Die Torah - Die fünf Bücher Mose
אחרי הכבס. לְשׁוֹן הֵעָשׂוֹת:
לא הפך הנגע את עינו. לֹא הָכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ:
והנגע לא פשה. שָׁמַעְנוּ שֶׁאִם לֹא הָפַךְ וְלֹא פָשָׂה טָמֵא — וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לֹא הָפַךְ וּפָשָׂה — הָפַךְ וְלֹא פָשָׂה אֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ, תַּ"ל "וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע" — מִכָּל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְת"כֹּ, וּרְמַזְתִּיהָ כָּאן לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל אָפְנָיו:
פחתת הוא. לְשׁוֹן גֻּמָּא, כְּמוֹ בְּאַחַת הַפְּחָתִים (שמואל ב י"ז), כְּלוֹמַר שְׁפֵלָה הִיא — נֶגַע שֶׁמַּרְאָיו שׁוֹקְעִין (ספרא):
בקרחתו או בגבחתו. כְּתַרְגּוּמוֹ בִּשְׁחִיקוּתֵהּ אוֹ בְחַדָּתוּתֵהּ:
קרחתו. שְׁחָקִים, יְשָׁנִים; וּמִפְּנֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֻצְרַךְ לִגְזֵרָה שָׁוָה — מִנַּיִן לִפְרִיחָה בַבְּגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה? נֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם, וְנֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים, מַה לְּהַלָּן פָּרַח בְּכֻלּוֹ טָהוֹר אַף כָּאן פָּרַח בְּכֻלּוֹ טָהוֹר — לְכָךְ אָחַז הַכָּתוּב לְשׁוֹן קָרַחַת וְגַבַּחַת; וּלְעִנְיַן פֵּרוּשׁוֹ וְתַרְגּוּמוֹ זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ: קָרַחַת לְשׁוֹן יְשָׁנִים וְגַבַּחַת לְשׁוֹן חֲדָשִׁים — כְּאִלּוּ נִכְתַּב בְּאַחֲרִיתוֹ אוֹ בְקַדְמוּתוֹ — שֶׁהַקָּרַחַת לְשׁוֹן אֲחוֹרַיִם וְגַּבַּחַת לְשׁוֹן פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו וְגוֹ', וְהַקָּרַחַת כָּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִן הַקָּדְקֹד וּלְאַחֲרָיו, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּתֹ"כֹּ:
Nachdem gewaschen worden, ist eine passive Form. Der Schaden hat sein Aussehen nicht verändert, ist in seiner Farbe nicht trübe geworden. Und der Schaden hat sich nicht ausgebreitet, daraus entnehmen wir, daß er, wenn er sich nicht verändert und auch nicht ausgebreitet hat, unrein ist; und man braucht nicht zu sagen, wenn er sich nicht verändert und sich ausgebreitet hat; hat er sich aber verändert und nicht ausgebreitet, so wüßte ich nicht, was mit ihm geschehen solle, darum steht (V. 50), er verschließe den Schaden, auf jeden Fall, das sind die Worte von R. Juda, die Weisen sagen... wie im Torat Kohanim steht, ich habe die Stelle hier nur darum angedeutet, um den Vers in seinem Zusammenhang zu erklären. Es ist eine Vertiefung, soviel wie Grube, wie (II Sam. 17, 9), in einer der Gruben; das heißt, es ist eine niedrige Stelle, ein Schaden, dessen Aussehen tiefer ist. An seiner Rückseite oder an seiner Vorderseite; wie der Targum sagt, an seiner abgeriebenen oder seiner neuen Seite. Rückseite, alter, abgeriebener Stoff; und wegen des Midrasch, daß die Ausdrücke nämlich für die גזרה שוה nötig seien, welcher lautet: Woher wissen wir, daß Ausbreitung über das Ganze auch bei Kleidern rein ist? Es steht קרחת וגבחת beim Menschen und ebenso bei den Kleidern; so, wie oben Ausbreitung über den ganzen Menschen rein ist, ist auch hier Ausbreitung über das Ganze rein; darum nimmt der Vers diese Ausdrücke קרחת וגבחת an (Nid. 19a). Was nun die Erklärung und den Targum anlangt, so bedeutet קרחת Altes und גבחת Neues, als wenn stehen würde אחרית und קדמית; denn קרחת bedeutet Rückseite und גבחת Vorderseite, wie es heißt (V. 41), und wenn an der Vorderseite, und קרחת, was vom Scheitel an nach hinten schräg abfällt; so wird es im Torat Kohanim erklärt.
