Die Torah - Die fünf Bücher Mose
מרחשת. כְּלִי הוּא שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, עָמֹק, וּמִתּוֹךְ שֶׁהִיא עֲמֻקָּה, שַׁמְנָהּ צָבוּר וְאֵין הָאוּר שׂוֹרְפוֹ, לְפִיכָךְ מַעֲשֵׂי מִנְחָה הָעֲשׂוּיִין לְתוֹכָהּ רוֹחֲשִׁין; כָּל דָּבָר רַךְ עַל יְדֵי מַשְׁקֶה נִרְאֶה כְּרוֹחֵשׁ וּמְנַעֲנֵעַ (ספרא):
Im Napf, das ist ein Gefäß, das im Heiligtum war, ein tiefes, und weil es tief war, war sein Öl aufgehäuft und das Feuer verbrannte es nicht; darum war das Werk des Speiseopfers, das darin bereitet wurde, mürbe (kriechend); jede Sache, die durch eine Flüssigkeit erweicht ist, sieht kriechend und sich bewegend aus (Tor. koh.).
ואם מנחת מרחשת , אם תקדיש מנחת מרחשת , כה יהיה משפטה , ולפי שלחם מאפה תנור ומחבת ומרחשת ידועים גם בחולין , שרגילין בני אדם לאפות חלות ורקיקין באחת משלשה מינים הללו , דבר עליהן בשוה , שגם במקדש היו הכלים הללו לאפות בהן לחם קודש : סלת בשמן תעשה , כמו שאמרנו שיתן הסלת בשמן שבכלי ושמן על גביו , וזהו בנין אב לכל המנחות שנעשים כן , וכן יציקה ובלילה ואפייתה מצות ופתיתה אין צורך להאמר בכל אחד אחד , שכלם נלמדות זו מזו בפסוק הסמוך : מרחשת , שנו רבותינו (מנחות דף ס"ג ע"א) מה בין מחבת למרחשת , מרחשת יש לה כסוי , מחבת אין לה כסוי דברי ר' יוסי הגלילי ר' חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין רכין , ומחבת צפה ומעשיה קשין , ובגמרא אמרו דר' יוסי הגלילי גמרא גמירא לי' לא ממשמעות המלות , שאם מרחשת לשון רחש לבי דבר טוב ( תהלים מ"ה ב') , שהוא בסתר , גם מחבת מלשון למה נחבאת לברוח ( בראשי' ל"א כ"ז ) , ודברי ר' חנינא בן גמליאל מפורשין בכתוב שנא' וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת ( ויקרא ז' ט') , סמך בי"ת אצל תנור ומרחשת , כי המנחה מכוסה בתוכן , ומלת על סמוך למחבת , לפי שאינו אלא צפה על גבה , ולפי שמרחשת עמוקה היו מעשיה רכין , אבל מחבת שהוא אינה דופנה , היו מעשיה קשין שאם היו רכים היו נגרין ממנה , והיה אפשר לומר שבהיות מרחשת עמוקה היה לה כסוי , אבל מחבת שצפה , היה הכסוי שורף את המנחה , וא"כ ר' יוסי הגלילי דבר על הכלים ור' חנינא בן גמליאל על מעשה המנחה אבל לא משמע כן מן הגמרא שאמרו גמרא גמירי לי':