Hebräischer Text (nach der Masorah)
א֣וֹ כִ֤י יִגַּע֙ בְּטֻמְאַ֣ת אָדָ֔ם לְכֹל֙ טֻמְאָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִטְמָ֖א בָּ֑הּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
oder wenn er mit dem unreinen Zustand eines Menschen in Berührung kommt, in Beziehung auf jeglichen unreinen Zustand desselben, durch welchen er unrein wird, und es entzieht sich seinem Bewusstsein, er hat es aber erfahren, und es lastet also Verschuldung auf ihm;
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Oder er berührt eine menschliche Unreinigkeit, nach allen Arten der Unreinigkeit, dadurch der Mensch unrein werden kann, und es kommt in Vergessenheit, er erkennt aber hernach, daß er
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
oder er eines Menschen Unreinigkeit berührt, dessen irgend eine Unreinigkeit, woran man sich verunreinigt, und es ihm entfällt, nachdem er es gewußt, und er sich verschuldet,
Mendelssohn-Übersetzung im Original
אדער ער בעריהרט איינע מענשליכע אונרייניגקייט נאך אללענארטען דער אונרייניגקייט, דאדורך דער מענש אונריין ווערדען קאן, אונד עס קעמט איהם אין פערגעסענהייט, ער ערקעננט אבער הערנאך, דאס ער זיך פערשולדעט.
Onkelos
אוֹ אֲרֵי יִקְרַב בְּסוֹאֲבַת אֱנָשָׁא לְכָל סוֹבְתֵהּ דִי יִסְתָּאַב בַּהּ וִיהֵי מְכַסָא מִנֵהּ וְהוּא יְדַע וְחָב
Raschi
בטמאת אדם. זוֹ טֻמְאַת מֵת:
לכל טמאתו. לְרַבּוֹת טֻמְאַת מַגַּע זָבִין וְזָבוֹת:
אשר יטמא. לְרַבּוֹת הַנּוֹגֵעַ בְּבוֹעֵל נִדָּה:
בה. לְרַבּוֹת בּוֹלֵעַ נִבְלַת עוֹף טָהוֹר (ספרא):
ונעלם. וְלֹא יָדַע שֶׁשָּׁכַח הַטֻּמְאָה:
ואשם. בַּאֲכִילַת קֹדֶשׁ אוֹ בְּבִיאַת מִקְדָּשׁ:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
An der Unreinheit eines Menschen, der Unreinheit einer Leiche. An irgendeiner Unreinheit von ihm, das fügt die Unreinheit durch Berührung von flußsüchtigen Männern oder Frauen hinzu. Wodurch er unrein wird, das fügt den hinzu, der einen solchen berührt, der einer Unreinen beigewohnt hat. Wodurch, das fügt den hinzu, der von dem Aase eines reinen Geflügels gegessen hat (Tor. koh.). Und es war ihm verborgen, und er wußte es nicht, er hatte die Unreinheit vergessen. Und er verschuldete sich, durch das Essen von Heiligem oder Hineingehen ins Heiligtum (Tor. koh.).
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
בטומאת אדם, זו טומאת מת : לכל טמאתו אשר יטמא בה, כנוי טומאתו שב לאדם, כלומר לכל מיני טומאות שיש באדם זבים וזבות נדות ויולדות ובועל נדה, ולכל אחת מהן יטמא בה הטהור, וכמו שמפורשים להלן, ואם תאמר אם נאמרו טומאות קלות, כל שכן חמורות שבפסוק זה, כבר אמרו בת"כ שאלולי נאמרו גם החמורות, הייתי אומר על הקלות מביא עולה ויורד, ועל החמורות חטאת קבועה, ואלו לא נאמרו אלא חמורות הייתי אומר על הקלות בלא כלום :
V. 3. טומאת אדם: die durch eine Menschenleiche vorhandene טומאה, also entweder das מת selbst oder טמא מת, ein Mensch, der eine Leiche berührt hat, der ebenfalls den Charakter אב הטומאה hat, weshalb die Leiche selbst אבי אבות הטומאה genannt wird. 'לכל טומאתו וגו: solche טומאות, die durch Zustände des lebenden Menschen vorhanden sind, wie לרבות נבלת עוף טהור :בה .זבים זבות נדות ויולדות, das nicht durch Berührung, sondern nur בבית הבליעה in dem Momente des Verschluckens טמא macht (ת׳׳כ und Schebuot 7b). Zu Kap. 11 werden wir zu bemerken haben, wie die טומאה der מאכלות אסורות in der Regel durch טומאת מגע ,טמא ב־ jedoch durch טמא ל־ ausgedrückt wird. Entsprechend ist daher hier eine טומאה, die nur durch אכילה bewirkt wird, durch ״טמא„ בה angedeutet. —
Der Beisatz: אשר יטמא בה ist aber zur Erläuterung notwendig, da אדם וכלים nur durch טמאים :אב הטומאה werden. Beide Sätze, sowohl V. 2 als 3, sprechen daher nur von den Fällen, in welchen jemand in Berührung mit einer solchen טומאה gekommen, durch welche die טומאה auf ihn übergeht, אשר יטמא בה, also nur von den Fällen, wenn er ein אב הטומאה berührt hat, somit טמא geworden und durch Vergessen der טומאה oder Vergessen des מקדש-Charakters eines Ortes oder des קדש Charakters eines Gegenstandes, den ersteren betreten oder den letzteren gegessen hat. Es werden diese Fälle in der Mischna Schebuot 2a und 14a ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע genannt. Sie werden ידיעות genannt, weil bei ihnen die ידיעות בתחלה das Charakteristische bilden, somit zwei ידיעות von denen der Wortlaut des Textes spricht: ידיעת הטומאה, die in Beziehung auf מקדש oder in Beziehung auf קדשים dem Bewußtsein entgangen. Die als Halacha rezipierte Ansicht des ר׳ ישמעאל stellt diesen die anderen beiden Fälle zur Seite, wo nicht der טומאה-Zustand, sondern der מקדש- oder קדשים-Charakter eines Ortes oder Gegenstandes dem Bewußtsein entfallen: העלם טומאה וזכור את המקדש או את הקדש und העלם מקדש או קדש וזכור את הטומאה.
והוא ידעist (nach Schebuoth 4b) die ידיעה בסוף das Bewusstwerden der geschehenen Verirrung.