Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְהָיָה֮ כִּֽי־יֶחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל א֤וֹ אֶת־הָעֹ֙שֶׁק֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׁ֔ק א֚וֹ אֶת־הַפִּקָּד֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הׇפְקַ֖ד אִתּ֑וֹ א֥וֹ אֶת־הָאֲבֵדָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מָצָֽא׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
So sei es, wenn er sich des Vergehens schuldig und schuldbelastet weiß, so soll er den Raub, den er geraubt, zurückgeben, oder das, was er vorenthalten, oder das anvertraute Gut, das bei ihm zur Bewahrung gegeben war, oder das Verlorene, das er gefunden,
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wenn er nun gesündigt hat, und seine Schuld erkennt, so soll er das Geraubte wiedergeben, oder das Unrecht, was er nämlich ungerechter Weise vorenthalten hat, oder was ihm zu verwahren gegeben worden, oder das Verlohrene, welches er gefunden hat,
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
so erstatte er, wenn er gesündigt und sich verschuldet, das Geraubte, das er geraubt, das Vorenthaltene, das er vorenthalten, das Anvertraute, das ihm anvertraut worden, das Verlorene, das er gefunden,
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווען ער נון געזינדיגט האט, אונד זיינע שולד ערקעננט, זא זאלל ער דאז געראובטע ווידער געבען, אדער דאז אונרעכט, וואס ער נעמליך אוננערעכטער וויזע פֿערענטהאלטען האט, אדער וואס איהם צו פֿערוואהרען געגעבען ווארדען. אדער דאז פֿערלאהרענע, וועלכעס ער געפֿונדען האט,
Onkelos
וִיהֵי אֲרֵי יֶחְטֵי וְיֵחוֹב וְיָתֵב יָת גְזֵלָא דִי גְזַל אוֹ יָת עֻשְׁקָא דִי עֲשַׁק אוֹ יָת פִּקְדוֹנָא דִי אִתְפָּקַד לְוָתֵהּ אוֹ יָת אֲבֶדְתָּא דִי אַשְׁכַּח
Raschi
כי יחטא ואשם. כְּשֶׁיַּכִּיר בְּעַצְמוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּבְדַעְתּוֹ לְהִתְוַדּוֹת כִּי חָטָא וְאָשֵׁם:
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Wenn er sündigt und sich schuldig fühlt; wenn er bei sich selbst für recht erkennt, sich zu bessern, einzusehen und zu bekennen, daß er gesündigt und sich verschuldet hat.
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
והיה כי יחטא , בין מזיד בין שוגג , ושגגתו גם היא זדון , שאינו חייב עד שיזיד בממון ובשבועה , ושגג בקרבן , שלא ידע שמייבין על זדון זה קרבן · ואשם , שיאשם עצמו ובארנוהו למעלה , ויפה אמר רש"י ז"ל כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהודות כי יחטא ואשם , כי צריך ווידוי כמו בשבועת עדות ושבועת בטוי , ולא הוצרך להתפרש עוד כאן , גם בפרשת נשא מפורש הוא · והשיב את הגזלה , בפסוק זה לא נאמרו על הסדר שלמעלה, ויראה לי הטעם שלמעל' סדרן ללמוד מהן כל הדומים להם , כמו שאמרנו ממדרש חכמים , וכאן סדרן מן החמור אל הקל , כי הגזל בחזקה קשה מכלן , ואחריו העשק שכובש שכר שכיר עני ואביון שאליו הוא נושא את נפשו , ואחריו הפקדון שמכחיש במי שהאמין בו , ואחריהן האבדה הקלה מכלן · אשר גזל , כפשוטו , ורבותינו אמרו ולא גזל אביו שאינו משלם עליו חומש ולא קרבן , אלא הקרן לבד , וסמכוהו ללשון הכתו' אשר גזל ולא גזלת אביו , ואילו אמר והשיב את אשר גזל , הייתי שומע שאפילו קרן גזלת אביו אינו משלם , ת"ל הגזלה מכל מקום וכן בעושק · הפקד , מבנין הפעל , ע"י בעליו או שלוחיבעליו שע"י הפקיד אצלו הפקדון הזה · ודרשו רבותינו כל זמן שעמו ישיבנו . אין עמו משיב לו דמיו :
V. 23. והיה כי יחטא ואשם. Bamidbar 5,5 f. steht als Ergänzung dieses Gesetzes der Fall, wenn der zur Klage Berechtigte bereits gestorben und als גר keine Erben hat, denen gegenüber der Schuldige seine Schuld lösen könnte, גזל הגר. Dort heißt es V.7 והתורו את חטאתם, und ist damit die Bestimmung gegeben, daß diese אשם וחמש-Pflicht nur in Folge freien Selbstgeständnisses eintritt. Wird er durch Zeugen des Meineides überführt, so hat er nicht durch אשם und חמש Sühne zu suchen. Er hat nur einfaches קרן, den abgeleugneten Kapitalwert zu zahlen, bei פקדון als כפל :גנב טוען טענת (siehe zu Schmot 22, 6-7; Schebuot 49a) und liegt hinsichtlich des Meineidverbrechens unter der vollen Wucht des mit dem לא ינקה ד׳ am Sinai verhängten Strafgerichtes. In diesem Sinne haben wir das ואשם und אשמתו des 23. und 24. Verses übersetzt.
והשיב את הגזלה אשר גזל: Ist das Geraubte noch unverändert vorhanden, so hat er es in natura zurückzugeben, ist es aber bereits wesentlich und bleibend verändert, שנוי שאינו חוזר לבריותו, so hat er es im Geldeswert zu ersetzen: והשיב את הגזלה מה ת׳׳ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי (B. K. 67a). Ebenso beschränkt das אשר גול die Pflicht der חומש-Zahlung nur auf den eigenen Raub, על גזל אביו hat der Sohn kein חומש zu zahlen (daselbst).