Die Torah - Die fünf Bücher Mose
ואם מנחה על המחבת. שֶׁאָמַר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַחֲבַת; וּכְלִי הוּא שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאוֹפִין בּוֹ מִנְחָה זוֹ עַל הָאוּר בְּשֶׁמֶן, וְהַכְּלִי אֵינוֹ עָמֹק אֶלָּא צָף, וּמַעֲשֵׂי הַמִּנְחָה שֶׁבְּתוֹכוֹ קָשִׁין, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא צָפָה, הָאוּר שׂוֹרֵף אֶת הַשֶּׁמֶן. וְכֻלָּן טְעוּנוֹת שָׁלוֹשׁ מַתְּנוֹת שֶׁמֶן — יְצִיקָה וּבְלִילָה וּמַתַּן שֶׁמֶן בִּכְלִי קֹדֶם לַעֲשִֹיָּתָן (שם ע"ד):
סלת בלולה בשמן. מְלַמֵּד שֶׁבּוֹלְלָן בְּעוֹדָן סֹלֶת (מנחות ע"ד):
Und wenn ein Speiseopfer auf der Pfanne, wenn einer gesagt hat, ich gelobe ein Speiseopfer auf der Pfanne; das ist ein Gefäß, das im Heiligtum war, in dem man ein Speiseopfer über dem Feuer in Öl buk; das Gefäß war nicht tief, sondern flach; und das Werk des Speiseopfers darin war hart; denn, weil es flach war, verbrannte das Feuer das Öl (Men. 63a). Für alle waren drei Ölgaben vorgeschrieben, Gießen, Verrühren und eine Ölgabe ins Gefäß vor der Bereitung (Tor. koh.). Feines Mehl mit Öl verrührt, das lehrt, daß er sie verrührt, solange sie noch Mehl sind (Tor. koh.)..
ואם מנחה, אם תקדיש מנחה על המחבת , כה יהיה משפטה : סלת בלולה בשמן, כמו שאמרנו נותן שמן בכלי ונותן עליה סלת וחוזר ונותן עליו שמן ובוללה ואופה אותה על מחבת שבמקדש: