Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ראשית קצירכם. שֶׁתְּהֵא רִאשׁוֹנָה לַקָּצִיר (ספרא):
עמר. עֲשִׂירִית הָאֵיפָה כָּךְ הָיְתָה שְׁמָהּ, כְּמוֹ וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר (שמות ט"ז):
Des Ersten eures Schnittes, es sei das Erste der Ernte (Tor. koh.). Das Omer, 1/10 Efa, dies war seine Bezeichnung; wie (Ex. 16, 18), sie maßen es im Omer.
כי תבאו אל הארץ, ארץ כנען שאני נותן לכם, אעפ"י ששבת ופסח נוהגים במדבר, הקרבת העומר לא תנהג שם, ואם תאמר יביאו מקציר ארץ ישראל אל המדבר להניף תנופה ולהקריב קרבן, לא כן הוא אלא וקצרתם את קצירה, תחלה תנחלוה ותהיה שלכם ותקצרו אתם את קצירה. והבאתם את עמר ראשית קצירכם, עומר הנקצר בתחלה, תביאו אל הכהן העומד לשרת במקדש, למדנו שעומר התנופה ראשון לכל הקציר, ואילו אמר והבאתם מראשית קצירכם עומר אל הכהן, לא היינו יודעין שהעומר עצמו ראשית הקציר. עמר, מפורש להלן והעמר עשירית האיפה הוא (שמות ט"ז ל"ו). עמר, לאחר שקצרו בליל י"ו בניסן שלשה סאין, הביאו השבלים לעזרה, והיו מהבהבין אותן באור, ונתנום באביב מנוקב כדי שיהא האור שולט בכלן, ושטחום בעזרה שתהא הרוח מנשבת בם, ודשים אותן ונותנין לרחים של גרוסות, ומוציאים ממנו עשרון שהוא מנופה בי"ג נפה, שהוא מדת העומר ועליו אמר והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן, שהתקונים הללו נעשו בו קודם שעמד על עומר סלת, אלא שהכתוב קצר כאן וסמך על המפורש ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך (פרשה ב' י"ד), שמדבר במנחת העומר כמו שהוכחנו שם, וכתוב ונתת עליה שמן ושמת עליה לבונה (שם ט"ו), וכל אלו כשרין גם בזר, וכמו שנאמ' במנחת סלת ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה (שם ב'), ואחריו אמר והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קומצו (שם ג'), שמקמיצה ואילך מצות כהונה, כן במנחת העומר שצריכה תנופה מתנופה ואילך מצות כהונה, ועל אותו עשרון עם שמנו ולבונתו נאמר כאן והבאתם את עמר, וכל שלש סאין שהן קוצרין בליל' זו להוצי' מהן העומ' נקר' על שם זה עומר ראשית הקציר:
V. 10. לא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ :כי תבואו (Menachot 84a). Wenn ihr also nicht nur die Freiheit, sondern auch die nationale Selbständigkeit erlangt habt, die der Besitz eines eigenen Landes gewährt, וקצרתם את קצירה, und ihr schneidet des Landes Ernte, bringet was das Land erzeugt hat in euren Besitz: והבאתם וגו׳ so bringet ihr das erste geschnittene Omer, d. i. ein der Tagesnahrung eines Menschen entsprechendes Maß (siehe Schmot 16, 36) zum כהן, zu eurem Vertreter in Gottes Gesetzesheiligtum. Was der Boden erzeugt und die Sonne gezeitigt, ist nicht euch, ist dem Gesetze des Gottesheiligtums zur Lösung seiner Aufgaben gewachsen. Und dieses Omer sei ראשית d קצירה , seinem Schnitt darf kein anderer vorangehen. Es bezieht sich dieses קצירכם und קצירכם jedoch nur auf diejenigen Bodenerzeugnisse, in welchen die eigentliche Ernte des Landes und der Nation erblickt wird, es sind dies die Getreidearten, die eigentliche Brotfrucht: חיטה שעורה כוסמת שבולת שועל und שיפון, dieselben Früchte, die auch in der Mazza- und Challamizwa den Begriff Brot repräsentieren (Menachot 70a-b). Und auch von diesen Früchten ist der Schnitt vor dem Omer nur von solchen Feldern verboten, die für deren Gedeihen geeignet sind, auf welche somit die eigentliche Erntehoffnung hinblickt, nicht aber von בית השלחים שבעמקים , von künstlicher Bewässerung bedürftigen und tiefliegenden Äckern. Von solchen wurde auch das Omer nicht gebracht. ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר (Menachot 71a siehe תוספות68a).