Die Torah - Die fünf Bücher Mose
חלבו. הַמֻּבְחָר שֶׁבּוֹ, וּמַהוּ? זֶה הָאַלְיָה תְּמִימָה:
לעמת העצה. לְמַעְלָה מִן הַכְּלָיוֹת הַיּוֹעֲצוֹת:
Sein Fett, sein Bestes, und was ist das? Den ganzen Fettschwanz. Den Nieren gegenüber, oberhalb der beratenden Nieren (Chul. 11a).
והקריב , מפורש למע ( פסוק ג') · חלבו האליה תמימה , כבר בארנו ( פסוק ג') שאין קרוי חל[?]ק אותו שהוא תותב קרום ונקלף ומה שאינו כן נקרא שומן , ולכן האליה אעפ"י שהיא שמנה מאד , אין שומנה חלב , ומהו הנאמר מה חלבו האליה תמימה ? וכן אמר רמב"ן ז"ל אם האליה חלב תאסר באכילה , שהכתוב אומר כל חלב וכל דם לא תאכלו , ואם גם השומן בכלל חלב כדברי הכתוב הזה ,א"כ יאסר כל שומן שבבהמה בכתפים ובצלעים , ולא תתירנו לפי שאינו קרב למזבח , שהרי הכתוב לא אמר כל חלב אשר יקריבו לה' לא תאכלו , אבל אמר כל מין בהמה שמקריבים ממנה קרבן יאסור חלבה , שאם נאסר כל דבר הקרב ממנה למזבח, יהיו גם הכליות והיותרת על הכבד אסורים לפי שעולין למזבח , אבל באמת לא אסר רק הנקרא חלב , שהוא תותב קרום ונקלף , אפילו אינו קרב למזבח , כגון החלב שעל הטחול , ושאינו נקרא חלב מותר אעפ"י שהוא קרב , כגון הכליות והיותרת מן הכבד והאליה , וכן נאמר במלואים ולקחת מן האיל החלב והאליה ( שמות כ"ט כ"ב ) , ובמעשה נאמר ויקח את החלב ואת האליה , (ויקר' ח' כ"ה ) , כי אין האליה חלב , ודבריו ברורים מאד , זולתי מקרא זה חלבו האליה תמימה צריך פירוש , ורב סעדי' גאון ז"ל אמר שחסר וי"ו והאליה וכבר השיבו על פי' זה ראב"ע ורמב"ן ז"ל , ולדעת רמב"ן ז"ל פרושו שיקריב ממנה חלבו באליה תמימה , כי אם יסיר האליה תמימה עד העצה , יוסר עמה חלב רב, המחובר בה בצד פנימי , וכן אמרו בת"כ להביא את החלב הסמוך לאליה ; וזהו חלב שבין הפקוקלות , ואם הדין אמת , ולמדוהו ממלת חלבו שהוא מיותר , איננו פשט הכתוב , ומה שפי' הרב ז"ל עוד ששיעור הכתוב הזה כשיעור הכתוב ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה וגו' ( פרשה ז' ג' ) , שאמר כלל ואח"כ פרט , וכן כאן חלבו כלל לכל המורם ממנו , ואח"כ פרט האליה תמימה וגו' , ובשטתו תרגם הרב המעתיק ( אללס אונשליט דאפאן , נעמליך דס גאנצע שוואנץ שטיק וכו' ) אין שני הכתובים דומים , כמו שיבין כל מסתכל בהם , גם הם מפסיק בטעם בין הכלל , ובין הפרטים , וכאן סמוך חלבו האליה בנגינה . ולדעתי מלת חלב בלה"ק על כל המיטב והמובחר שבכל דבר , כמו ואכלו את חלב הארץ ( בראשית מ"ה י"ח ) , חלב כליות חטה ( דברים ל"ב י"ד ) , בהרימכם את חלבו ממנו ( במדבר י"ח ל' ) , וכמו שפי' רש"י ז"ל חלבו המובחר שבו , ומהו האליה תמימה , גם רמב"ן ז"ל התעורר על זה , וכן חלב שם פרטי על חלקי השומן שבבעל חי , שהן תותב קרום ונקלף , כי הוא המיטב והמובחר , וממנו מקריבים על המזבח , אלא שאם נזכר חלב סתם הוא שם פרט על תותב קרום ונקלף , אבל כשהכתב על שאר דברים מובחרים , צריך להסמך אליו הדבר ההוא ולהיות בכנוי , ומעתה