Die Torah - Die fünf Bücher Mose
כל אשר יתן ממנו. אָמַר רַגְלָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין, וְתִמָּכֵר לְצָרְכֵי עוֹלָה, וְדָמֶיהָ חֻלִּין חוּץ מִדְּמֵי אוֹתוֹ הָאֵבֶר (ספרא; ערכין ה'):
Alles, was er davon gibt, sagt er, der Fuß dieses Tieres sei zum Ganzopfer, so gelten seine Worte; es wird zum Zweck eines Ganzopfers verkauft, und der Erlös dafür ist unheilig außer dem Erlös für jenes Glied (Erech. 5a).
ואם בהמה , לפי הפשט יאמר הכתוב , אעפ"י שהנודר ערך נפשות משלם דמים , וכן המקדיש בית ושדה וכיוצא , גואל מן ההקדש בדמי' והמוקדש יוצא לחולין , אין הדין כן במקדיש בהמות הראויין להקרב על גבי המזבח , אלא אם הקדישן סתם , וסתם הקדש לבדק הבית , או שפירש לבדק הבית , כל אשר יתן ממנו לה' להקדש , יהיה קדש ולא יצא לחולין בגאולת דמים , אלא הפודה אותה מן ההקדש משלם דמיה להקדש , והיא תקרב על גבי המזבח , אם זכר תקרב עולה , ואם נקבה זבחי שלמים , וכן פסק רמב"ם ז"ל (ערכין וחרמין פ"ה ז') המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם , רואין כל בהמה תמימה הראויה להקרב על גבי מזבח זכרים ימכרו לצרכי עולות וכו' והדמים יפלו לבדק הבית , שסתם הקדשות לבדק הבית , ועל זה נאמר ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' וגו' , כלומר כל הראוי לקרבן על גבי המזבח יקרב , והנה אסור להקדיש תמימין לבדק הבית , וכמ"ש שם (הלכה ו') אלא שאם הקדישן ימכרו ויפלו דמיהן להקדש , והם יקרבו על המזבח , וזהו שאמר הכתוב יהיה קדש , שלא יצאו לחולין כשאר הקדשות שנפדו , ורשב"ם ז"ל פי' כל אשר יתן ממנו לה' , אם הקדישו סתם יהיה קדש קרבן ולא בדק הבית , אבל (תמורה פ"ז א') שנינו סתם הקדשות לבדק הבית , וכמ"ש רמב"ם ז"ל , אלא שהוא מחלוקת ר"א ור"י , ואולי כוונת רשב"ם ז"ל שאעפ"י שהקדישו סתם והוא לבדק הבית , יהיה קדש קרבן וכמו שאמרנו , ולא לבדק הבית למלוטין שיצא לחולין בדמים : ממנו , בהמה שם כלל לכל הקרב , כמו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן ( פרשה א' ב' ) ושם מפורש , וא"כ מלת ממנו על מין ממנה מין בקר או כשב או עז :
V. 9. In dem vorangehenden Gesetze ward für die konkrete Menschenpersönlichkeit ein ideeller Wertausdruck, ערך, für ihre Beziehung zu Gott und dessen Heiligtum bestimmt. Dem schließt sich hier der Satz an, daß aber für ein Tier, das zum symbolischen Opferausdruck für eine die Gottesnähe suchende Persönlichkeit bestimmt ist, es keine Auslösung gibt, vielmehr muss mit ihm selbst die Opferhandlung vollzogen werden. Ja, selbst wenn auch nur ein Glied des Tieres geweiht worden, muss Veranstaltung getroffen werden, daß das ganze Tier als Opfer zur Verwendung komme: הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה (Temura 11b). Ist aber das geweihte Glied ein vitales Organ, דבר שהנשמה תלויה בה , so erstreckt sich ohnehin die Weihe auf das ganze Tier (daselbst). Diese Beurteilung eines Gliedes nach seiner größeren oder geringeren vitalen Bedeutung im Organismus heißt: נידון בכבודו (Arachin 4b). Wir haben schon oben zu Kap. 22, 23 bemerkt, in welcher höheren Bedeutung die durch Opfer anzustrebende Tatenweihe, als die Erhaltung des Tempels sei, und darin sowohl das Verbot להקדיש תמימים לבדק הבית als auch die Bestimmung sich begründe, daß, wenn dies dennoch geschehen, alles, was ראוי למזבח ist, auf den מזבח gelangen müsse, אינו יוצא מידי מזבח לעולם siehe daselbst. Der hier ausgesprochene Satz gilt daher nicht nur wenn das Tier direkt zum קרבן bestimmt worden, sondern auch wenn es allein oder im Inbegriff mit anderen Gütern לבדק הבית geheiligt worden, sobald es eine בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לד׳ ist, so יהיה קדש, so verbleibt es der קרבן-Bestimmung (Schekalim 24, 7).