכתוב משמע שתחלה מטגנה על מחבת ואח"כ אופה בתנור , ובגמרא למדוה מן תופיני תאפה נאה תאפה נא , ומלת תפיני כולל מאפה תנור ומחבת שהכל אפייה כי אמר מאפה תנור , ואחריו ואם מנחה על המחבת כלומר אפוי במחבת או במרחשת . ואפשר שצריך לעשות תחלה י"ב חלות ולאפותן מעט בתנור ואח"כ על מחבת , ופותת כל חלה לשנים , מחצית כל אחת בבקר , ומחציתה בין הערבים , לא שיאפה שש חלות שלמות בבקר , ושש האחרות בין הערבים , או שיאפה כלם בבקר , ויניח ששה לבין הערבים , אלא תופיני שיהיו נאפות כלן בבת אחת , ואח"כ תהיה מנחת פתים שפותתן לחצאין , ומקריב החצי בשחר והחצי בין הערבים , וכן פסק רמב"ם ז"ל (מעשה קרבנות פרק י"ג) , וראב"ד ז"ל חולק עליו , ומדברי הכתוב ראיה לפסק ר"מ ז"ל , גם הרב בעל משנה למלך למד פתיתת החלות ממקרא זה , והוכיח הדברי' מן המשנה והגמרא , ואין להאריך : (טו) והכהן המשיח תחתיו מבניו , לא שבן משיח יעשנה תחת אביו , אלא סדר המקרא כדברי רש"י ז"ל המשיח מבניו תחתיו , שיהי' כ"ג תחתיו , ואפשר שעל כן נכתב כן , לפי שכל המשוחים דור דור בניו הם והייתי אומר שבא ללמד שאין מקריב לדורות מנחת חביתין רק כ"ג בן כ"ג , על כן סמך תחתיו למשיח , וכנוי תחתיו על אהרן הנזכר בראש הענין , אעפ"י שאביו כהן הדיוט : חק עולם לה' , דבר קבוע הוא זה לה' מן הכה"ג : כליל תקטר , לא יקח ממנה קומץ ומקריב הקומץ לבדו , והשירים לבדם , אלא כליל תקטר הכל בבת אחת , שהכל שוה בה , וזהו כליל ואיננו על עולה כמו שאמר רא"מ ז"ל , אבל זה השם נופל לבד על מנחת כהנים , וראיה אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נ"א כ"א) , ולפי שמלת כליל מן כל יאמר תקטר , כלומר הכל להקטר , וכן כלילת יופי (איכה ב' ט"ו) כלה יפה , כליל תכלת (שמות ך"ח ל"א) , כלו תכלת [°א"ה על דרכי הוא שם מופשט , ובא בלי שמוש כמשפט תואר הפעל°] : (טז) וכל מנחת כהן , של נדבה , מפי' רש"י ז"ל , כלומר לא מנחת חינוך של כהן הדיוט האמור בענין אלא כל מנחת כהן אפילו מנחת נדבה שלו , וכן אמרו בת"כ אין לי אלא מנחה חובתו מנחת נדבתו מניין ת"ל וכל מנחת כהן , אבל עשירית האפה של כהן על חטא אינה כליל , אלא הקומץ קרב לבדו והשירי' לבדם , כמו שכתוב והיתה לכהן כמנחה , ואמר ר"ש (ת"כ פר' ויקרא) במנחת ישראל שהיא נקמצת , ואם כן אינה כליל , ושמא תאמר למה נוציאנה מכלל וכל מנחת כהן כליל תהיה , לפי שאין עשירית האיפה של חוטא בכלל מנחה , שהכתוב קורא אותו חטאת , שנאמ' עשירית האפה סלת לחטאת , וכן בכל הפרשה קראה חטאת ולא מנחה , כמ"ש ( פרשה א' ג' ) והבן : לא תאכל , ליתן ל"ת על אכילתן :
V. 14. על מחבת בשמן וגו׳: es sind hier drei Bereitungsarten genannt: על מחבת בשמן , d. i. טיגון, in Öl auf der Pfanne gebacken, und zwar, da schon על מחבת (Kap. 2, 5) ein Backen in Öl bezeichnet, so ist durch die noch besondere Beifügung בשמן eine reichliche Ölspende ausgesprochen, und zwar, ähnlich wie das מנחת נסכים, des תמיד, drei Log, das dreifache Quantum eines gewöhnlichen מנחת נדבה. Ferner, und zwar dem טיגון vorangehend: מרבכת, welches ת''כ z. St. נעשית ברותחין כל צורכה mit siedendem Wasser, und zwar reichlich aufgebrüht, erläutert, חליטה. Die Wurzel רבך dürfte mit רבק, mästen, feist machen, wovon עגלי מרבק (Jirmija 46, 21) und רפק rabbinisch: lockern, lösen, weichmachen, (daher vielleicht מתרפקת על דודה (Hohel. 