Die Torah - Die fünf Bücher Mose
בראשו. הוּא הַקֶּרֶן, רֹאשׁ הַמָּמוֹן:
וחמשתיו. רִבְּתָה הַתּוֹרָה חֲמִישִׁיּוֹת הַרְבֵּה לְקֶרֶן אַחַת, שֶׁאִם כָּפַר בַּחֹמֶשׁ וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה, חוֹזֵר וּמֵבִיא חֹמֶשׁ עַל אוֹתוֹ חֹמֶשׁ, וְכֵן מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִּתְמַעֵט הַקֶּרֶן הַנִּשְׁבָּע לוֹ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה (בבא קמא ק"ג):
לאשר הוא לו. לְמִי שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ (שם):
Seine Hauptsumme, das ist das Kapital, das ursprüngliche Geld. Und seine Fünften, Mehrzahl; die Thora hat für ein Kapital viele Fünften hinzugefügt; wenn er nämlich den Fünften ableugnet und darauf schwört und wieder eingesteht, bringe er für diesen Fünften wieder einen Fünften; und so muß er immer wieder einen Fünften hinzufügen, bis das Kapital, auf das er geschworen hat, sich bis auf weniger als eine Peruta verringert hat. Dem es gehört, dem das Geld gehört (Tor. koh.). צו
או מכל אשר ישבע עליו לשקר , כלן הזכיר הכתוב לבד תשומת יד , ונוכל לומר שעליו כתוב או מכל אשר ישבע , ונזכר באחרונה לפי שהיא קלה גם מן האבדה . כי מלוה להוצאה נתנה , ולפי שיש בתשומת יד פרטים רבים כל מיני משא ומתן שבין בני אדם אמר או מכל אשר ישבע עליו לשקר , והיה אפשר לומר על כן לא החזירו הכתוב בפירוש , לפי שבכלן כל זמן שלא השיב אין הקרבן מכפר עליו , לבד תשומת יד , שהרי מתחלה להוצאה נתנה , ועכשיו שמודה הוא עליו בתורת חוב שישלם לאחר זמן , ויביא קרבנו , וכשמשלם נותן לו קרן וחומש , אבל בגמרא אמר רב חסדא בתשומת יד , שייחד לו כלי שדומה לפקדון , ורואה אני שרמב"ם ז"ל לא הביא מימרת רב חסדא בהלכותיו , וא"כ אפילו לא ייחד חייב בחומש ואשם . ותראה שאין מקרא זה ראיה לפי' ראב"ע , ולפרושו למה לא חזר הכתוב להזכיר תשומת יד שהיא שותפות · ישבע , שדרך בני אדם לתבוע עליהן , וכשמכחיש ישביעוהו ב"ד , ונשבע על שקר , או גם חוץ לב"ד שנשבע מאליו על תביעת בעל דינו · ושלם , לאחר שכפר ונשבע , אבל כפר ולא נשבע אינו בחומש ואשם , ולכן חזר לומר או מכל אשר ישבע עליו לשקר , ולא אמר או מכל אשר יחטא ללמדנו שאם לא נשבע לשקר אינו בחומש ואשם · ושלם , לפי שאמר והשיב ושלם אין הכוונה שצריך להשיב הפקדון או הגזלה בעין , וגם ישלם דמיה וחומשה , כדרך הגנב שמשלם תשלומי כפל , שהרי בעושק אין השבון , אבל לפי הפשט אמר והשיב את הגזלה או הפקדון או האבדה בעין , ואם איננה ישלם אותו בממון , כי בתשומת יד ועושק לא יתכן השבון אותו הדבר בעצמו · בראשו , העיקר והוא הקרן , כמו הראש שהוא עיקר החי , ובלע"ז (קאפיטאל) · וחמשתיו , פי' ראב"ע ז"ל מיעוט רבים שנים , והם שני חומשים , בעבור שזה האשם זדון , הלך בדרך הפשט ושכח וחמשיתו יוסף עליו שבפרשת נשא , שגם הוא בזדון ואין בו רק חומש אחד , והאמת כקבלת חכמינו ז"ל שנאמר לשון רבים ללמד שמוסיף חומש על חומש עד שתתמעט הקרן משוה פרוטה , כגון ששלם הקרן וכפר בחומש , דינו כקרן להוסיף חומש , וכן בשני ובשלישי עד שיתמעט פחות משוה פרוטה · ולפי הפשט יראה לי כי ושלם אותו , על כל האמורין בענין פקדון וגזל וחביריהן , כל אחד ואחד , וחמשתיו של כל אחד ואחד , כלומר תשלומי הראש משלם בדרך טוב , שכן קבל מחברו. אבל החומשים שמשלם הוא גרם לעצמו שישלם אותן , לפי שכחש ונשבע על שקר , ועליהן אמר וחמשתיו , ללמדנו שכלן שוין זה לזה לענין החומש , הלואה הקלה כגזלה החמורה , אבל במעילה ובגזל הגר שלא נאמר בהן רק דבר אחד נאמר בלשון יחיד· יסף עליו , שיהא הוא וחומשו חמשה ובארנוהו · לאשר הוא לו , פי' רש"י ז"ל למי שהממון שלו , ולפי שהכתוב אומר והשיב ושלם , ולמי ישיב וישלם זולתי למי שחייב לו , עד שצריך לומר לאשר הוא לו , ואפשר שסבור הייתי שהקרן ישלם לבעל חובו והחומש להקדש כמו הקרבן , אמר לאשר הוא לו, למי שחייב לשלם הקרן יתן גם החומש שהוסיף עליו · ביום אשמתו , פי' ראב"ע ז"ל טעמו ביום שובו מאשמתו , גם רשב"ם ז"ל פי' כשיתודה לסוף מחטאתו על אחד מכל האמורים למעל' , ויש לפרשו כפשוטו ביום אשמתו , כמו והיה כי יחטא ואשם , שיכיר חטאו ויתנחם על לבו , וכן ביום אשמתו , ביום שמאשים עצמו והכל אחד , ורבותינו למדו מכאן כילד ישלם י"א כשעת הגזלה, שהיא יום שמעל בו ששלח יד , וי"א כשעת התביעה , שהוא עיקר יום החטא שכחש ונשבע:
V. 24. וחמשתיו, Plural, es sind eventuell mehrere Fünftel zu zahlen. Wenn er z. B. eine und dieselbe berechtigte Forderung wiederholt abgeschworen (B. Kap. 65b), oder wenn er in Beziehung auf ein schuldig gewordenes Fünftel selbst wieder sich durch ableugnenden Eid vergangen (daselbst 103).
הגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו למדי :לאשר הוא לו יתננו, "wer seinem Nächsten auch nur einen Perutawert widerrechtlich abgeschworen, muß ihm denselben bis nach Medien hinbringen (B. K. 103a). Er kann mit אשם und חומש nicht Sühne suchen, bevor er nicht dafür gesorgt, daß das von ihm mit Unrecht abgeschworene Gut dem Beraubten persönlich wieder zu Händen gekommen.