Die Torah - Die fünf Bücher Mose
והקריב את אשר לחטאת ראשונה. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה (ספרא); לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִפְרַקְלִיט שֶׁנִּכְנָס לְרַצּוֹת, רִצָּה פְּרַקְלִיט, נִכְנָס דּוֹרוֹן אַחֲרָיו (זבחים ז'):
ולא יבדיל. אֵינוֹ מוֹלֵק אֶלָּא סִימָן אֶחָד (חולין כ"א):
ערף. הוּא גֹּבַהּ הָרֹאשׁ הַמַּשְׁפִּיעַ לְצַד הַצַּוָּאר:
ממול ערפו. מוּל הָרוֹאֶה אֶת הָעֹרֶף, וְהוּא אֹרֶךְ כָּל אֲחוֹרֵי הַצַּוָּאר (שם י"ט):
Er bringe das zum Sündopfer bestimmte zuerst dar, das Sündopfer kommt vor dem Ganzopfer; womit ist das zu vergleichen? Mit einem Fürsprecher, der hineingeht, um zu besänftigen; hat der Fürsprecher besänftigt, dann folgt ihm die Huldigungsgabe (Seb. 7b). Und trenne nicht durch, er kneife nur eine der beiden Röhren (Luft- und Speiseröhre) ab. Der Nacken ist die Höhe des Kopfes, die zum Hals zu schräg hinabgeht; dem Nacken gegenüber, die dem Nacken zugewandte Seite, das ist die Länge der ganzen Rückseite des Halses (Tor. koh.).
והביא אתם אל הכהן , לפי הפשט לפי שקרבנות בהמה סומך עליהן ושוחטן ומשם ואילך מצות כהנה , אבל עוף צריך שיביאנו מיד אל הכהן , כי המליקה בכהן , על כן אמר והביא אותם אל הכהן , ורבותינו ז"ל דרשו מלמד שחייב בטפול הבאתן , וכן בכל החטאות והאשמות , ובארנוהו בפרשת עולת הבקר · והקריב , יש לפרש שבבואו אל הכהן יקרא על האחד שם חטאת , ועל השני שם עולה , והקריב אל יד הכהן בראשונ' אותו שקרא לחטאת , כי נתינתו להקריבה אל הכהן , אמר עליו והקריב כמו בספל אדירי' הקריבה חמאה (שופ' ה' ט') ובארנוהו בפי' והקריבו בני אהרן , ועל כן הנגינה מפסקת תחת ראשונה , שבבעלים מדבר , ואעפ"כ יפה למדו מכאן שהוא בנין אב לכל החטאות הבאות עם העולות שתהא חטאת קודמת לעולה , [°א"ה, לדעתי הוא על דרך כלל ואח"כ פרט , אמר שהכהן יקריב בתחלה את החטאת · כיצד ? ומלק את ראשו וגו' , ולכך הבדילו בעל הטעמים°] · ומלק , מבואר למעלה · ממול ערפו , עורף הוא גבה הראש המשפיע לצד האחור , ומול עורף , מול הרואה את העורף , והוא אורך כל אחורי הצואר , מפי' רש"י ז"ל , וכן בת"כ מול הרואה את העורף וכן הוא אומר והוא יושב ממולי , ועורף נגד פנים , ומול עורף כנגד הגרון , והוא רואה את העורף : ולא יבדיל , לדעת מקצת חכמים בגמרא אינו צריך להבדיל כמו בעולת העוף אלא מולק סימן אחד ודיו , אבל בת"כ אמרו אם הבדיל פסל :
VV. 8 u. 9. והקריב את אשר להטאת ראשונה (Peßachim 59a): זה בנה אב לכל חטאות שיהו קודמות לכל עולות הבאות עמהן. Es ist hiermit der allgemeine Kanon gegeben, daß, wo immer חטאת und עולה zusammen geopfert werden, das חטאת zuerst zur Darbringung kommt. Wenn חטאת Übertretungen, עולה Unterlassungen entgegentritt, so dürfte mit dieser Anordnung der Grundsatz zum Bewußtsein gebracht sein, daß in erster Linie סור מרע und dann erst עשה טוב anzustreben sei. – ומלק את ראשו וגו׳ (Siehe zu עולת העוף Kap. 1, 15) חטאת העוף unterscheidet sich von עולת העוף darin, daß während beim עולה beide סימנים, Luft- und Speiseröhre, ja, der ganze Kopf abgetrennt wird, es hier ausdrücklich ולא יבדיל heißt, und nur ein סימן durch מליקה zu trennen ist ( – nach רמב׳׳ם bezieht sich der Unterschied der Trennung und Nichttrennung nur auf die Trennung des Kopfes vom Rumpf –). Während ferner beim עולה die מליקה schon בראש המזבח und מצוי הדם ebenfalls למעלה vorzunehmen ist, geschieht beim חטאת die מליקה unten im südwestlichen Winkel, durfte jedoch an jeder Seite geschehen, und statt מצוי war die eigentliche הזיה :עבודת הדם, Sprengen (die schwächere זריקה), und zwar למטה מחוט הסקרא; es ist dies in dem 'והנשאר וגו׳ ימִצֵָה וגו (nicht ימַצְֶה) ausgedrückt, wodurch das Gelangen des Blutes in den יסוד als Selbstfolge von der הזיה bezeichnet ist, so daß die הזיה an einer solchen Stelle geschehen soll, daß auch Blut von der הזיה in den יסוד gelangt; dies ist nur למטה מן החוט der Fall, da למעלה מן החוט, oberhalb des סובב, das etwa herabfließende Blut auf den סובב und nicht auf den יסוד gelangt: קיר שהשירין שלו מתמצים ליסוד. Gleichwohl ist מצוי eine der הזיה folgende Handlung, hinsichtlich deren .nicht ganz entschieden ist, ob sie מעכב, oder wie alle anderen שירים nur מצוה ist. Wahrscheinlich ist das letztere (Sebachim 63, 64). Die הזיה muss aber vorschriftsmäßig wie das eventuell בדלי דלות stellvertretende מנחה im südwestlichen Winkel, בקרן דרומית מערבית, geschehen (Sebachim daselbst). – Von dem חטאת העוף gelangt nichts weiter als das Blut an den Altar. Der übrige Leib wird wie das בשר הטאת בהמה von den כהנים gegessen.