התבונן האזהרה נאמרה סתם כל חלב וכל דם לא תאכלו אין במשמעו רק תותב קרום ונקלף , וכן חלב שור וכשב ועז לא תאכלו ( פרש' ז' כ"ג ) , כי כל אוכל חלב מן הבהמה וגו' ( שם כ"ה ) נזכר תמיד סתם , וכשהוא על מיטב אחר , נזהר הכתוב תמיד במלילתו שלא נטעה לחשוב שהוא חלב ממש , לכן בשלמי בקר שאמר את החלב המכסה וגו' ( פרשה ג' ג' ) , שהיא חלב ממש , אמר אחריו ואת שתי הכליות וגו' ואת היותרת על הכבד , פרטן בשמות ולא זכר שם חלב עליהן , וכן בעז , ואין לטעות בהן שאעפ"י שקרבין למזבח אין שם חלב עליהן , ובכשב לא אמר חלב האליה תמימה , שאיננה חלב אלא שומן , אבל אמר חלבו , והכנוי על הכשב , שהאליה הוא מיטב הכשב , ואין מלת חלבו כלל לכל הנאמרין אחריו , כמו שחשב רמב"ן ז"ל , אלא פרט לאליה לבדה , שהיא חלב הכשב , לא חלב שור ועז , וכן הוא מוכרח שאינו חלב ממש , שאז יהיה גם חלב בקר ועז , שהרי התורה אסרה כל חלב מן המינים הקרבים למזבח , אפילו אינו קרב כמו חלב הטחול וכמו שאמרנו למעלה , ובפר כהן משיח אמר ואת כל חלב פר החטאת ( פרש' ד' ח' ) סתם , לפי שפיר' בו את החלב המכסה את הקרב וגו' , שהוא חלב ממש , ואחריהן זכר בשם שתי הכליות ויותרת ולא אמר אלה חלב , אבל בשעיר נשיא אמר ואת כל חלבו ( שם י"ט ) בכנוי, וכן בשעירת יחיד אמר ואת כל חלבה ( שם ל"א ) בכנוי , וכן בכשבת יחיד , ופירש בכל אחד שכולל כל מובחר שבו העולה למזבח , הן חלבים ממש , הן יותרת וכליות , שבכלן הוסיף שיעשה כמו שיעשה בקרבן זבח השלמים , לבד בפר העדה שאמר ג"כ ואת כל חלבו ירים ממנו ( שם י"ט ) בכנוי , ולא אמר שיעשה כמו בזבח השלמי' מטע' שיתבאר שם , ולא אמר באחד מהן ואת כל החלב סתם , כי לפי שלא פירש בהן החלבים , ורוצה לכלול אליה וכליות ויותרת , ולא יוכל עליהן שם חלב סתם , על כן אמר בכנוי שהוא מיטב פר החטאת לעלות למזבח ואינו חלב בחולין , כי אין אליה וכליות ויותרת אסורין בחולין , וכן באשם אמר ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב ( פרש' ז' ג' ) , ואת שתי הכליות וגו' ( שם ד' ) , לא אמר ואת כל החלב יקריב ממנו את האליה , כי אין אליה חלב , לכן אמר כל חלבו כל מובחר של אשם שהוא מן הכשבים , ופירש מה הוא את האליה ואת החלב המכסה וגו' ואת שתי הכליות , שכל אלה חלבי אשם הם , וכן כאן אמר שיקטיר מן הכשב אשה לה' , מיטב שלו שהוא האליה והחלב המכסה את הקרב וגו' , וגם בעל הטעמים הבין כן , שהרי בבקר ובעז הפסיק תחת לה', וסמך הנקטרים כלם , ובכשב לא הפסיק תחת לה', אלא חברו עם חלבו האליה , והפסיק במלת יסירנה , ללמדנו שאין חלבו שם כלל לחלביו כלם כמו שחשב רמב"ן ז"ל , אלא חלבו כמו המיטב שלו , שהוא האליה , ובו הפסיק לפי שנוהג בכשב לבד , ואח"כ חבר החלבים הנוהגין גם בבקר ועז , וכן באשם הפסיק לזקף בין האליה ובין החלבים , ועוד אדבר על כל אחד במקומו בעז"ה , בהראות שכל המקראות מכריעים הכלל הזה , המברר יושר קבלת רבותינו ז"ל · לעמת העצה , למעלה מן הכליות היועצות , מפי' רש"י ז"ל , ואונקלס ז"ל תרגם לקביל שדרתא , וכן העתיק המתרגם האשכנזי , וכן נראה נכון , שקרא השדרה עצה , כי דומה לעץ שיוצאים ממנו ענפים , וכן מן השדרה מתפשטים הצלעות , והאברי' הפנימי' דבקים בה :
