Die Torah - Die fünf Bücher Mose

Buch: Kapitel: Vers:
Hebräischer Text (nach der Masorah)
וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
Deutsche Übersetzung (Samson Raphael Hirsch)
es hebt der Priester aus der Huldigungsgabe deren Gedenkteil und übergibt es zum Verdampfen dem Altare hin als ein durch Feuerhingebung zu gestaltender Willfahrungsausdruck an Gott.
Übersetzung von Moses Mendelssohn (1780 bis 1783)
Der Priester nimmt davon den Theil, welcher in Duft aufsteigen soll, läßt es auf dem Altare in Rauch aufgehen, vom Feuer verzehren, zum angenehmen Geruch, dem Ewigen zu Ehren.
Übersetzung von Lazarus Goldschmidt (1921 bis 1925)
Sodann hebe der Priester vom Speisopfer seinen Duftteil ab und verrauche es auf dem Altare; ein Feueropfer angenehmen Duftes für HaSchem.
Mendelssohn-Übersetzung im Original
דער פריסטער נימט דאפאן דען טייל, וועלכער אין דופט אויפשטייגען זאלל, לעסט עס אויף דעם אלטארע אין רויך אויפגעהען, פאם פייער פערצעהרען, צום אנגענעהמען גרוך, דעם עוויגן צו עהרען.
Onkelos
וְיַפְרֵישׁ כַּהֲנָא מִן מִנְחָתָא יָת אַדְכַּרְתָּהּ וְיַסֵק לְמַדְבְּחָא קוּרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ
Raschi

את אזכרתה. הִיא הַקֹּמֶץ:

Raschi (Deutsche Übersetzung)

Den Gedenkteil, das ist die Handvoll.

Kommentar von R. Samson Raphael Hirsch

VV. 9 u. 10. את אזכרתה, d.i. קומץ und לבונה. Hier wird die קמיצה הקטרה und אכילת כהנים in Zusammenhang mit der הגשה gesetzt.

Biur von Moses Mendelssohn

והרים הכהן, זו היא קמיצה והקטרה שלא נתפרשו עדיין במנחות האפויות, וטעם שבמנחת סלת אמר וקמץ וכאן אמר והרים, לפי שתרומה זו מפורשת למעלה שהיא הקומץ, וצריך שיהיה מסלתה ומשמנה לא מן הלבונה, אבל קומץ של לבונה מקטיר בפני עצמה, לכן כאן שאנוה על שתיהן, הוצרך לומר והרים לכלול קומץ ולבונה, כי שתיהן תרומה לה' לעלות על האשים, ואילו אמר וקמץ, לא היתה הלבונה בכלל, לכן אמר את אזכרתה ולא אמר את קומצה, כי אזכרה כולל קומץ ולבונה כמ"ש (פסוק ב'), אבל רש"י ז"ל פי' את אזכרתה היא הקומץ, ואין רבינו ז"ל חולק שכולל גם הלבונה, אלא שקצר בדבריו, שהרי אמרו בברייתא אזכרתה נזכרים בה, נזכרים בקמיצתה ונזכרי' בלבונתה, ולדעתי כך פרושו תחלה מפרש לשון אזכרתה, שנקראת המנחה כן לפי שנזכרים בה לפני ה', וכמו שפרשנו (שם), ואח"כ מפרש במה נזכרים, ואמר בקמיצה ובלבונתה שעולין על המזבח, ואמרו עוד ר' שמעון אומר נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה מה להלן מלא הקומץ אף כאן מלא הקומץ, ואינו חולק על ת"ק, כי הלשון הזה שנוי בברייתא במקומו בפרשת אמור ואין שם דעת אחרת, וגם מקומו ללמוד שהלבונה הבאה עם לחם הפנים צריכה להיות שני קמצין לשתי מערכת, והלבונה גם היא בתחלה מלא קומצו, לפי שבמנחת סלת סמוכה אל סלת ושמן המנחה שמפורש בה מלא קומצו, וכן נראה מפורש בברייתא דת"כ (פרשה ח' פיסקא ט'), ולא אמר כן הרא"ס ז"ל ולא מפרשי הת"כ ז"ל: אשה ריח ניחח לה', כבר פירש כן במנחת סלת, ועכשיו כולל גם המנחות הנאפות לענין זה:

Text herunterladen