Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אשם הוא אשם אשם. הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ קָמוּץ, שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, וְהָאַחֲרוֹן חֶצְיוֹ קָמָץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח שֶׁהוּא לְשׁוֹן פָּעַל; וְאִם תֹּאמַר מִקְרָא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הוּא, כְּבָר דָּרוּשׁ הוּא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, אשם אשם — לְהָבִיא אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה שֶׁיְּהֵא אַיִל בֶּן שְׁתֵּי סְלָעִים, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, תַּלְמוּד לוֹמַר הוּא (שם):
Es ist ein Schuldopfer, er hat sich gegen den Ewigen ver- 19 schuldet, das erste אשם ist ganz mit Kamez punktiert, weil es ein Hauptwort ist; das letzte zur Hälfte mit Kamez und zur Hälfte mit Patach, weil es ein Zeitwort ist. Wenn du fragen wirst, der Vers sei nicht nötig, so wisse, daß er im Torat Kohanim erklärt ist. אשם אשם will hinzufügen, daß auch das Schuldopfer bei einem Vergehen mit einer freigelassenen Sklavin (19, 20) ein Widder im zweiten Jahr sein soll; ich hätte meinen können, es füge auch den Widder des Enthaltsamen (Num. 6, 12) und den Widder des Aussätzigen (14, 12) hinzu; darum steht הוא, nur dieses.
אשם הוא , פי' כן באשם זה ולא באשמות אחרות , לא באשם מעילות הנאמר לפניו , ולא באשם גזלות שלאחריו , לפי שכל המביאין אשם הן חוטאין וודאי , ואפשר לקרוא קרבנותיהן חטאות , שהרי באין על חטא , אבל זה אי אפשר לקרוא בשם אלא אשם , כי איך יקרא חטאת ושמא לא חטא · אשם אשם לה' , לפי שאמר אשם הוא פירוש לנו שראוי לו להביא כפרה , בין היתר אכל בין אסור אכל , ואל תאמר אם היתר אכל הרי הוא כחולין לעזרה , אלא אשם אשם לה' , שאשמה נפשו לה' שבאה לידי ספק כרת , כמו שאמרנו שהיה לו להיות זהיר לבלתי עשות רע , ולשאול ולחקור אם היתר או אסור לפניו , ולפי שלא עשה כן ישא עונו ואשם אשם לה' , ומכאן אתה למד לכל המביאין על שוגג שהם אשמים , כמו שכתבנו למעלה , ולכן בכל השוגגים נאמר לשון אשמה , במשיח לאשמת העם , בצבור ואשמו , בנשיא ואשם , בהדיוט ואשם , בחטאת עולה ויורד ואשם והוא ידע ואשם , והיה כי יאשם לאחת מאלה , והביא את אשמו וכיוצא , וראויין להקרא אשמות , אלא שנהגה תורה לקרוא לכל קרבנות הבאין על שגגת כרת חטאת , ובכללן שבועת עדות ושבועת ביטוי שאינן על כפירת ממון , כמו שפרשנו למעלה , וכל האחרים שאינן על שגגת כרת וודאי , קראה לבד אשם , דומה למה שאמרנו על שם מנחה , וענין אשם ואשמה הוא המלועז ( בשולדיגונג ) , שחושב על עצמו שהוא אשם ושהרע לעשות , ונפשו נבהלה מאשמתה , וכן האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם ( תהלים ה' י"א ) , בקש שיתן השם מורך בלבבם שיחרדו ויבהלו ממעשיהם שעשו , ויפלו ממועצותיהם שיעצו לעשות מרוב פחד וממורך לב , וכן תאשם שומרון כי מרתה באלהיה ( הושע י"ד א' ) , כלומר תפול בגרת לב על מעשיה כי מרתה באלהיה , וכן אבל אשמים אנחנו ( בראשית מ"ב ך"א ) , כלומר ראוי לנו להיות בפחד ובגרת לב בעבור החטאה הגדולה שעשינו , והיא המבהלת את נפשותנו , אבל רמב"ן ז"ל אמר שאין טעם למה שם הקרבן האחד חטאת , ושם האחד אשם, וכלן יבואו על חטא , ואמר כי שם אשם מורה על דבר גדול , שבעונשו ראוי להיות שמם נאבד בו , והתאמץ הרב להוכיח שכל המביאין אשם כבדה חטאתם מאד , ולא העתיק דבריו ולא אתוכח עם כבוד תורתו , כי סוף סוף גם בכל השוגגין המתכפרים בחטאת , נכתב לשון אשמה ובפרשת נשא נאמר ואשמה הנפש ההיא , ושם ידבר על כלל הלאוין שנאמ' כי יעשו מכל חטאת האדם , ופרטו גזל הגר · אשם , הראשון כלו קמץ שהוא שם דבר , והאחרון אליו קמץ ואליו פתח שהוא לשון פעל , וא"ת מקרא שלא לצורך הוא , נדר דרוש הוא בת"כ , מפי' רש"י ז"ל , ואם גם כפשוטו פרשנוהו , אין הדרשה סותרת הפשט :