הכבס את הנגע , פי' ראב"ע ז"ל שם הפועל שלא נזכר שם פועלו מהבנין הכבד הנוסף , והדבר כן הוא , רק שהוא מורכב , שאם הוא מן הנפעל היה ראוי להיות הִכָּבֵס , אבל הכבס מורכב עמו התפעל התכבס , וכן אמר רד"ק ז"ל בשרש זה הכבס מקור מורכב מהתפעל ומה שלא נזכר פועלו מהנוסף , ושתי פעמים יש בפרשה זו הורכבה הזאת , ושלשה פעמים בלי הרכבה , ומליצה עמוקה היא , כי הוראת הנפעל על ידי אמצעיים , והן הדברים שמכבסין בו נתר ובורית וכיוצא , ומהוראת התפעל על ההפך והדמיון , כמו יש מתעשר , יש מתרושש , הנה נתחכמה וכיוצא , הכביסה היא שמלבנת הבגד ומעביר כתמיו . לכן בפסוק זה שאמר והנה לא הפך והנגע את עינו , לא היה כאן כביסה , על כן הרכיב המלה מפעל והתפעל , שהכבס בנתר ובורית מכבסים , ולא כובס אלא התכבס בדמיון , שלא נשתנה מראהו , ולפי שדעת הכהן היה שיסור ממנו הנגע ע"י הכבוס , אמר וכבסו : והנה לא הפך הנגע את עינו , לא נהפך למראה אחר שאינו מטמא , כגון לשחור או לתכלת , שאילו הפך טהור אעפ"י שפשה , ואם מירוק שבירוקין נעשה ירוק זהו כהה האמור בענין (פסוק נ"ו) , שדינו יקרע ויציל הבגד , וכל החלוקות הללו כלל רש"י ז"ל באמרו לא כהה ממראיתו , פי' בדבריו שעדיין ירוק שבירוקין או אדום שבאדומין , אבל כהה להיות ירוק או אדום , וכל שכן שהפך עינו למראה טהור אין דינו בשרפה ויש הפך עינו ואינו טהור , כגון שנהפך מירקרק לאדמדם ומאדמדם לירקרק ששניהן סימני טומאה , ועל זה אמרו בברייתא דת"כ הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו ' כלומר שהפך ממראה טמא למראה טמא אחר ולא פשה , וכל שכן אם פשה , ר' יהודה אומר על זה נאמר והסגיר את הנגע שבעת ימים , שנדון כנגע חדש וצריך הסגר כבתחלה , ואפי' פשה אין הפשיון מטמא בתחלה , וחכמי' סוברים שהוא כעמד בעינו , ואיני קורא הפך את עינו שיטהר אלא כשנהפך למראה טהור , וזהו ששנינו (נגעים י"א ד') נשתנה ופשה נשתנה ולא פשה כאילו לא נשתנה ר' יהודה אומר יראה בתחלה , ואם כן ממאמר לא הפך הנגע את עינו ולא פשה כלן למדין הימנו , שאם לא הפך ולא פשה טמא , כל שכן לא הפך ופשה , ולמדנו שאם הפך עינו למראה טהור בין לא פשה בין פשה טהור הוא , ואם הפך למראה טמא , לחכמים לא הפך עינו , ולר' יהודה הפך עינו ואינו בשרפה , אלא נגע חדש הוא ויראה כבתחלה ואם לא הפך עינו למראה אחר , אלא שנעשה מירוק שבירוקין ומאדום שבאדומים ירוק או אדום , זהו שפי' לפנינו והנה כהה הנגע : פחתת הוא , פי' רשב"ם ז"ל לשון מארה שמפחית ומחסר , וכן אמר ראב"ע ז"ל אין לו אח במקרא והיא ידועה בלשון רז"ל וטעמו חסרון הוא שאירע בקרחת הבגד או בגבחתו , וזה תמה , שלמעלה כבר אמר צרעת ממארת היא , ומה טעם לחזור ולאמרו ולשנות מלשון מארה ללשון מארה אחרת , ועוד שאינו נמצא בלה"ק , גם בלשון חכמים לא מצאנו משקל פחתת , ורש"י ז"ל פי' לשון גומא , כמו בפחת הפחתים , כלומר שפלה היא נגע שמראיו שוקעין , וכן אמרו בברייתא פחתת שיהו כל מראה שוקעין , כלומר עמוקים כמונחים בפחת • ובסמוך אפרש : בקרחתו או בגבחתו , תרגם אנקלוס ז"ל בשחיקותי' או בחדתותי' , ופי' רש"י ז"ל דבריו קרחת לשון ישנים וגבחת לשון חדשים , כאילו נכתב באחריתו או בקדמותו , שהקרחת לשון אחורים , וגבחת לשון פנים , כמו שאמר ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא , והקרחת כל שסופע ויורד מן הקדקד ולאחריו , ור' אלי' מזרחי ז"ל פי' בשם המפרשים קרחת משמע שנקרח מן המוכין שעליו שהוא ישן , וזהו בשחוקותיה , וגבחתו חדש שעדיין המוכין גבוהין עליו , כמו בגבהתו ה"א וחי"ת מתחלפין , וראב"ע ז"ל אמר בשם הגאון שפי' בקרחת הפאה האחרת , כי בגבחת היא מפאת פני הבגד , אם כן יהיה קרח מאחור הראש , ואמר ראב"ע ז"ל שיפה פי' , קורא לצד הבגד העליון גבחת , שהוא בלפי הפנים , וכן מתורגם בל"א (דיא רעכטע זייטע) , ולצד הבגד השני שהוא אחורי הבגד קרחת , כמו בקרחתו שהוא אחורי הראש , וכן מתורגם בל"א (דיא אונרעכטע זייטע) , והושאלו השמות הללו מקרחת וגבחת הראש מטעם שכתב רש"י ז"ל מברייתא' דת"כ שהוצרך לגזרה שוה מניין לפריחה בבגדי' שהיא טהורה נאמרה קרחת וגבחת באדם , ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים , מה להלן פרח בכלו טהור , אף כאן פרח בכלו טהור , ופי' הכתוב לדעתי כך הוא , פחתת לשון גומא ועומק , ואין פחתת סימן למראה הנגע שצריך להיות שקוע בבגד כמו שפי' מפרשי הת"כ , דכיון שצריך להיות אדום שבאדומים וירוק שבירקרקים , והמראות הללו שוקעים הם , אין צורך להאמר , ואין זה כמו ומראה הנגע עמוק מעור בשרו (פסוק ג') , שלהלן יש מראה שוה ויש גבוהה כמו שפרשנו שם , ועוד אם פחתת סימן מיוחד לנגעי הבגד , היה ראוי להכתב למעלה בתחלת הענין , או בסוף הסגר ראשון , ועוד שלא מצאנו במשניות נגעים פחתת , גם רבינו משה ז"ל בהלכותיו לא זכרו , אבל כמו שאמר למעלה צרעת ממארת הנגע (פסוק נ"א) להבדילו ממראה עור בשר , שאין לו תרופה אלא ישרף , כן רצה להבדילו בסוף ימי הסגר שני , מנגעי עור בשר בהסגר שני , שלהלן אם לא פשה הנגע אמר וטהרו הכהן מספחת היא (פסוק ו') , ונגע בגד אם לא פשה לסוף הסגר שני ישרף , שטעם הדבר אמרה תורה פחתת היא בקרחתו או בגבחתו , כלומר אני מעיד אעפ"י שלא פשה לרוחב ולאורך הבגד , כיון שעמד הנגע בעיניו י"ד ימים , פשתה בעומק הבגד וזהו פחתת היא , שאם היה נגע בגבחת הבגד כלפי פנים , פשה בקרחתו לצד השני , ואם היה בגבחתו לצד השני , פשה בקרחתו לצד פנים , ולפי שאינו אלא טעם , לא זכרוהו בהלכות :
V. 55. לא הפן וגו׳, es ist nicht zu einer anderen Farbe außer ירקרק ואדמדם übergegangen; ein Umspringen aus ירקרק zu אדמדם oder umgekehrt, wird nach den חכמים nicht als הפך begriffen (ת׳׳כ und Negaim 11, 4). Somit העמד בשני ישרף darin unterscheiden sich בגדים von אדם (V. 6). – פחתת היא, von פחת Grube, Vertiefung. Nach ק׳׳א z. St. in ת׳׳כ: die Farbe ist unverändert an Höhe und Tiefe geblieben, allein die Stelle ist vertieft worden, sie ist eingefressen. – .בקרחתו או בגבחתו Nach אלו השחקים :בקרחתו :ת׳׳כ , d.i. die abgetragenen, fadenscheinig gewordenen Stellen ,אלו החדשים :בגבחתו die noch neuen, hoch, d.i. wollig gebliebenen (ק׳׳א). Nach ראב׳׳ד zu ת׳׳כ hieße קרחת überhaupt die kahle Kehrseite des Gewandes und גבהת die obere wollige Seite, und daher erst das Abgetragene קרחת und das noch neue גבחת.