Die Torah - Die fünf Bücher Mose

V. 5. ולקח הכהן המשיח, im Verfolg V. 6 u. 7 heißt es nur הכהן, und wird ת׳׳כ z. St. gelehrt, daß sein persönliches Vollziehen der Opferhandlungen bei seinem הטאת allerdings מצוה sei, allein sie können auch durch jeden andern כהן vollzogen werden.

מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית :ולקח מדם הפר (Sebachim 25a), d. h. nur דם הפר, das Blut, in welchem sich die Individualität des פר, seine נפש konzentriert, mit dessen Ausströmen seine נפש entflieht, דם שהנפש יוצאת בו (siehe ק׳׳א z. St.), ist zu den mit dem Blute zu vollziehenden Opferhandlungen tauglich. Es ist dies das mit Kraft als Strahl hinausstürzende Blut, מקלה; nicht aber das דם העור oder, wie es in ת׳׳כ heißt: דם הבשר, das beim Durchschneiden aus Haut und Fleisch des Halses vor Durchschneidung der Luft- und der Speiseröhre kommende Blut, und auch nicht דם התמצית , das nach dem דם הקילוח schwach ausfließende שותת (Keritot 22a). (וצ׳׳ע דמשמע שם דאיכא נמי דם התמצית קודם דם הקילוח ואם כן כיון שהשוחט צריך שיתן ורידין לתוך הכלי אי אפשר שלא יהא בו מדם התמצית הראשון ,וצ׳׳ל או דלא ממעט אלא דם התמצית האחרון או דלא ממעט אלא כשיש דם התמצית לבד אבל עם דם הנפש לא פסל ואפשר דלא קאמר אלא דלא צריך לקבל גם דם העור ודם התמצית ולא דצריך לכוון שלא לקבלן וצ׳׳ע עי׳ זבחים עט ב׳ דאם לא רבה דם התמצית על דם הנפש לא פסל ופליגי אי שכיח לרבות דם התמצית ע׳׳ש.( Ferner ,מדם הפר kann dieses מkein partitives sein, daß nur מקצת הדם in dem Gefäße des Heiligtums aufzunehmen wäre, da vielmehr V. 7 selbst nach den הזיות ומתנות es noch כל דם הפר heißt, und in der Tat השוחט צריך לקבל את כל דמו של הפר. Es ist vielmehr ein, lokales מ und lehrt, daß es unmittelbar von דם הפר ins כלי שרת übergehen müsse dem Sinne nach, wie דם מהפר, unmittelbar vom פר ins כלי, daher נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול, wäre das Blut erst auf den Boden geflossen und von da ins Gefäß gesammelt worden, so wäre es פסול (Sebachim 25a). Diese Erklärung des מדם הפר, dem Sinne nach wie דם מהפר, wird dort גורעין ומוסיפין ודורשין, genannt d. h. das מ wird von dem Worte דם genommen und zu הפר gefügt, und als ob es also stände, erläutert. Allein diese hermeneutische Form dürfte nur der didaktischen Deutlichkeit willen gebraucht sein, in Wirklichkeit aber eben die Konstruktion מדם הפר das Wesen der קבלה in seiner Tiefe ausdrücken: durch קבלה im כלי השרת soll das Blut unmittelbar aus dem Zustand דם הפר übergehen in den Zustand: דם הקדש. Durch שחיטה hört es auf דם הפר zu sein, und durch קבלה wird es דם הקדש, und zwar ganz in demselben innigen Verhältnisse, in welchem es bis jetzt dem פר angehörte gehört es jetzt dem קדש an, dient also fortan den קדש-Zwecken, wie es bisher den Zwecken des פר gedient. Damit ist der שחיטה jeder Schein als tötende Vernichtung genommen und ihr die Bedeutung als vorbedingende Überleitung zu einem höheren, vom Begriffe קדש beherrschten und "gefaßten" Dasein vindiziert. פר war bis jetzt das Gefäß des Blutes, jetzt wird das Heiligtum sein lebendiger Organismus, von dem aus es seine Bestimmung und Richtung erhält. (Vergl. רשב׳׳ם Baba Batra 111b die erste Erklärung.)

והביא אתו siehe zu Versen 6 und 7.