8, 5) vom Vergehen des Gemütes vor Sehnsucht wie מסם in ähnlicher Weise), verwandt erscheinen, und daher eine aufschwellende lockere Bereitung des Teiges bedeuten, ähnlich dem מרחשת der מנחת נדבה (Kap. 2, 7), nur daß dieses mit Öl bereitet wurde. Endlich: תופיני, das (Menachot 50b) als von der Wurzel אפה mit vorgesetztem ת gebildet erklärt wird, somit אפיה, im Ofen gebacken. Es ist somit חביתי כה׳׳ג daßelbe Kunstbrot, das wir bereits Schmot 29, 2 u. 23 bei den מילואים als חלת לחם שמן finden, das ebenfalls durch diese drei Bereitungsarten אפיה ,טיגון ,חליטה hergestellt ward. Von diesen Bereitungsarten geht חליטה voran, und scheint dies durch das תביאנה in מרבכת תביאנה ausgedrückt zu sein. הבאה ist das erste Bringen zu seiner Bestimmung, und sodann עשיה und אפיה. Zweifelhaft ist es Menachot 50b, ob טיגון der אפיה oder dieses jenem voranzugehen hat (siehe daselbst).
תפיני מנחת פתים: diese Worte bieten erhebliche Schwierigkeiten. (Siehe מזרחי ,ק׳׳א z. St. מ׳ל׳מ ,ל׳׳מ zu מעשה קרבנות 13, 4). Wir wissen aus Menachot 75b, daß die חביתי כה׳׳ג so wenig wie überhaupt die מנחות der כהנים in Stücke gebrochen wurden. פתות אותה פתים, in Stücke gebrochen wurden nur diejenigen Menachot, bei denen קמיצה stattfand, weil von ihnen nur ein קומץ dem Altarfeuer zu übergeben war. Daher: מנחת ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל, das Mincha eines Nichtkohen wird zweimal zusammengelegt und durchgebrochen, so daß jeder Kuchen oder Laib in vier Stücke geteilt wird. Allein: מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל, das Mincha der Kohanim wurde wohl zweimal zusammengelegt, jedoch nicht durchgebrochen, ja מנחת כהן משיח לא היה מקפלה, das Mincha des כה׳׳ג wurde nicht einmal zusammengelegt, oder, wie es die ברייתא erläutert: nur einmal, jedenfalls wurde es nicht gebrochen, und gleichwohl wurde es im Texte: מנחת פתים genannt! Wir wagen daher zu glauben: מנחת פתים sei ein genereller Name für alle מנחות, "die in Stücke gebrochen werden", d. h. für alle gebackenen מנחות ישראל, von denen nur ein קומץ auf den Altar kommt, und die zu diesem Behufe gebrochen werden. Es wäre somit ein genereller Name für alle drei Kap. 2, 4-7 beschriebenen: מנחות נדבה מאפה תנור .מחבת ,ומרחשת תופיניist jedenfalls subst. pluar. im stat. constr. und hieße: die Backweisen. תופיני מנחת פתים wäre somit: die Backweisen der zu brechenden Mincha, d. h. die Bereitungsweisen der מנחת מאפה תנור מחבת ומרחשת. Alle drei Bereitungsweisen sind im מנחת כהן משיח, in den hier angeordneten חביתי כה׳׳ג vereinigt. Es wird im Ofen gebacken wie מאפה תנור, auf der Pfanne gebacken wie מחבת wird weich und locker bereitet wie מרחשת, so daß חביתי כה׳׳ג alle Arten von מנחות zusammen zur Darstellung bringt. Es ist also nicht selbst מנחת פתים, sondern wird nach der Art der unter diesen Namen zu begreifenden bereitet. Das eine מנחת כה׳׳ג vereinigt in sich alle מנחות ישראל.
Nicht zu übersehen dürfte es sein, daß die Bereitungsvorschrift dieses מנחה, während die vorangehenden und nachfolgenden Verse 13, 15 von dem verpflichteten Priester in der dritten Person reden, in der zweiten Person der Anrede gefasst, somit an Mosche, oder an die Nation im allgemeinen gerichtet ist: תקריב ,תביאנה, ein Umstand, auf den wir noch in der begrifflichen Erwägung dieses Opfergesetzes zurückkommen werden.