Die Torah - Die fünf Bücher Mose
את אזכרתה. הִיא הַקֹּמֶץ:
Den Gedenkteil, das ist die Handvoll.
והרים הכהן, זו היא קמיצה והקטרה שלא נתפרשו עדיין במנחות האפויות, וטעם שבמנחת סלת אמר וקמץ וכאן אמר והרים, לפי שתרומה זו מפורשת למעלה שהיא הקומץ, וצריך שיהיה מסלתה ומשמנה לא מן הלבונה, אבל קומץ של לבונה מקטיר בפני עצמה, לכן כאן שאנוה על שתיהן, הוצרך לומר והרים לכלול קומץ ולבונה, כי שתיהן תרומה לה' לעלות על האשים, ואילו אמר וקמץ, לא היתה הלבונה בכלל, לכן אמר את אזכרתה ולא אמר את קומצה, כי אזכרה כולל קומץ ולבונה כמ"ש (פסוק ב'), אבל רש"י ז"ל פי' את אזכרתה היא הקומץ, ואין רבינו ז"ל חולק שכולל גם הלבונה, אלא שקצר בדבריו, שהרי אמרו בברייתא אזכרתה נזכרים בה, נזכרים בקמיצתה ונזכרי' בלבונתה, ולדעתי כך פרושו תחלה מפרש לשון אזכרתה, שנקראת המנחה כן לפי שנזכרים בה לפני ה', וכמו שפרשנו (שם), ואח"כ מפרש במה נזכרים, ואמר בקמיצה ובלבונתה שעולין על המזבח, ואמרו עוד ר' שמעון אומר נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה להלן מלא הקומץ אף כאן מלא הקומץ, ואינו חולק על ת"ק, כי הלשון הזה שנוי בברייתא במקומו בפרשת אמור ואין שם דעת אחרת, וגם מקומו ללמוד שהלבונה הבאה עם לחם הפנים צריכה להיות שני קמצין לשתי מערכת, והלבונה גם היא בתחלה מלא קומצו, לפי שבמנחת סלת סמוכה אל סלת ושמן המנחה שמפורש בה מלא קומצו, וכן נראה מפורש בברייתא דת"כ (פרשה ח' פיסקא ט'), ולא אמר כן הרא"ס ז"ל ולא מפרשי הת"כ ז"ל: אשה ריח ניחח לה', כבר פירש כן במנחת סלת, ועכשיו כולל גם המנחות הנאפות לענין זה:
VV. 9 u. 10. את אזכרתה, d.i. קומץ und לבונה. Hier wird die קמיצה הקטרה und אכילת כהנים in Zusammenhang mit der הגשה gesetzt.