Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְאִם־לֹא֩ תַשִּׂ֨יג יָד֜וֹ לִשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים אוֹ֮ לִשְׁנֵ֣י בְנֵי־יוֹנָה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־קׇרְבָּנ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א עֲשִׂירִ֧ת הָאֵפָ֛ה סֹ֖לֶת לְחַטָּ֑את לֹא־יָשִׂ֨ים עָלֶ֜יהָ שֶׁ֗מֶן וְלֹא־יִתֵּ֤ן עָלֶ֙יהָ֙ לְבֹנָ֔ה כִּ֥י חַטָּ֖את הִֽוא׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
Reicht aber sein Vermögen nicht hin für zwei Turteltauben oder zwei junge Tauben, so bringt er als Ausdruck seiner Wiederannäherung, die er verfehlt, ein Zehntel Epha Feinmehl zu einem Entsündigungsopfer, tut kein Öl darauf und gibt darauf keinen Weihrauch; denn es ist ein Entsündigungsopfer.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Wenn aber sein Vermögen auch zu zweien Turteltauben oder zweien jungen Tauben nicht hinreicht, so bringt er, wegen seiner Sünde, ein zehntheil feines Mehl zum Sündenopfer dar; soll aber kein Oehl darauf thun, auch keinen Weihrauch darauf legen, denn es ist ein Sündenopfer.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Wenn aber sein Vermögen zu zwei Turteltauben nicht reicht oder zu zwei Jungtauben, so bringe er sein Opfer, weil er gesündigt, ein Zehntel Epha Feinmehl als Sündopfer; Öl tue er nicht dazu und gebe darauf keinen Weihrauch, denn es ist ein Sündopfer.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
ווען אבער זיין פערמעגען אויך צו צווייען טורטעלטויבען , אדער צווייען יונגען טויבען ניכט היינרייכט, זא ברינגט ער , וועגען זיינער זינדע, איין צעהנטעל פיינעס מעהל צום זינדענאפפער דאר , זאלל אבער קיין אֶל דארויף טוהן , אויך קיינען ווייררויך דארויף לעגען , דען עס איזט איין זינדענאפפער ·
Masoretische Anmerkungen
הִֽוא im Codex Leningradensis הִֽיא
Onkelos
וְאִם לָא תַדְבֵּק יְדֵהּ לְתַרְתֵּין שַׁפְנִינִין אוֹ לִתְרֵין בְּנֵי יוֹנָה וְיַיְתִי יָת קֻרְבָּנֵהּ דִי חָב חַד מִן עַסְרָא בִתְלַת סְאִין סֻלְתָּא לְחַטָּאתָא לָא יְשַׁוִי עֲלַהּ מִשְׁחָא וְלָא יִתֵּן עֲלַהּ לְבֻנְתָּא אֲרֵי חַטָאתָא הִיא
Raschi
כי חטאת הוא. וְאֵין בַּדִּין שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ מְהֻדָּר (מנחות ו'):
Raschi (Deutsche Übersetzung)
Weil es ein Sündopfer ist, wenn die Handvoll für seinen Zweck herausgenommen und verdampft wird, ist es gültig; nicht für seinen Zweck, ist es ungültig.
Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch
Biur von Moses Mendelssohn
ואם לא תשיג ידו , שאין לו ממון , ובמצורע מפורש ואם דל הוא ואין ידו משגת (פרשה י"ד כ"א) , וכן אמרו שם בת"כ שמא ואין ידו משגת , יש לו ואין מוצא ליקח ת"ל ואם דל הוא, ואפשר כאן אין צורך לפי שאמר תחלה ואם לא תגיע ידו שהיא מדלות , ולפי שלשון השגת יד גם לפי שעה , שמענו אעפ"י שלאחר זמן יגבה מעות ויעשר יביא עשירית האפה מיד כאשר הוא שם , וזהו שאמרו רבותינו ואם לא תשיג ידו , אמר ר' יהודה חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא עשירת האיפה , ואין ממתינין לו עד שיעשר ויביא כשבה או שעירה , ובמצורע קבע לו יום : קרבנו , כאן לא אמר אשמו , אלא בלשון האמור במנחת נדבה סלת יהיה קרבנו , ללמדך ששתיהן שוין בעשירית האפה , וזהו שאמרו בת"כ אשר חטא עשירית האפה , אין לי אלא חובתו עשירית האפה , מניין לקרבן נדבתו עשירית האפה , ת"ל קרבנו עשירית האפה : עשירת האפה , אחד מעשרה לשלש סאין , שהן שבעה רביעית ועוד בברייתא דת"כ , ויאמר ראב"ע ז"ל עשירית האפה מאכל לאיש אחד ביום אחד : סלת , חטים : לחטאת , שיפריש לשם חטאת : ישים , בפרשת מנחות נאמר יציקה ובלילה ומשיחה ועשייה אצל שמן , לכן כאן אמר לא ישים לכלול כלן , כל שהוא שימה : עליה , בעודה עשירית האפה לחטאת , אבל נותן על שיריה : כי חטאת הוא , ואין בדין שיהא קרבנו מהודר , מפי' רש"י ז"ל כפי הפשט , ובמנחת סוטה פירש הכתוב כי מנחת קנאות היא מזכרת עון , ואין כן מנחת חוטא המתודה ושב , מנחתו מזכרת זכות , ואעפ"כ אין ראוי שישים עליה שמן ולבונה , ולפי שבדלות כשמביא עוף , מוסיף על עוף נדבה שצריך שתים , ובדלי דלות פוחת אפילו ממנחת נדבה שמן ולבונה , על כן כתב הטעם כי חטאת היא :
V. 11 את קרבנו אשר חטא. Vergleichen wir Stellen wie ואת אשר חטא מן הקדש (Kap. 5, 16) חוטא נפשו (Prov 20, 2) וחוטא נפשך (Habakuk 2, 10), so erkennen wir, daß das Verbum חטא nicht nur das Vergehen, das חטא, sondern auch den Gegenstand als Objekt nach sich haben kann, gegen welchen man sich vergangen, den man durch sein Vergehen verletzt. את קרבנו אשר חטא heißt daher: den Ausdruck der Gottesnähe, die er durch sein Vergehen verscherzt hat.