V. 9. חלבו es ist schwierig, den Sinn dieses Wortes hier zu fassen. Nach ר׳׳ע in ת׳׳כ zur Stelle bezeichnete es einen bestimmten Fettteil in der Nähe des :אליה חלב שבין הפקוקלות. Allein es ist dies derselbe Fettteil, den ר׳׳ע oben zu V. 4 als das חלב שעל הכסלים bezeichnet, und dieses wird doch hier V. 10 besonders genannt. Nach ר׳׳ע erhielte durch חלבו das folgende אליה für מוקדשים wenigstens den Charakter von חלב-Genusses die Verbote לאו דורות außer dem האוכל אליה של מוקדשין so daß חלב übertritt, obgleich אליה דחולין zum Genusse gestattet ist und nicht unter den Begriff des ,verbotenen חלב fällt (siehe Kap. 7, 23 f). Wir haben es in ähnlichem Sinne übersetzt, so daß alles folgende die für כבש unter den Begriff des zu opfernden חלב zu fassenden Teile bezeichnet, und steht hier חלבו als Gesamtbegriff voran, weil eben für כבש dieser Begriff durch אליה, das von keinem anderen Tier zu den אימורים zählt, erweitert ist. Es ist jedoch nicht notwendig schon auch die Ansicht des ר׳ יהודה gegeben, daß אוכל אליה מן המוקדשים ח׳׳ב משום חלב wäre, da חלב im weiteren Sinne alle אימורים umfasst, so והקטיר עליה חלבי השלמים (Kap. 6, 5), ohne daß ja כבד ,יותרת ,כליות im engeren Sinne unter חלב gehörten (siehe מ׳׳א רמב׳׳ם 7, 5).
אליה kommt nur in diesem Zusammenhange vor, und weiß man nur aus Überlieferung, daß es das äußerste Endstück des Rumpfes, das Schwanzstück bedeutet. עצֶָה ist nach Chulin 11a das Rückgrat in der Nierengegend: מקום שהכליות יועצות; es könnte dann עצה von עוץ (Jes. 8, 10 עוצו עצה) mit angehängtem ה sein, wie צנהֶ ואלפים (Ps. 8, 8). Die Darbringung des אליה unter den אימורים ist das Charakteristische beim כבש. Wahrscheinlich steht diese Erweiterung des חלב-Begriffes bei den אימורי כבש mit der Bedeutung des כבש als des reinen Ausdrucks der vertrauensvollen Geschickeshingebung an unsern Lebenshirten in Zusammenhang, und so mögen auch überhaupt das חלב an כליות an und über dem קרב, an den כסלים, nicht nur den Begriff חלב im allgemeinen, sondern diesen Begriff des Strebobjekts der Fülle noch besonders durch die Teile charakterisiert darstellen, an welchen daßelbe sich befindet. So z. B. חלב der niederen Reize: חלב הכליות, der Ernährung: חלב הקרב. Leider fehlt uns die physiologische Kenntnis der Bedeutung der כסלים und des אליה, um diese Vermutung auch in Beziehung auf diese Teile zu verfolgen.